לאן הם מתנדפים?

[nonsensical]

לאן הם מתנדפים?

מפעם לפעם כשיש לי מעט זמן פנוי, בשבתות למשל, אני נהנה לשוטט בין דפיו של ארכיון הפורום ולקרוא שרשורים מרתקים בעלי עניין רב.

ונתתי ליבי לעובדה מעניינת, תחלופת הכותבים בפורום היא מאוד גבוהה, מתקופה לתקופה קבוצה שלימה של כותבים נעלמת ללא הותר עקבות, ומפנה את מקומה לקבוצת כותבים חדשה שאף היא מתנדפת לאחר זמן, ומפנה את מקומה לקבוצה חדשה, וחוזר חלילה.

ואני הקטן תוהה, אייכם?

האם הם מחליפים ניק?

אולי יצאו בשאלה?

שמא חשו תחושת שובע ומיצוי?

ואולי חלילה רחמנא לישזבן, הם נאנקים במרתפי האינקוויזיציה?

וקריאתי אליהם: אמיגוס, תנו אות חיים מפעם לפעם.

 

[חוכך בדתי]

מצטרף לקריאה

ואיום בצדה:
אני שוקל לפרסם את שמותיהם ברבים, למען ישמעו ויראו.

 

[yoni13077]

יכולות להיות סיבות שונות

אני מקוה שהחלפת ניק היא לא הסיבה הנפוצה.. אם כי גם כאלה מן הסתם קיימים.

ו... כן, מיצוי זו בהחלט סיבה הגיונית שתופסת לגבי חלק נכבד מהמקרים מן הסתם, זה נכון בעיקר לאלו שהשכילו/יכלו לעשות צעדים מסוימים לכיוון פתוח יותר (גם אם לא יצאו בשאלה) וממילא פחות נמצאים בשלב הקיטור או הצורך לשחרר מתחים ולשתף. אני מכיר כמה כאלה שעונים על ההגדרה.

 

[nonsensical]

תהייתי העיקרית:

האם ההתנדפות היא תהליך מחוייב המציאות.

כלומר, כיום הפורום הוא החמצן שלי, עם הקיצי אני שולח יד רדומה אל הסמארטפון, ובעיניים אפופות קורי שינה אני בודק מה פספסתי בפורום בשעות בהן שייטתי בעולם החלומות.

מה שמעניין אותי הוא, האם אף אני עשוי להעלם ביום מן הימים ללא הודעה מוקדמת, למרות שזה נראה לי די הזוי כעת.

 

[yoni13077]

תהליך טבעי ומובן אבל לא מחויב המציאות

אני מאחל לך שהמציאות היומיומית תהיה כזו שתצדיק גם שינוי בצורך בפורום

 

[nonsensical]

מהפה שלך

היישר לאוזניהם הכרויות של דגון, זאוס, או וואטאבר.

 

[כנף קצוצה]

אני חושבת שהיה יפה

אם כל "המתנדפים" היו כותבים איזו הודעת פרישה שמסבירה או סתם לומר שלום.

 

[yoni13077]

זה לא שיש איזה רגע של החלטה

זה יותר בכיוון של איבוד ענין בשלבים, כך שזו לא איזו פרישה דרמטית או משהו כזה וחלק מהותיקים אכן מצייצים אחת לכמה זמן כשנזכרים בקיומו של הפורום..

האמת היא שיש גם סיבות פחות נחמדות, כגון איומים והפחדות שאנשים קיבלו מכל מיני כיוונים, מה שגרם למפלס הפחד והזהירות לעלות פלאים, או כמו כאלו שהרגישו שהדעות שלהם לא מתקבלות באהדה, בלשון המעטה, אבל אני נוטה לחשוב שאיבוד הענין הוא הסיבה העיקרית ברוב המקרים.

 

[החיים דבש2]

אני חושבת ש...

שאולי הכותבים הם די עסוקים בחייהם, הם כתבו כי הם רצו להגיד שלום ושכולם ידעו שהם קיימים.
זה בטח תרם להם להרגשה טובה שהם משתייכים למקום טוב, וגם תרם לקוראי הפורום להכיר עוד "אנשים כמונו"
שמתמודדים עם אותם קונפליקטים קשים, בדרך כלל בשקט, כי החיים ממשיכים וצריך לצאת לעבודה, לפרנס, לטפל במשפחה וכו'.
מן הסתם הכותבים המזדמנים ממשיכים להשתתף בפורום בהצצות פה ושם.
לעניין הפרקטיקה -
אולי יש פה מהמנוסים שיכולים לתרום "תובנות" לגבי החיים הכפולים
איך להתמודד עם כל הדברים ה"חשובים והערכיים" בחיינו שאנחנו לא מאמינים בגרוש שהם בכלל "חשובים וערכיים".
איך אתם מרגישים?

 

[אין תוכי כברי]

אכן, תנו אות חיים!

מצאתי עצמי לעיתים מתעניינת בחיי כותבים מסוימים ומחכה לתגובותיהם, והם לפתע התאדו.
אנשים, אתם נושאים באחריות לחרדת הנטישה שאופפת אותי!

כמובן שאיני פונה לאותם שנבצר מהם להשתתף בפורום בנסיבות חיצוניות כאלו ואחרות

 

[גבעת חול]

יש מגוון רב של סיבות

החל מחשש להחשף ועד יציאה בשאלה בפועל שזו כמובן האופציה היותר משמחת,
כך או כך אני שמחה שאם כל זה שהאוכלוסיה מתחלפת האיכות נשארת.

 

[סנדר סופרטרמפ]

גם אני רואה כך את הדברים

 

[שראליס]

ויש גם כאלו שנדחו מהפורום

בכוונה או שלא בכוונה ליבי ליבי עליהם

 

[מבולבלונת]

אכן כפי שנאמר כאן

קבוצות גדולות של אנשים יצאו בשאלה והמשיכו הלאה, חלקם נמצאים כאן ומידי פעם מתערבים (כמוני למשל). בקרוב אצל כולכם.
לא מעט אנשים החליפו ניק שוב ושוב ושוב, עד כי נעלמו כבר מהאופק ואיני יודעת אם הם כותבים כאן בניק חדש או נעלמו למאורתם.
ישנו גם מיעוט, שבחר להתנתק מהפורום לאחר שהגיעו למסקנה כי לא יצאו בשאלה בזמן הקרוב ובינתיים זה עשה להם לא כל כך טוב...