לאן נעלים לי המרץ?!
הודעה זו מופנית לכל אלו שמוצאים את עצמם אי שם מאחור....אני חיילת בת 20 , רוב הזמן שבאמת אוהבת את החיים, לא רעעעעע לי בצבא, אפילו עם ההורים מיסתדרת ניפלא, אבל בזמן האחרון,(חצי שנה) משהו לא מיסתדר לי בחים,זה כאילו כל יום מורכב מאותם אנשים שראיתי אתמול, אותם ריגושים שחוייתי יום שישי שעבר, אותו דבר, אותו חרא. אני תוהה מה מביא אנשים למיצוי של ממש?...אני רואה את חברות שלי משתוקקות לשיחת טלפון מהבחור שהכירו אמש במסיבה...את אחותי מיתרגשת מי-כל קילוגרם שהיא מורידה מהחדר כושר, את אח שלי שחוזר בסבבה שלו אחרי שמצא את הג'ינס הכי שווה , ואיפהשהו,אני לא מוצאת את עצמי, אין מצב שזה נובע מחוסר בטחון וכאלה, אני מרגישה טוב רוב הזמן, אבל פחדת מעצם הרעיון שרק ריגושים פה ושם מרעננים לי ת'חיים, ולמחרת קמה בבוקר, ושוב- בוקר , צהריים, וערב. למה אני לא מסוגלת להנות מהדברים הקטנים בחיים, מהשיגרה?..ואולי חבר זה מה שאני צריכה? או חברה טובה?....מה לעזאזל יש לי?. תגובות. מחכה להם.
הודעה זו מופנית לכל אלו שמוצאים את עצמם אי שם מאחור....אני חיילת בת 20 , רוב הזמן שבאמת אוהבת את החיים, לא רעעעעע לי בצבא, אפילו עם ההורים מיסתדרת ניפלא, אבל בזמן האחרון,(חצי שנה) משהו לא מיסתדר לי בחים,זה כאילו כל יום מורכב מאותם אנשים שראיתי אתמול, אותם ריגושים שחוייתי יום שישי שעבר, אותו דבר, אותו חרא. אני תוהה מה מביא אנשים למיצוי של ממש?...אני רואה את חברות שלי משתוקקות לשיחת טלפון מהבחור שהכירו אמש במסיבה...את אחותי מיתרגשת מי-כל קילוגרם שהיא מורידה מהחדר כושר, את אח שלי שחוזר בסבבה שלו אחרי שמצא את הג'ינס הכי שווה , ואיפהשהו,אני לא מוצאת את עצמי, אין מצב שזה נובע מחוסר בטחון וכאלה, אני מרגישה טוב רוב הזמן, אבל פחדת מעצם הרעיון שרק ריגושים פה ושם מרעננים לי ת'חיים, ולמחרת קמה בבוקר, ושוב- בוקר , צהריים, וערב. למה אני לא מסוגלת להנות מהדברים הקטנים בחיים, מהשיגרה?..ואולי חבר זה מה שאני צריכה? או חברה טובה?....מה לעזאזל יש לי?. תגובות. מחכה להם.
