לעונג לי........../images/Emo140.gif
יש המון תקווה . תלוי מאד באישיות שלך ובהחלטות שלך. שכחתי לציין שאני עובדת במשרה מלאה בעבודה שדרשה השכלה אקדמאית תואר שני, ועשיתי את זה עם הכדורים ללא שום בעייה (חוץ מבעיות לימודים רגילות שיש לכל סטודנט ממוצע....). לבעלי סיפרתי אחרי תקופה של בערך שלושה ארבעה חודשים שהיינו יחד, בדיוק אז הייתי צריכה להיות בביקורת, לקחתי אותו קודם לבית קפה סיפרתי לו שאני מטופלת בכדורים כדי למנוע התקפים ויש לי ביקורת במקרה באותו יום, וביקשתי ממנו להצטרף אליי לרופא. מהרופא ביקשתי שיסביר לו את כל מה שקשור והמשכנו לצאת והוא ראה שממשיכים לחיות, לסוע, לעבוד וללמוד כרגיל והשד לא ממש נורא...החלטנו להתחתן והתחתנו במסגרת אינטימית לפי בחירה שלנו. כדי להמנע מעימות עם הוריו סיפרנו להם רק אחרי החתונה, הם לא היו מאושרים מהרעיון אבל היום הם לא היו מחליפים אותי בכלה אחרת.... הבת שלי מתייחסת אליי רגיל. ישבתי איתה לפני שנתיים וסיפרתי לה, קראתי
יחדאיתה את הדברים הרלבנטיים בספר שיש לי בבית ודיברנו על הנושא. היא ממש לא עשתה ביג דיל מהעניין וזה הפסיק לעניין אותה אחרי רבע שעה לדעתי. נראה לי שזה נורא חשוב מה אני הקרנתי לה, ומכיוון שהיא רואה שאני מנהלת חיים נורמליים לגמרי ולא עושה מזה סיפור, גם היא לא עושה סיפור. לא הנקתי אותה עם הלידה אבל זה באמת מטעמים אישיים שלי בלי שום קשר למחלה. ההריון היה מצויין טפו טפו טפו
חוץ מהעובדה שהמעקב היה צמוד......בקיצור, קחי את זה בקלות, תחיי את החיים במלואם...ותאמיני לי שהם יחייכו אלייך חזרה. יש לי תיבת מסרים את מוזמנת לפנות אליי שם אם את רוצה או בפורום. צ'או.