לאכול עם כוכבים

לאכול עם כוכבים

אכן חזרתי. בשקט לא ממש, כי הנה הצלחתי להעלות את מפלס ההודעות שלי בכמה עשרות אחוזים.... וכמובן שיש לי את כל הכוונות לשתף אתכם בחוויותי. אחרי ארבעה ימים של אכילת חמאה אינטנסיבית אצל המישפוחה בבריטני טסנו (אני, הבעל והמשקל העודף) לנאפולי. מראש אמרתי לעצמי שאין לי שום כוונות לפתוח את המישלן ולתור אחרי מסעדות מוכוכבות, אבל אתם יודעים איך זה... כל אחד השיא עצות והשם דון אלפונסו חזר וחזר וחזר... נכנענו. והנה עצתי לכם. אכן מסעדות כוכבים הן מעוז של קריאטיביות, נוחות ועונג צריף. אבל האיטלקים (ובתנאי שלא נכנסים למסעדות לתיירים), הם יודעים מה זה טעם טוב. מספיקה הייתה לי מנת הספגטי פוטנסקה, ברחוב צדדי חשוך ומסוכן של העיר המדהימה הזו, בשביל לדעת שהכוכבים נמצאים אצל שני הזקנים הנחמדים שבישלו שם. ארחיב בנושא ביום אחר, כי חשוב לי להעביר את המסר, רק אומר שנחמד לחזור ולגלות שמעבר לתמונה מוזרה של בחורה חיננית חזרנו לעצמנו.
 
למעלה