לאן נישא את הבושה-מקום 40 בקריאה

אורי375

New member
לאן נישא את הבושה-מקום 40 בקריאה

הנתונים האחרונים מראים, כי ישראל הגיעה למקום הארבעים, במבחני קריאה של התלמידים. למחנכים יש הסברים שונים ומשונים, המתרצים את הכשלונות המביכים. "הילדים אינם מתייחסים ברצינות למבדקים, אשר אינם משפיעים על תעודה ועל ציונים". עם הספר, אשר אמור להיות אור לגויים, הפך להיות עם של תוכניות טלוויזיה מטופשות וכוכבים נולדים. קריינים ברדיו, אישי צבור והסלבריטאים, בכל חוקי הלשון והתחביר מזלזלים. שכחו, או שמא לא ידעו, את לוח הפעלים. כשאנחנו היינו תלמידים והמורים היו מורים. בעבודות בהיסטוריה, בגיאוגרפיה, בתנ"ך ובכל המבחנים, הקפידו גם על כתיב נכון, נקודות ופסיקים. למדו מטבעות לשון, אוצר מילים והרבה ניבים. היום נראה לי בשיחות עם צעירים, כי השפה, היא רק "כאילו", "חבל על הזמן",ועוד כמה מילים. אם כל כלי התקשורת , אישי הצבור והמחנכים, לא יתנו דעתם על הבעיה ועל נחיתות ההישגים, לאן נישא את הבושה- ומה יעשו הדורות הבאים.
 

קסנדרה*

New member
לאן? לפי דעתי עד לפתח דלת הרשות המחוקקת

מפני שהאשם אינו רקבמורים, אלא במערכת החינוך בכללותה (שר/ת חינוך שנבחר לא מפני שהוא/היא מתאים אלא משיקולים פוליטיים), במערכת השעות (5 שעות לימוד ביום, בממוצע), בכיתות הצפופות (35-40 תלמידים בכיתה), בהורים שהסירו מעצמם אחריות (זה תפקיד בית הספר, בגלל זה "הם" מקבלים משכורת"), בתכנים המועדפים על הילדים ובני הנוער (פאבים, שוטטות ברחובות), שאלו תכנים ריקים וחסרי משמעות רצינית, גם אלה המוגשים בתכניות הטלוויזיה (האלופה, אהבה מעבר לפינה ועוד). היום גיבורי התרבות והמודלים לחיקוי הם דמויות בעלי חזות חיצונית אנורקטית, בטן חשופה, ציצים מוגדלים וחשופים, ציפורניים מודבקות, כוכבי כוכב נולד, כוכב עולה, כוכב רוקד, כוכב נופל וכו' וסלנג שמבזה את השפה העברית. ביטויים שתפסו את מקומן של מלים יפות וטובות, לדוגמא: * "תביא לי" במרום תן לי או הרשה לי * "סבבה" במקום שלל מלים מתאימות * "חבל"ז" במקום נהדר, נפלא או שלל אפשרויות אחרות איפה תחרות חתן התנ"ך, מי שומע עליה היום ? פעם היא הייתה גולת הכותרת של יום העצמאות, איפה החידונים של רוזן ועוד. אז נכון יש לנו היום את הכספת ומי רוצה להיות מיליונר אבל הטריגר הוא כסף לא חידוד קוגניטיבי. הבושה לא נישאת לאף מקום, הבושה מאיתנו והלאה, בני הנוער לא מתביישים, הסטודנטים לא מתביישים, ההורים שלהם אף הם לא מתביישים. היחידים שמתביישים הם אלו שכן יודעים קרוא וכתוב כראוי - לזאת אנו נוכחים גם בפורום הזה. כאשר אני טועה, טעות הקלדה (ולא רק אני), אני מתביישת, אבל אלו שמפרסמים כביכול שירה בשגיאות כתיב ושגיאות תחביריות עונים לנו - ככה אני כותב וזהו - אלו מהסוג שלא מתביישים. ההורים היום שוכחים בקלות את התינוק באוטו, טוענים שאין כסף לספרי לימוד ומחברות, אבל יש גם יש כסף לכרטיס ל"פסטיגל" (לדעתי תת-רמה) ובאותה קלות טוענים שהמורים מקבלים כסף אז שיחנכו, אחחחח איפה פרויד, יקום וישיב להם, שזה תפקיד ההורים ולא של המורים. תפקיד המורים מוגדר, יש לו מקום חשוב בחינוך, אבל הוא לא תחת או במקום החלק החשוב שמוטל על ההורים. כאשר אני כותבת תשובה במבחן, ואני מקבלת לידה הערה של המרצה: "כבר שנים לא זכיתי לקרוא תשובה שמנוסחת בעברית רהוטה, תודה." אני תוהה ביני לביני, לא כתבתי שירה, רק תשובה לשאלה, מה כבר מיוחד בזה, ואז אני מגלה שסטודנטים כותבים בשגיאות תחביריות ולעתים גם בשגיאות כתיב, הבנת הנקרא זה אחד הקשיים המוכרים בקרב סטודנטים, כמו גם הבעה בכתב. אז הנה ההזדמנות המורים שבתו והפעם הם ביקשו לא רק תוספת שכר אלא גם רפורמה, והדגישו את עניין קידום החינוך ולא רק קידום השכר - אז הנה ההזדמנות לתקן, אבל הרשות המחוקקת, לא רוצה להודות שהם לא מתקצבים כראוי את משרדי החינוך, הבריאות, הרווחה ועוד משרדים, כדי להותיר לעצמם עוד רזרבות, ודי לחכימא ברמיזא, למה נחוצות הרזרבות הללו. ושיהיה לכולנו חג אורים שמח
קסנדרה
 
חג אורים או חג בוּרים?

אוי אוי כמה שאת צודקת. והנה תזכורת שירית מאפריל 07. זה עצוב עד שזה כבר לא מצחיק: שִׂיחָה בְּאִוְרִית שְׁתֵי נְעָרוֹת בָּאוֹטוֹבּוּס מְדַבְּרוֹת מֵאָחוֹר כְּאִילוּ בְּעִבְרִית, לְלֹא פֶּשֶׁר, וְנַעֲשָׂה לִי חוֹר שָׁחוֹר כְּאִילוּ בְּאָזְנַי וּבְמֹחִי מִתְבַּלְבְּלִים הַקְּפָלִים, כְּאִילוּ שֶׁרֻסְקוּ בְּשִׁבְרֵי מִלִים כְּמוֹ הָיוּ כָּאֵלֶּה כֵּלִים כְּאִילוּ. אָמְרָה יֵשׁ לִי דִּבּוּר מַה-זֶה חָשׁוּב לוֹמַר, כְּאִילוּ חֲבָל עַל הַזְּמַן, הַסִּפּוּר יֵשׁ מַצָּב שֶׁנִגְמַר, כְּאִילוּ? - אַל תִּשְׁבִי לִבְכּוֹת עָלָיו, הַסּוֹף מַזֶ-מַר, כְּאִילוּ. עִזְבִי, הַכָּל חֲוָיוֹת, כְּלוּם לֹא נִשְׁאָר, כְּאִילוּ.... (אֲנִי מְמַהֵר לִרְשֹׂם בְּטֶרֶם אֶשְׁכַּח. וְלִבִּי נִכְמַר כְּאִילוּ) יָרֵח נוֹסֵעַ מֵחַיֵּךְ לְצִדִי, עַל מִי הוּא מֵרָחֵם כְּאִילוּ, עַל מֹחִי הַזּוֹעֵק וְלֹא מִתְנָחֵם כְּאִילוּ, כְּאִילוּ בְּתוֹךְ רֹאשִׁי פָּחִית סוֹדָה מִתְפּוֹצֶצֶת, כְּאִילוּ כְּשֶׁגְבֶרֶת אַקָדֶמְיָה לְלָשׁוֹן בַּחוּץ מִתְלוֹצֶצֶת כְּאִילוּ. טוֹבֵעַ בִּשְׁלוּלִית-הַשָׂפָה, בְּפֶה מָלֵא מָיִם כְּאִילוּ בְּלֵב יָם, וְעֵינַי קְרוּעוֹת עַד הַשָׁמַיִם. הַצִּילוּ.
 
נכון, זה בא להיות חזק

אבל אני חושבת שזה זילזול מכוון בבני הנוער של ימינו, בין היתר, בלי צדק.
 
למעלה