לאן ממשיכים מפה?

[רגישה1855]

לאן ממשיכים מפה?

מחר משתחררת באופן רשמי מהצבא.
מי היה מאמין שאצליח לסיים שנתיים שירות!?!?! בטח שלא אני. וגם לא מי שידע באמת על מצבי.
היה כל כך נוח השגרה הזו שחייבים ללכת, והמסיכה שגרמה לי לתפקד.
ועכשיו... מרגישה שנזרקת. בלי מסגרת, בלי שגרה... איך מתחילים לבנות את זה בלי שום טיפת כח? בלי שום דבר.
המחלה בשיאה, ואין לי מושג מה לעשות ואיך להמשיך. מנסה לחפש עבודה, כנראה שזה יקח זמן. אין שום דבר נורמלי!! אבל בינתיים?....
אז נכון שכל חייל שמשתחרר חווה את זה. לגיטימי. אבל לא כל חייל שמשתחרר מתמודד עם הטירוף הזה שאני חיה (מתה).
נגמרו לי הכוחות ואני מאוד מפחדת שזה לא יגמר טוב.

 

[ניק37]

אין לי משהו חכם לומר או להציע כרגע...
רק מזכירה לך שאני איתך תמיד ואוהבת מאוד!!!

 

[clastic]

לאן ממשיכים

אז השתחררת כבר שלשום (!) - מה קורה איתך מאז?

נראה שאת יודעת כבר את התשובות, כשלדעתי העיקרית מביניהן היא החשיבות של מסגרת.
כל דבר שמנרמל, שיוצר סדר יום, מחויבות ועקביות - לדעתי מבורך, בעיקר בפרק החדש הזה שאת פותחת.

מסגרות לדוגמה:
עבודה, טיפול, ספורט (מסודר ובריא), תפריט, תחביבים, לימודים (לא בהכרח משהו גדול, רק שיהיה מסודר).
אלה מסגרות שמשאירות אותנו בתלם, וגם אם לא תמיד ברור איך זה קורה ומה בדיוק
הקשר בין תעסוקה וסדר יום לאכילה בריאה יותר - זה פשוט עובד.
בכלל, אני חושב שהמושג "ריפוי בעיסוק" קיים הרבה מעבר להגדרה הרפואית הצרה,
אלא נוגע בעובדה הבסיסית לפיה אנשים שיש להם תעסוקה טובה וקבועה הם אנשים בריאים ומאושרים יותר.

דבר נוסף שחשוב מאוד לא לשכוח: עשית זאת! הצלחת! התגייסת! וסיימת שירות מלא!
המצב בו את נמצאת, יחד עם הקושי והפחדים - הוא הישג, הוא הצלחה! הוא עדות לכוחות העצומים
שיש בך ושהם את, והוא בשורה התחתונה והקובעת אירוע משמח וחיובי. אל תשכחי את זה.

תעדכני

 

[תמרה45]

הנטיה היא ממש לשכוח את ההצלחות האלה רגישה, אבל זה קריטי לזכור את זה, ולשייך את ההצלחות האלה לעצמך!
כי זה מעיד העדה ממשית שבאמת את יכולה, ויש מאחורייך הצלחה.

 

[תמרה45]

נשמע מורכב.

אבל קודם כל כדי שזה יצליח, המעבר, השינוי, ההסתגלות, את חייבת להאמין בעצמך שתעברי אותו ותהיי עם עצמך בכל נקודות המעבר והקושי, לא חייבת, אבל אני ממליצה לך בחום, כי זה מה שיוכל לעשות לך את המעבר להיות קל.
התחושה של ההיזרקות היא קשה אבל את לא באמת נזרקת, את פשוט לקראת להתחיל משהו חדש.
ואם את בנאדם שקשה לו עם התחלות חדשות, מן הסתם זו תהיה נקודת צומת לא פשוטה ולא קלה, עם הרבה בחינה עצמית.
אבל מתחילים לאט לאט. מתחילים מלמצוא עבודה ולמצוא מסגרת שתתאים לך, מתחילים צעד צעד. את ממש לא אמורה להתחיל מזה שאת תהיי בטופ.
עד שתמצאי עבודה, תעסיקי את עצמך. תפסלי, תצרי, תעשי שרשראות, תנגני, תטיילי, תמצאי לך משהו להתחייב אליו, או שישמור אותך בתוכו, שתביאי את עצמך אליו.
אל תפחדי מהימים הבאים, כמה שאת יכולה כמובן, את תתגברי ואת תתמודדי ואת תצליחי, אין לך מושג כמה שלהאמין בכך שתצליחי לעבור את זה, זה דבר חשוב בשביל הדרך, מה גם, שאני באופן אישי באמת מאמינה בך.
זה פשוט צעד חדש, התחלה חדשה.
אני יכולה לנחם אותך, שעם השנים, צוברים יותר נסיון באיך לצלוח התחלות חדשות ושינויים.
ולומדים לחיות עם חוייה פחות יומיומית של קושי ומוות כמו שאת מרגישה.
אגב אני חושבת שהתחושות שלך הם אמיתיות כי את באמת בנאדם לוחם ונאבק.
אני אוהבת אותך נשמה! ואשמח לעזור לך ולתת טיפים ועצות לאיך לצלוח ולעבור את הימים האלו.
תזכרי שאת לא חייבת שומדבר לאף אחד, אלא רק למען עצמך, ההצלחה והחוויה שלך.
נ.ב-
סיימת שנתיים שירות! זה אדיר! יש לך המון מה להיות גאה בך, והמון על בסיס מה להאמין בעצמך- כי תראי, באמת באמת הצלחת!!