לאן נעלמו כולם?

[kmiki]

לאן נעלמו כולם?

נשארנו 4 אנשים פה לבד, בודדים?
מישהו יודע מה קורה עם כולם?
אני מקווה שפשוט כל כך טוב להם, שאין להם זמן להכנס לפורום.

 

[droli אנרגטית]

פה, קוראת כל יום.

 

[droli אנרגטית]

אה, ושכחתי, טסים היום! רק שימשיך הטוב הזה

 

[HONEY1986]

גם אני כל יום קוראת...

אני חושבת שאחרי אובדן של כמה אנשים יקרים מהפורום יש הרגשה של כובד וקושי להישאר בפורום, אולי אנשים החליטו להתנתק מהעולם הזה כדי לא להרגיש רע ולא להיות תמיד סביב המחלה. שרק יהיו בריאים זה הכל!

 

[Judy 1]

כל יום...

ובאמת טוב......


שלא יגמר לעולם...

 

[אישה עם פונפונים]

גם אני פה

קוראת סמוייה- לפני כמה שנים ליוויתי את בן זוגי דאז בזמן שחלה פעם שנייה בהוגקינס
עברנו יחד השתלת מח עצם וכל התהליך..

אחרי ההחלמה וההתאששות התחתנו ונולד לנו ילד מקסים במיוחד,לאחרי שנה התגרשנו .אבל הם בקשר מצויין ולא חסרה לו דמות אב.סיפור ארוך

בכל מקרה הפורום פה שימש לי בית בתקופות הקשות של ההשתלה,הפחדים,מערכות היחסים,שינויי שעוברים החולים בזמן הזה ושאשפר להבין


אני זוכרת לפורום חסד נעורים ומאחלת לכלום בריאות

 

[פשיוניסטה תפרניתה]

וגם אני פה

אמנם כותבת לעתים רחוקות ובחצי שנה האחרונה מעורבת יותר בקבוצת התמיכה שלי בפייסבוק "גמאני חליתי בסרטן השד", אבל אני עדיין מגיחה לכאן, מדי פעם.
זה לא שהבראתי ושכחתי או משהו, עדיין עם סרטן שד גרורתי, אפילו חלה החמרה קלה לפי הסיטי האחרון של ספטמבר אבל לפחות עברתי סוף סוף בית חולים, עכשיו אני באיכילוב, והחליפו לי טיפול כי הטקסוטר כבר לא עושה את העבודה (טוב , עבד קשה במשך כמעט שנתיים...). אם מישהו זוכר, הריי כל כך רציתי לעבור מכימו לטיפול אנטי-הורמונלי שישמר את המצב ויהיה לי קל יותר, וכל המומחים אמרו לי ש"סוס מנצח לא מחליפים" , אבל כנראה הסוס פרש לגימלאות (לפחות במקרה שלי) ודוקא עכשיו כשחלה החמרה קלה במצב שלי, "זכיתי" למה שפיללתי לו - הפסקה מהכימו. האונקולוגית הסבירה שלעבור לכימו אחר תמיד אפשר, אבל שווה לנסות טיפול אנטי הורמונלי שבמקרה שלי יכול לעבוד טוב ולמה לא לאפשר לי איכות חיים?
אז הנה אני, חווה איכות חיים בדמות התכווצות שרירים חזקה שאפילו גרמה לי לבלות 6 שעות במיון בשבת, תופעת לוואי של התרופה החדשה

אבל אל דאגה הפיזיותרפיסט שלי כבר הצליח לטפל בבעיה והתחלתי גם לקחת כדורי מגנזיום שאמורים למנוע את ההתכווצויות האלו עד שהגוף יתרגל.
וחוצמזה הכל בסדר, התחלתי ללמוד לתואר שני בתולדות האמנות באוני' ת"א ואני עדיין ממשיכה לצרוף תכשיטים בזמני החופשי, ולעכל את העובדה שאחותי התאומה כבר חודש וחצי אינה איתנו יותר...

 

[kmiki]

וואי, לא ידעתי שהייתן תאומות

חשבתי לתומי שהיא אחותך הקטנה, אני חושבת שאחות תאומה קשה יותר לאבד, ובמיוחד כששתיכן חולות באותה המחלה.
שמחה לראותש את עוד פה איתנו בפורום, גם אם בהבלחות, אבל יותר חשוב, שהמשכת את חייך, ואת לומדת ועוסקת בצורפות.
אני חושבת שאומנות היא תרפיה מעולה.
אני זוכרת שכל הזמן דיברת על הרופאה שלך, שנשמעה נוראית, ואני בטוחה שעשית החלטה חכמה מאד כשעברת למרכז חדש, אולי דף חדש יביא איתו גם הצלחות חדשות?

 

[פשיוניסטה תפרניתה]

אכן

אחותי ואני היינו תאומות, היא היתה האדם הקרוב ביותר אליי עליי אדמות , החברה הכי טובה שלי.
אחת הסיבות שהחלטתי בסופו של דבר לעבור לבית חולים אחר, היא ההתייחסות (או יותר נכון חוסר ההתייחסות) של הרופאה שלי לבקשת העזרה שלי לגביי אחותי , כשבועיים לפני מותה.
מקוה באמת שמשנה מקום משנה מזל...