לאן אני ממשיכה מפה?

[פנינה21]

לאן אני ממשיכה מפה?

הי
טוב כבר כתבתי פה פעם
וזאת שוב התחושה שאני קצת מאבדת כיוון-אשמח לעצות
אז אני בת 26, יש לי שני מקצועות עם תעודה (חובשת, ומנהלת רשת) ועוד שנייה תואר ראשון(סביב פסח).
בנוסף אני נכה ככה שעבודה במשרה מלאה אינה באה בחשבון
המשכורת הממוצעת שלי עלתה השנה מ-5200 ל-5600
אני עובדת בשתי עבודות בימים שאין לי עבודה באחת אני בשניה
מודה שאני אוהבת את העבודות היותר פשוטות ופיזיות.

אני עוד רגע ארבע שנים באותו תפקיד ורוצה מאוד להישאר
גם בחרתי מקום מגורים

וזהו פה נגמר הסדר בחיים שלי
הייתי רוצה להמשיך ללמוד (אחרי סיום התואר הראשון)אבל תקציבית זה נראה כמו משימת תקציב בלתי אפשרית
והערב בשיחה עם אבא הוא אמר משפט כזה של "כבר היינו קונים בית" כשהסברתי לו כמה הלימודים הולכים לעלות ועשיתי חישוב ממש חסר
ואולי הוא צודק אולי אני צריכה לחסוך את הכסף ולא להמשיך ללמוד
ואז לקנות בית?

חוץ מזה רציתי לדעת עד כמה נפוץ להישאר באותה עבודה כל כך הרבה זמן(עוד שנייה ארבע שנים) , כולם סביבי עברו מזמן מלרמוז ללהגיד לי בפנים שאיך לא נמאס לי עדין ותראי כמה זמן את עושה אותו דבר והאמת טוב לי ואני לא רוצה לעזוב.. אבל כן זאת סוג של משרת סטודנט אבל זה מתאים לי
כמו שזה.. הבריאות שלי הפכה יציבה יותר בשנים להוציא נפילה אחת ...

 

[yaelmmmmm]

ההתלבטויות שלך טבעיות לגילך ולמצב!

הי פנינה,ההתלבטויות שלך מובנות. אין ספק שאת לומדת ולומדת ולכאורה אין לזה סוף... אבל השאלה היא מה את באמת אוהבת, מה זאת אומרת ״עבודות יותר פשוטות ופיזיות״? לא אמרת האם יש לך הגבלות תעסוקתיותוכן לא אמרת במה יש לך תואר ראשון.בהחלט אנסה לעשות סדר בדברים!אז מוזמנת להשלים לי את התמונה...

 

[פנינה21]

הודעת המשך

הי
אז ככה:
אני אוהבת את העבודה שלי מאוד עשיתי קורס חובשים לפני כמה שנים ואני עובדת בערך יום כן יום לא וטוב שכך כשיש יותר מזה מתחילים להרגיש באופן יותר ברור את המגבלות שלי. גילתי בדרך הקשה שהרבה יותר קשה לי להתמודד עם עבודות שאנשים מחשיבים אותן מורכבות(גם שלי מורכבת אבל זה שונה) קשה לי לשבת 8 שעות כי זה מגביר את הכאבים שלי ואז אני יוצאת מריכוז והתוצאות שלי פחות טובות, ולכן עד שלא הבנתי את זה לא צברתי ניסיון וותק במקום עבודה.
מזה כמעט ארבע שנים אני עובדת בתחום האבטחה -בשנה האחרונה בשתי משרות באחת אבטחה רגילה של קניון בשנייה אני גם חובשת
בסך הכל טוב לי בעבודה וגם המצב הכלכלי שלי התחיל להשתפר לאט לאט , יש לי מעטפה קטנה עם מכתבי תודה בחברות שאני עובדת בהן עכשיו מתחייסים בסדר גמור וזה עוזר ..
המגבלה הנוספת שלי היא הצורך לעבוד בעבודה גמישה יחסית- שהבוסים יכולים להסתדר בלעדיי כמה ימים כי אני זקוקה ליותר ימים בבית מהאדם הממוצע לטיפולים רפואים ולמעקב רפואי וזה לא הופך טוב יותר עם הזמן לשם הדגמה חודש שעבר היה לי ניתוח אחד וייעוץ הבא עם כירוג הוא ביום שישי הקרוב , אני עושה הכל כדי שזה לא יפגע בעבודה אבל כבר היו מקומות עבודה שנאלצתי לעזוב כי זה היה כסח תמידי מול המעסיק.

מעבר לזה לא ברור עד איזה גיל אני אצליח לעבוד
מחברות שיש להן אותה אבחנה שמעתי עשר שנים(עברו 6- בעוד חודש שש וחצי), אבל הרופאים כל הזמן מרגיעים אותי ואומרים שאני מתמודדת הרבה יותר טוב וכל הספורט שאני עושה זה אמור לאפשר לי לעבוד עוד שנים.

בעוד 3 קורסים יהיה לי תואר במדעי הרוח והחברה התחלתי בחוד להיסטוריה אבל כשהבנתי שאני לא אצליח להתמודד מול מערכת החינוך ממגון סיבות(הייתי בראיונות עבודה בכל מיני מצבים מול בתי ספר כאותי עם הניסיון לא קיבלו זכור לי לרעה מקרה אחד בתקופה שעוד הייתי עם 2 קביים די אמרו לי שבתי הספר לא ערוכים לזה ) קיצרתי בקצת את הלימודים ע"י שינוי הכותרת של התואר.

הדילמה שלי היא מה יותר נכון לעשות:
בתכלס אני יכולה לחיות בסדר פלוס אפילו אם אני אתחיל פשוט לעבוד . שכר ממוצע של 5600 - אפילו עם שכר דירה יכול להישאר לי 3500 לשוטף שזה סביר לגמרי
וזה לא שזה כרוח בסבל נוראי באמת טוב לי בעבודה
רק ש(ואני יודעת שזה נשמע כמו כל הסיבות הלא נכונות): הסביבה לא תבין את זה לעולם ,וקשה לי בגיל 26 להחליט נגד כולם ולהגיד שאני בטוח צודקת ..
לגבי לימודים: אם היה לי כסף בלתי מוגבל ברור שאני רוצה להמשיך ללמוד מעכשיו לתמיד קורס 1 בסמסטר , לאנשים יש תחביבים לי יש את זה, הייתי מתחיל קדם רפואה עכשיו אבל לא בטוחה שאני אוכל לעבוד בזה אפילו יום אחד - אני פשוט עלולה למצוא את עצמי בשיא התואר ולא מסוגלת לעבוד יותר ...