לאן הלאה?
שלום לכולם, אני נשואה כשנה וחצי לבעל אוהב ומוצלח. לדעת שנינו אהבתינו היא הגורל שלנו. הבעיה היא שהוא חושב שעצם האמירה שהוא אוהב ולנצח מספקת, ואילו אני מאמינה באהבה של "כאן ועכשיו", אני מאמינה שכל יום שעובר הוא זה שבונה את אהבת הנצח ובה יש להשקיע, אחרת למרות כל האהבה, הזמן והשיגרה ירחיקו אותנו עד לנתק. ניסיתי פעמים רבות להסביר לו זאת, אך לשוא הוא מסיק שאני מתעסקת בקטנות. בעלי עובד קשה ושעות ארוכות תחת לחץ כבד - אני מבינה שתפקידי הוא גם לספוג מעט את הלחץ שלו אך הבעיה היא שאני יותר מרגישה כמו שק איגרוף, הוא חסר סובלנות, שולל לחלוטין את דעותי ומתרץ אותן כ"שטותיות וילדותיות", הוא נוטה להתפרץ עלי בהרמת קול ומעליב (משתמש בכינויים מעליבים). אני איני מתנהגת כך, אני מאוד שקולה, גם ובעיקר במריבות משום שאני חושבת שמילים משאירות משקע כבד מנשוא, גם אחרי שמתנצלים. אנסה לקצר ולשאול מה עלי לעשות כרגע, כי עם כל האהבה שביננו, אני לא רואה איך אוכל לגדל ילדים במצב כזה, כשהאמא אינה מקבלת את הכבוד ההדדי שמגיע לה, כרגע הגענו למבוי סתום, אני מתלוננת על צורת ההתבטאות שלו והוא עומד בעמדתו שאני מביאה אותו לכך. עלי לציין שברגעים טובים (ולצערי הם בתדירות של 3 ימים בשבוע בלבד) הוא האדם הכי מקסים ותומך עלי אדמות ועצם המחשבה שנפרד הופכת לי את הבטן.
שלום לכולם, אני נשואה כשנה וחצי לבעל אוהב ומוצלח. לדעת שנינו אהבתינו היא הגורל שלנו. הבעיה היא שהוא חושב שעצם האמירה שהוא אוהב ולנצח מספקת, ואילו אני מאמינה באהבה של "כאן ועכשיו", אני מאמינה שכל יום שעובר הוא זה שבונה את אהבת הנצח ובה יש להשקיע, אחרת למרות כל האהבה, הזמן והשיגרה ירחיקו אותנו עד לנתק. ניסיתי פעמים רבות להסביר לו זאת, אך לשוא הוא מסיק שאני מתעסקת בקטנות. בעלי עובד קשה ושעות ארוכות תחת לחץ כבד - אני מבינה שתפקידי הוא גם לספוג מעט את הלחץ שלו אך הבעיה היא שאני יותר מרגישה כמו שק איגרוף, הוא חסר סובלנות, שולל לחלוטין את דעותי ומתרץ אותן כ"שטותיות וילדותיות", הוא נוטה להתפרץ עלי בהרמת קול ומעליב (משתמש בכינויים מעליבים). אני איני מתנהגת כך, אני מאוד שקולה, גם ובעיקר במריבות משום שאני חושבת שמילים משאירות משקע כבד מנשוא, גם אחרי שמתנצלים. אנסה לקצר ולשאול מה עלי לעשות כרגע, כי עם כל האהבה שביננו, אני לא רואה איך אוכל לגדל ילדים במצב כזה, כשהאמא אינה מקבלת את הכבוד ההדדי שמגיע לה, כרגע הגענו למבוי סתום, אני מתלוננת על צורת ההתבטאות שלו והוא עומד בעמדתו שאני מביאה אותו לכך. עלי לציין שברגעים טובים (ולצערי הם בתדירות של 3 ימים בשבוע בלבד) הוא האדם הכי מקסים ותומך עלי אדמות ועצם המחשבה שנפרד הופכת לי את הבטן.