לאט לאט, או בבת אחת ?

[noa128]

לאט לאט, או בבת אחת ?

היום שמתי לב להבדל שנראה לכאורה סמנטי, אבל במחשבה נוספת בכלל לא בטוח שהוא כזה, ואני מפנה את השאלה הזו גם אליכם: בשינויים "גדולים" שעשיתם בחייכם, האם מדובר היה בהחלטה ש'התבשלה', בתהליך ארוך, או בהחלטה שנפלה באחת? ברור שמהצד נראה לפעמים שמישהו "החליט", כשלמעשה הוא "התבשל" עם הענין ועבר תהליך שלאדם מהצד לאהיה ידוע - אבל כבר שמעתי לא אחת על אנשים ש"חותכים": לא מתאים - הם הולכים, לא נראה להם -מפטרים, או מתפטרים, ומצד שני יש כאלה שעוברים איזשהו תהליך ובסוף מחליטים ש'גדשה הסאה' - או "הגעתי למסקנה ש.." איך זה אצלכם?

 

[גולת הכותרת]

אוהבת!

את הנושא אבל חייבת לטוס לפגישה. מקווה לראות תגובות לפוסט כשאשוב כי הוא בציר מרכזי של החיים שלנו וחלק מההכרות שלנו את עצמנו. זה גם מתחבר לי לסטיגמות שמדביקים לאנשים כמו 'אימפולסיביות' , 'כושר קבלת החלטות' ו'אינטואיציה'. ועוד לא כתבתי כלום (אפילו לא רמזתי).

אח"כ. ביי.

הכותרת

 

[מחשבות ורגשות]

כל השינויים בחיים באו בבומים,

בהפתעה גמורה. גם אלה המתוכננים לא ממש צלחו. כנראה שצריך לזרום עם החיים למרות שרק דגים מתים שוחים עם הזרם.

 

[noa128]

ייתכן ../images/Emo13.gif אבל אני לא התייחסתי

למה ש"בא", אלא למה שאנחנו "מביאים", ובעיקר ל"איך". אני לא דג מת, ואתה בטח לא - אז בתור סלמון אדום פנים השוחה נגד הזרם - איך אתה שוחה? שואף לעומק כבר הבנתי ו...

 

[קורנית]

לאט

לאט לאט נורא לאט עד שמשו מתבשל.... אני אוהבת בישולים איטיים, על אש קטנטנה..... אבל.... כשהתבשיל מוכן - הכל קורה כלכך מהר.....

 

[גולת הכותרת]

TO BE OR NOT TO BE

אני חושבת שאצלי זה ככה - ככל שהסוגיה פחות חשובה כך מתארך משך ההתלבטות. ככל שהסוגיה חשובה יותר כך קטן משך ההתלבטות אבל יש תקופת התבשלות שהיא בעצם דגירה על כיוון. עד היום לוקח לי שעה מינימום לבחור עוגיות בסופרמרקט ומינימום 20 דקות להחליט מה להזמין במסעדה. אולי יותר מדי היצע מבלבל אותי?! אבל קונה בגדים או מכונית במהירות. בכל אלה אין לי התבשלות אבל יש התלבטות. לעומת זאת לקח לי עשר דקות להחליט על התפטרות והתבשלתי חודשים רבים. ולקח לי חצי שעה להחליט על הגירה וההתבשלות היתה רבת שנים. ואני עדיין מתבשלת בענין של חזרה ארצה למרות שאני פה ותושבת חוזרת פורמלית. יש חריגים אבל רק מהעת האחרונה בארץ. אם אני לא טועה,

מתים לא שוחים עם הזרם כי הם מתים. החיים כן שוחים עם הזרם ורק סלמון הנהרות קופץ במעלה הנהר וגם זה רק בעונת הטלת הביצים.

 

[נירה63]

אמרתי לך שאת טיפוס טיפוס...

ובענין יום רביעי שעבר...נרדמתי ובכלל הקדימו את הטיסה כך שלא שתיתי קפה ולא נעליים...נסעתי לנתב"ג אספתי חזרתי והיה מעייף מעצבן והעיקר שהבן שלי קיבל מתנות....

 

[dolfinit]

לרוב אצלי יש התבשלות איטית

על אש קטנה, בדיקה זהירה של המצב, הערכת מצב, תסריטים עתידיים אפשרים, ניתוח מסקנות משוערות ואז החלטה(כמובן שיש גם התלבטויות לכאן או לכאן לאורך כל הדרך). אני מוכרחה לציין שבנושא ההתבשלות האיטית חל שינוי מסוים אצלי, אולי בעקבות ההתחלה החדשה ואולי קצת התבגרתי ואולי קצת השתנתי...ההחלטה המשמעותית על השינוי האחרון בחיינו, היתה אמנם הדרגתית אבל מלכתחילה ידעתי בתוך תוכי שזה הדבר הנכון לעשות, אבל בגלל שרוב חיי הייתי רגילה להתלבט ולחשוב ארוכות על שינויים(שהפחידו אותי עד מוות ולוו תמיד בחרדות וחששות)אז לקחתי לי זמן לחשוב ולנתח ולהבין בפני מה אני עומדת. אין לי ספק שהחישובים, התהליכים, המחשבות , ההתבשלות האיטית והבדיקה הזהירה והמקיפה של הנתונים לא מאפשרים לי להיות ספונטנית והזהירות החשדנית הזאת שלי "תוקעת" אותי במידת מה בחיים. כמו שכתבתי יש שינוי קטנטנן, אני אמנם בודקת וחושבת ומתבשלת אבל קצת פחות מבעבר. היום אני מנסה "לזרום" עם או נגד הזרם (האינדבידואליות והחדשנות מובילות אותי לעיתים גם נגד הזרם). מקווה להגיע לשילוב של זרימה עם התבשלות.

 

[מחשבות ורגשות]

השאלה היא לא איך הסגנון, אלא התוצאה

הסופית. האם עדיף להתלבט ולהתחבט ולדמות לשווארמה מסתובבת, או לחתוך ולשאת בתוצאות הרעות או הטובות. אם היה סיגנון אחד מוכח, מילא. אם ניקח את העובדה שיש סגנון ויש אדם ושהשילוב ביניהם לא תמיד אידיאלי, קבלנו אין-שיטה מנצחת.

 

[גולת הכותרת]

שווארמה ../images/Emo45.gif

התאהבתי בדימוי של התלבטות והתחבטות לגליל שווארמה מסתובב.

מותר לי לאמץ אותו? אולי החוכמה היא לא בהכרח לעשות את הדברים נכון אלא לעשות את הדברים הנכונים. מה דעתך?

 

[מחשבות ורגשות]

אמצי בבקשה. ולא רק זה, סביב הגליל

הזה חום אדיר שלא ממש מוסיף ליכולת להחליט בקור רוח. מאחר ואני כבר לא ילד, אני יכול לומר בביטחון שאין דבר כזה לעשות דברים נכון. יש לעשות דברים בזמן הנכון אולי, במקום הנכון אולי ואולי בצרוף של גורמים. אלה שכל הזמן מצליח להם מה שתכננו, הם לא בהכרח החביבים באנשים. סתם הערה.

 

[גולת הכותרת]

חשבתי שזה בגלל הקולסטרול ../images/Emo3.gif

איוב היה פראייר נחמד או קדוש מעונה? האם אפשר להסיק מדבריך שככל שפחות "הולך לו" לאדם, כך יש סיכוי שיהיה חביב יותר? אולי אני לא מכירה כאלה שכל הזמן מצליח להם. לא מאמינה שיש כאלה. אני כן מכירה כאלה שהפכו כמעט כשלונות להצלחות של משהו חדש ולא הסגירו את הכשלון אלא הדגישו את ההצלחה. הבעיה היא שכשהם רוצים לחלוק בשמחתם הם לפעמים בוחרים בקהל הלא נכון. זה מתחבר לי ליכולת לפרגן והנה הגעתי (כמו תמיד) לענין של לתת...האם נכון לומר שמי שמטבעו לא מקנא מסוגל לפרגן ביתר קלות? סתם הערה שהובלתי לסמטה נוספת.

 

[מחשבות ורגשות]

נתחיל מהסוף: בודאי שמי שלא מקנא,

מטבע הדברים קל לו יותר לפרגן, אם הוא יודע כיצד. גם לפרגן צריך לדעת מהלב. ונמשיך להתחלה: איוב הוא דמות מומצאת מספר מדע בדיוני גרוע במיוחד. אדם מוקף משפחה גדולה, ממוצא בדואי, עשיר ורב רכוש: נשים, ילדים, צאן ובקר, רכבי שטח, מסוקים. והנה באים שני ליצים, אלוהים ושטן אחד, ומתערבים ביניהם למי יצא ליבו של איוב לאחר שיחריבו לו הכל. החריבו ולב איוב יוצא אל אלוהים. נו, טוב, אינטליגנט גדול הוא לא. מאחר והתסריט הוא אמריקאי, הסוף הוא טוב. ממש סיפור חלש.