משפחתה של ענבל מפתח תקווה, שנרצחה , מסרבת שיכירו בה כנפגעת טרור מתוך רצון שהרוצח ירצה את עונשו עד תומו בכלא ויינמק שם, ולא ישוחרר באיזו עסקת שבויים. אין ספק שהמשפחה צודקת אבל השאלה לאן הגענו ואיזו מדינת חלם אנחנו חיים בה אם כך הוא המצב.
דווקא כתושב שדרות אני מצפה ממנו לטפל בעניין הקסאמים ביתר שאת כי איך אחרת יוכל להביט לשכניו לשעבר בעיניים? ובכלל, אימפוטנציה, איך היא מתבטאת כשהיא מחמירה? כבר אין הרבה אני חוששת למה להחמיר
