לאכול בריא

[izackv]

לאכול בריא

בשנה האחרונה אני עובר מספר שינויים "התפתחותיים" שגרמו לי ללמוד דברים כמו רייקי, שמנים ארומטיים ועוד. מאחר ותמיד אהבתי לקרא וללמוד לבד דברים, אז נושא גרר נושא והתחלתי להתעניין בכל מה שיש לרפואה אלטרנטיבית להציע (וכמובן שהרגשתי שאני מתחבר אליו) אחת הבעיות הייתה כשנתקלתי במושג המוזר הזה של "לאכול בריא" גם אם נעזוב את "תורתו" של ה"אדם ההגיוני", עדיין נראה כאילו להחליט על תפריט בריא, מאוזן, טעים ובחיר סביר זאת משימה מורכבת מאוד. ועוד יותר מורכבת אם מעיזים לרצות תפריט בריא שיתאים למשפחה שלמה (אבל שישאיר אותה משפחה מאושרת) אני גם מתייחס בחשדנות רבה לכל מני "תוספים" בסך הכל אני מגדיר את עצמי כאדם בריא ופעיל, אני בן 40 ורוצה לבצע שינויים הדרגתיים בתזונה המשפחתית שכוללת עוד כמה אנשים חוץ ממני (כולם בריאים ופעילים למדי

) אחרי נבירה בהרבה פורומים (כולל זה) ובהרבה אתרים וספרים, המסקנה שלי היא שהדרך היחידה להתאים לעצמי תפריט טוב, גמיש, מותאם לסגנון החיים שלי ולשאר המשפחה היא פשוט... ללכת ללמוד 4 שנים נטרופטיה או משהו דומה. אז לא שאני פוסל את זה על הסף, אבל מעניין אותי לשמוע מה אתם חושבים על הנושא הזה.

 

[יוסי יהלום]

לאכול בריא

הנושא מורכב וגם אני לא תמיד מקפיד לאכול את הדברים הכי בריאים כשיש פיתויים למיניהם, אבל: 1. לא חייבים ללמוד נטורופטיה, אפשר פשוט ללכת לייעוץ אצל נטורופט, או להביא לשם חלק מהמשפחה. 2. אפשר להתחיל בקטן, לחמים ובצקים מקמח מלא או שיפון, יותר פירות וירקות, להגביל את הג'אנק וכו'.. 3. תיקח בחשבון שילדים לא תמיד ששים לשינוי בתזונה וייתכן שירצו להשאר בתזונה הרעועה שלהם. 4. ממליץ על הספר "תזונה בריאה וטעימה" של שני פרופסורסקי, יש בו מידע, טיפים ומתכונים בריאים שמחליפים את המתכונים הרגילים. בהצלחה.

 

[תמימה האחת]

לימודי נטורופתיה

אם הנושא מעניין ומרתק אותך, בהחלט מומלץ ללמוד, אך לא מחוייב המציאות בשביל לעשות שינוי תזונתי בבית. יש הרבה ספרים בנושא התזונה, ובתור אחד שאוהב ויודע ללמוד לבד, אתה בהחלט יכול להתחיל ולקרוא...(חוסך שכר לימוד גבוה...) מסכימה עם יוסי יהלום לגבי הנושא שהשינוי צריך להיות הדרגתי ולא קיצוני, במיוחד כשמדובר בילדים. ייעוץ עם נטורופט או תזונאי טבעי, יעזור בצעדייך הראשונים בשינוי. ספר טוב למתחילים הוא : התזונה הטבעית- מאת יעקב ברמן הספר נותן מושגים בסיסיים בתזונה, בשפה נוחה וקלה להבנה, מדבר על המזונות המזיקים לבריאות ועל המעבר לתזונה בריאה, תוך שימת דגש על עקרונות יסוד להבנת התזונה ואפילו הוראות בישול להכנת המזון. הספר כולל בתוכו גם היבטים על בעיות רפואיות במערכת העיכול והדרך לטפל בהן. כמובן שיש עוד הרבה ספרים בנושא, אך זהו ספר מומלץ להתחלה, כי בשפה פשוטה וברורה עוזר לעבור לתזונה בריאה. בהצלחה, תמי- נטורופטית

 

[izackv]

תודה על ההמלצות ../images/Emo13.gif

האמת שהתחלתי מהספרים והאתרים ברשת, רק שנראה שהדבר היחיד שכולם מסכימים עליו זה שלא מסכימים על כלום. אבל נתתם לי כמה ספרים שיכולים לעזור לי לעשות קצת סדר בבלגן. חוץ מזה אני חושב לקפוץ לנטרופטית שעובדת בקופת החולים לקבל המלצות... שינויים קטנים כבר התחלתי לעשות (כמו לחם מחיטה מלאה) תודה.

 

[0 אור 0]

האמת היא שיש המון הסכמות בינינו

פשוט הגעת בתקופה די סוערת מבחינת הויכוחים על תזונה,אז נפלת לתוך כל אי ההסכמות. כולם מסכימים שצריך להוריד ככל האפשר מזונות ריקים וחסרי תועלת (אם לא מזיקים) כמו למשל סוכר לבן, צבעי מאכל, ממתיקים מלאכותיים, חומרי שימור, קפה וחומרים ממריצים אחרים כולם מסכימים שצריך להעדיף מזונות מלאים על פני המעובדים יותר - כמו למשל אורז מלא במקום לבן, דגנים מלאים במקום קמח לבן, הוספת קינואה, כוסמת וכל מיני גרגירים כאלו, הוספת קטניות כולם מסכימים שחשוב לאכול ירקות והרבה כולם מסכימים שצריך לשתות הרבה - ושתיה זה מים כולם מסכימים שחשוב שהתזונה תכלול את כל אבות המזון, ויטמינים ומינרלים (ורצוי ממקור טבעי ולא על ידי תוספים) כולם מסכימים שעל ידי גיוון התזונה ממקורות רבים יש סיכוי לקבל את התזונה המלאה הזו כולם מסכימים שעדיף מזון אורגני על פני זה שגודל בשיטה הרגילה מלאת הכימיקלים והרעלים (אבל יש כאלו שמתפשרים וקונים מזון רגיל מטעמי כסף וזמינות) הצמחונים שבחבורה יודעים שחשוב לשלב קטניות עם דגנים להשגת חלבון מלא, וכן להוסיף אגוזים למיניהם, כולם מסכימים שעדיף שמן צמחי מכבישה קרה, או טחינה טבעית על פני שומנים רוויים ועכשיו מגיעים לאי ההסכמות: יש אוכלי בשר ויש המתנגדים נחרצות לבשר יש אוכלי חלב ויש המתנגדים נחרצות לחלב יש המאמינים בצירופי מזון ומעבר לכל אי ההסכמות, אני חושבת שכולנו מסכימים שהתאמת תזונה היא מאד אישית - וכל אחד צריך להתאים לעצמו את התזונה שטובה לו ומתאימה להעדפותיו ולרגישויות שלו

 

[freearth10]

ולזה אפילו אני מסכימה ../images/Emo8.gif

 

[hal767]

הסתייגויות

1- אני לא מסכים לשתייה מרובה. שתיה יתר על המידה, מזיקה לכליות. היא גורמת לעומס יתר עליהם.אנשים הניזונים מתזונה צמחונית נכונה, כמעט ואינם שותים. צמחונים הממעטים במזון מבושל, לעיתים, לא זקוקים לשתיה כלל. 2-חלבון מלא בארוחה אינו מחוייב. זאת תיאוריה מנותקת מהמציאות, לדעתי, ומקורה ברפואה הקונבציונאלית, שטועה גם במקרה זה. שילוב של דגנים וקטניות בארוחה אחת מייצר תסיסה של הפחממות והפרעות עיכול, ואינו מומלץ. אם הקטניות מונבטות, זה פחות חמור. 3-אין בעיה לקבל את כל אבות המזון מתפריט מצומצם יחסית, כזה המקובל בטבע. גיוון נחוץ לנו בגלל ההרגלים והטעמים, עליהם גדלנו, וזה בסדר. חשיבות הגיוון בתפריט היא לרצות את ההרגלים והטעמים האלה, כדי שתהיה לנו תחושה נפשית טובה ממזונינו. לשואל המתעניין בתזונה נכונה אומר שאכן ישנה חשיבות רבה לנושא כדי לשמור על הבריאות. לתזונה יש השפעה גם על מצב נפשי. התענינות בנושא תגלה מגוון גישות, לעיתים סותרות לחלוטין אחת את השניה. היתי במצב הזה לפני שנים רבות. לאחר שבחנתי גישות שונות, ע"י קריאת ספרים, השתתפות בהרצאות, ובעיקר, שיחות עם אנשי מקצוע , הגעתי לדרך הטבעונית ע"פ שיטת שלטון, שהטיבה איתי ופתרה לי בעיות רבות. אני ממליץ לך לנהוג באותה שיטה, ולהקפיד לדרוש הסברים ונימוקים עמוקים מהאנשים איתם תדבר. שינויים טוב לבצע בהדרגה ובהכוונה לאורך זמן של איש מקצוע.

 

[0 אור 0]

הסכמות והסתייגויות

1. אכן - שתיה מרובה מדי מזיקה, הדרך לדעת אם שותים מספיק היא על ידי צבע השתן - אם הוא מתחיל להיות צהוב כהה, סימן שלא שותים מספיק. 2. חובה לקבל את כל החומצות האמיניות - חלבון מלא - אבל אין הכרח לקבל אותו באותה ארוחה, בהחלט אפשר להפריד לארוחות שונות, אם באותו יום או במשך השבוע. 3. כאן אני מסתייגת, הגיוון חשוב לדעתי משלושה טעמים (ב' וג' ודאי יהיו מקובלים גלם עליך): א. אני חוששת שמכיוון שהפירות והירקות היום אינם עשירים בויטמינים ומינרלים כפי שהיו בעבר - גם בגלל הפגיעה באיכות הקרקע והאוויר, רק הגיוון יבטיח את קבלת מלוא הכמות הנדרשת ב. לאדם שאינו מומחה בתזונה, ולא התעמק בכל הפרטים הקטנים של הרכב כל מזון, יש קושי לבנות תזונה מאוזנת ומלאה - הגיוון הוא דרך טובה להבטיח הצלחה בבניית התפריט המלא. ג. הפן הנפשי, שגם אתה העלית - נעים וקל יותר לשמור על תזונה מלאה וטובה כאשר המזון מגוון וטעים. 4. מסכימה אתך שכדאי להיעזר באיש מקצוע בתחילת הדרך ומדי פעם בהמשך - מצד שני, יש מומחי תזונה שדוגלים בכל השיטות האפשריות (כולל דיאטת אטקינס) לכן חשוב למצוא מומחה שמתאים לנו ולדרכנו.

 

[אשכר]

פשוט מאד

החושים של הבנאדם בנויים לכך שהוא ידע מה, מתי וכמה מתאים לו לאכול. חד וחלק. יש כאלה שיטענו שהאדם איבד חלק מיכולתו במהלך האבולוציה, אבל מנסיוני זה ממש לא נכון - לאדם יש חושים חדים מאד ופעילים מאד. אז איך הגענו למצב שאנשים שואלים בפורומים מה הם צריכים לאכול? ואם זה כ"כ פשוט, למה יש כל כך הרבה בעיות תזונה שלא מסתיימות? גם פה התשובה היא פשוטה מאד: אנשים לא רוצים להיות קשובים לחושים שלהם(!). לזה כבר יש סיבות מוזרות מאד, שאף אחד לא אוהב לשמוע כי הן בניגוד לתפיסת העולם שלו. אז מה שקורה בפועל זה שאנשים יעדיפו ללכת ללמוד 10 שנים נטורופתיה, לשלם לבעלי מקצוע, להמציא פתרונות יצירתיים, להמציא תאוריות, וכו' רק לא לשחרר קצת את הדעות הקדומות שיש להם על המציאות. אתה יכול לדפדף אחורה ביסטוריה של הפורום הזה, ולראות איך הייתי מקבל תגובות ותרוצים שונים למה לא להקשיב לגוף שלך בנושא האוכל.

 

[אתד]

אהבתי

במיוחד את האמונה שאנחנו יודעים. אז מה אתה מציע, איך מקשיבים? ללכת בסופר/חנות טבע/שוק, בלי רשימה ולקנות את מה שמתחשק ולהיות שם לפחות פעמיים בשבוע? חוץ מזה שצריך ידע לא? (שואלת ברצינות) לפחות בסיסי מה מזין במה ומה כדאי עם זה או בלי ...

 

[אשכר]

על מה בחיים שלך את לא מוכנה לוותר?

 

[izackv]

לא יודע, עם התאוריה אני מסכים, אבל.

בפרקטיקה, הרבה פעמים ממש בא לי ציפס פריך עם המבורגר כפול. לפני המון שנים כשעישנתי, אז מידי פעם ממש בא לי לעשן סיגריה. הגוף אמר לי באופן הכי מפורש שהוא יכל שאני "צריך" סיגריה. הייתי צריך להשתדל מאוד לא להקשיב לו כשהחלטתי להפסיק. הפסקתי לפני שנתיים עם נס קפה (כחלק מניסוי שעשיתי עם עצמי לבדיקת הסיבות למגרנה. גיליתי שזה לא היה קשור לנס קפה, אבל החלטתי לא להחזיר אותו לתפריט) בתקופה ששתיתי 10 כוסות נס קפה ביום, הגוף שלי אמר לי כל כמה שעות שהוא ממש צריך נס קפה. בזמן ה"גמילה" הייתי צריך להפסיק להקשיב לו. זיתים סורים דפוקים? אני יכול לאכול קופסא שלמה. שמנת של פעם? נפוליון? כל הדברים האלה רק גורמים להרגשה של עוד. הגוף שלי אומר לי יותר מפעם ביום שבא לו ממש גלידת שמנת "בריאה" האוכל התעשייתי בנוי לגרום לגוף שלנו לרצות דברים. אבקת מרק עוף בנויה לגרום לרצות אותה. אם הייתי מקשיב למה שהגוף שלי אומר, הייתי נראה כמו בטטה מהלכת. אני יודע שאם אני אשב לעשות מדיטציה על השאלה של "מה בריא לי לאכול" יש סיכוי שאני אקבל תשובה הגיונית. יש גם סיכוי שלא. בכניסות שלי לחנויות טבע, הכל נראה לי כמו מדפים בבית מרקחת. מה שגרם לי להתרחק במהירות ובקלילות. וכדי לסבך קצת יותר את העניינים... אני מאוד אוהב עגבניות. כמעט עם כל דבר. אבל פתאום מתחילים לדבר על צרופים... לאכול משהו אחד ביחד עם משהו אחר גורם למיצי העיכול השונים להרוס אחד מהמזונות ואז הוא לא מועיל אלא אפילו רק מעיק על המערכת... צ'טער. אני תוכניתן. מבין לוגיקה פשוטה לפעמים אפילו לוגיקה מורכבת. אבל לא מצאתי שום שיטה שהקשבה לעצמי תתן לי את התשובות בתחום התזונה. (היא כן נותנת לי תשובות בהרבה תחומים אחרים

) אז אני מנסה לעזור לעצמי להבין את הלוגיקה וללמוד לאט לאט להרגיל את הגוף לחשוב נכון.

 

[אשכר]

הלוגיקה עדיין פשוטה,

הישום מצריך להכיר את כל "אתגרים" בדרך

וגם לישם אותם באורח פעיל ולא לחכות שיקרו באופן פאסיבי. אני עדיין טוען שהעקרון עצמו פשוט: יש לנו חושים שמותאמים בדיוק לתצרוכת של הגוף. הנה דוגמא רלוונטית: אני יכול להגיד "להקשיב לחושים שלי", אבל מישהו ישים לי מונוסודיום גלוטמט במרק, ויבלבל לי את החושים. התפקיד של הMSG הוא ...? "משפר" טעם! רגע... זה לא נקרא להקשיב לחושים שלי אם אני מבלבל אותם בכוונה, נכון? אם אני רוצה להקשיב לחושים שלי, אני צריך לאכול מרק בלי משפרי טעם. אם אני אוכל צ'יפס (נגיד) עם הרבה קטשופ ומלח, אני מעוניין לשים אותם רגע בצד, ולאכול ציפס נטול משפרי טעם. מתי אכלתם לאחרונה מלפפון או עגבניה בלי כלום? בלי מיץ לימון / שמןזית / פפריקה / זעתר / חומוס / לחם?

 

[אשכר]

בנוגע לסגריות לדוגמא:

אם אתה מעשן סיגריות - החושים של הגוף שלך יידעו מה טוב בשבילך כרגע. אולי כרגע טוב לך לעשן סיגריה. רגע מה זה "טוב לך" ? יש פה המון פרמטרים שמתעלמים מהם: - חשיפה נון-סטופ לדמויות מפתח עם סגריה ביד במשך כל תקופת הילדות - צורך בהגנה (ע"ע שפת הגוף) - צורך אוראלי לא ממומש מתקופת הילדות - העובדה ששכחנו איך להרגע גם בלי הסגריות, ועוד.

 

[izackv]

מנסה להבין ולחדד...

כשאני לוקח עגבניה ושם עליה הרבה מלח... זה יכול להיות בגלל שלגוף שלי חסר מלח. זה יכול להיות בגלל שהמלח מתפקד כמשפר טעם ולכן הוא מיותר. זה יכול להיות בגלל הרגל ישן מהילדות כשהיה חסר לגוף שלי מלח אבל זה כבר לא אקטואלי (רק ההרגל נשאר) זה יכול להיות בגלל שמלח זה דבר שמתרגלים אליו ועם הזמן פחות רגישים אליו. אין לי מושג איזה מהתשובות האלה נכונה ואיך אני מצליח להבין מה נכון מהקשבה לגוף שלי. לפני ש_למדתי_ על מונסודיום גלוטמט, הייתי בטוח שהטעם יותר טוב כי זה מה שאני צריך/אוהב. דרך הקשבה לגוף לא הצלחתי להגיע לתובנה שהוא לא טוב לי. אחרי שקראתי על הנושא ולמדתי, התחלתי להבין למה הוא לא טוב ולמה למרות הכל אני אוהב אותו... קשה לי עם היישום של גישת ההקשבה לגוף. למרות שלעקרונות אני מתחבר מאוד. אתה מציע לשים בצד הכל ולאכול רק דברים לא מעובדים בכלל? ואז להקשיב לגוף? לאכול בלי תבלינים? (מלח?) בלי תבלינים מסויימים אבל עם אחרים? ציפס בלי מלח נראה לי מגעיל. אבל זה כלום לעומת מה שהרגשתי פעם ראשונה שאכלתי אורז מלא... בקיצור, גם להקשיב צריך ללמוד

 

[אשכר]

מלאכתם של אשכרים נעשית בידי אחרים?

אמרת "צ'יפס בלי מלח נראה לי מגעיל". ברור. זה בדיוק מה שרציתי להראות: לדעתי, 80% ממה שאנחנו אוכלים מגעיל או דוחה את ה....חושים שלנו

זה בדיוק העניין. שים לב לתהליך: הגוף שלך לא רוצה את הצ'יפס, אבל אתה "מת" לאכול אותו [למה???]. לגוף שלך יש תוכניות משל עצמו - הוא לא ראה פרסומת בטלויזיה. אבל אל דאגה - אנחנו נעבוד עליו! נשים עליו מלח, קטשופ, ולא נרגיש איך יורדים פנימה חצי קילו תפוחי אדמה מטוגנים בשמן עמוק שבכל סיטואציה אחרת היו נחשבים כ-רעל. כנ"ל עם כל דבר. הכי בולט הוא הסוכר: נסה לאכול את אותם דברים שיש בהם סוכר בלי סוכר - ואז תדע מהר מאד מה וכמה באמת אתה רוצה לאכול. רמז: קטשופ מכיל סוכר, תה עם כפית סוכר הוא תה עם סוכר, חלה היא לחם עם סוכר. מה קורה פה? אני מציע לך לאכול אוכל פשוט ללא כלום - ולראות איך וכמה אתה מגיב אליו, במשך כמה שיותר זמן. ככה תוכל להתחיל להקשיב לחושים שלך. ותענה לעצמך - למה אם הצ'יפס הזה מגעיל אתה מתעקש לאכול אותו. (רמז - לא כי הגוף שלך רוצה מלח - הרי אתה לא שותה מים עם מלח ככה סתם).

 

[מיכל הררי]

../images/Emo13.gif

 

[izackv]

ככה זה עם צדיקים. ../images/Emo13.gif

את נושא הציפס אני מסוגל להבין בקלות. אבל אפשר להכנס לנושא הלחם... או הקורנפלקס... הרי אין סיכוי שהייתי אוכל קמח (אפילו לא קמח מלא) התוספת של קצת מלח ועוד כל מני תהליכים (שריפה בתנור?) גורמים לזה להיות אכיל. גם את כל הדברים המשעשעים שיש בקורנפלקס לא הייתי אוכל אם לא היו מחברים לי אותם יחד ומוסיפים להם כל מני חומרים שאני מסוגל לקרא את השם שלהם על האריזה, אבל לא להבין מה הם אומרים. זה לא ישים לנסות לפרק כל דבר לרכיבים, להבין אותם ולבחון איך היינו מגיבים לכל רכיב ורכיב באופן פרטני. תפוחי אדמה... אי אפשר לאכול בלי להכין. כשלוקחים אותם מהמדורה בלי לשים מלח הם לא ממש טעימים. זה אומר שלגוף שלי אין צורך בשום דבר שמגיע מתפוח אדמה? רק בגלל שצריך מלח כדי שהוא יהיה לי טעים? אני מבין שאין תשובה פשוטה שיכולה לבדוק כל מאכל שהוא. אבל אם אני אצמצם את ההמלצה שקיבלתי ממך, אז בעצם מה שיוצא זה: ---- להתמקד במזונות פשוטים ולא מעובדים, ועבור המזונות האלה, ללא תבלינים ותוספות, להקשיב למה שהגוף אומר לי. ---- האם זה המסר? ולגבי מזונות מורכבים יותר להחליט על סמך לימוד וקריאה ולא על סמך תחושות הגוף? כי את זה אני מסוגל להבין קצת יותר טוב.

 

[חול טבעוני]

מעניין, אבל משונה.

העקרון נשמע לי נכון, אבל אני אוכלת די הרבה דברים בלי סוכר ששאר האנושות אוכל עם סוכר. החל מתה ולחם, ועד דברים באמת מוזרים כמו רסק עגבניות כמו שהוא... (כי אין קטשופ בלי סוכר, לצערי). זה אומר שבעצם זה הגיוני שאני אוכלת אותו ככה? שלא לדבר על שאר שילובים הזויים ולא מפורסמים אחרים, שהגוף שלי החליט שהוא אוהב.

 

[מיכל הלב]

הדרך שלי קצת שונה

לעיתים קרובות עוד לפני שאני מכניסה משהו לפה אני יודעת מה תהיה התגובה של הגוף שלי אליו. הסתייגות או ספק כשאני רואה את המאכל, חוסר נוחות כבר בביס הראשון. תחושות מאוד עדינות שהטעם והרעב מעלימים, אבל הן קיימות. הרבה פעמים אחרי שאני בכל זאת אוכלת את אותו מאכל, אני לא מופתעת לגלות שהגוף מגיב באופן שלילי. מזדהה עם מה שכתבת על הצ'יפס והקטשופ, אבל קצת קשה לי לחשוב על להפריד כל מאכל. למשל, אני חסידה גדולה של כורכום, ולא רואה את עצמי מכניסה לפה את האבקה בלי כלום. מצד שני, אני כן יכולה לחשוב על לעיסת פטרוזיליה, שום ועוד.