גבריאל וזה הכל
New member
לאחותי היקרה.
{אני יודעת שבטח יש מיליון ואחת פורומים בנושא.. אבל אני כבר כאן...} כשהיינ וקטנות היו מלבישים אותנו אותו דבר... שלא תתעורר קנאה.. וקונים לנו את אותם ממתקים.. שוב, שלא תתעורר קנאה. תמיד דאגו שלא תקנאי בי. כי אני אחות קטנה וחדשה.. הבעיה בעניין... היא שיצרו כאן מהפך. אני מקנאה בך. אני כבר לא מתביישת בזה. כי עושים כאן אפליות. ואני רואה את זה וזה עצוב לי... תמיד הייתי בן אדם סלחן יותר ממך.. אוהב יותר ממך.. ודואג יותר ממך... בשנים האחרונות דאגו להזכיר לי די הרבה שאני הרבה יותר טובה ממך. האטומה והאפאתית. אבל לא עשו עם זה כלום. נמאס לי ממילים.. אני רוצה לראות מעשים בשטח. כשאמאבא הלכו לקנות טלפונים לכל המשפחה שוש היה קטן מדי בשביל לקבל אחד... אבל חשבו על לקנות לו... את הלכת ובחרת את המכשיר המתקדם ביותר של אותה תקופה.. למרות שאני זו שהתחננה לסלולרי חדש. לי, שכחו להגיד לבוא. כשרבת עם אמא ויום אחרי זה קיבלת כסף מאבא לנסוע לצפון לא אמרתי כלום. כשהתחלת ללמוד נהיגה והציעו לשלם לך חצי, אמרת תודה, אבל לא תודה. וכשאני התחלתי חיכיתי לאותה הצעה... כדי שאוכל גם לסרב בנימוס.. היא מעולם לא הגיעה.. כשאמא שלמה לך על בחינת התיאוריה שתקתי. כי שמחתי בשבילך אחותי. שעברת. כי אני אוהבת אותך. ויודעת שזו לא את אשמה... כשכבר הלכתי והבאתי לעצמי טלפון מתקדם הייתי מאוד גאה בו. הוצאתי להורים יפי הנפש שלי את העיניים! ניצחתי. הוכחתי שאני יכולה לבד. אחרי חצי שנה לערך אמרתי נואש. לא עמדתי שתשלומים וחזרה הוראת הקבע שלי. את הצחוק המלגלג שלכם כשגיליתם אני אף פעם לא אשכח. לא ביקשתי את עזרתכם.. אפילו לא שקל אחד. רק שאז הגיע משבר בעבודה ונשארתי בלי כסף. חשבון הטלפון תפח מריביות והתפקע. מ613 הגעתי כבר ל1012 ... ואת ישבתם בצד. הרציתם לי על זה שאני מבזבזת את הכסף שלי. כשלאחותי היקרה חזר חשבון הטלפון... רצתם לשלם לה אותו.. שהיא חס וחלילה לא תשלם ריביות.. שלא ינתקו לה את הקו. זה לא מעניין אותי שהיא במרחק של 5 שעות מהבית. זה גם לא מעניין אותי שהיא חיילת ואין לה כסף. כסף לצאת? אתם נותנים לה. ממתקים לבסיס? אתם קונים לה. כסף לשקם? כשאתם לא נותנים, אני נותת. אבל רגע!!! מה איתי? איפה אני מתחבאת בתוך כל המינוסים האלו? אתם כל הזמן אומרים שלא מגיע לי.. למה לעזזל לא מגיע לי? מישהו מוכן להסביר לי? אף פעם לא עניתם לי על זה.. פתרתם את העניין ב"תביני לבד" אז אני לא מבינה! מה יש בה, באחותי הגדולה והמאוד לא מושלמת... שגורם לכם לתת לה יותר.. לאהוב אותה יותר.. אחותי שלי האהובה.. אני אוהבת אותך כאחותי.. אבל לא יכולה שלא לתהות מה היה אם לא היינו אחיות.. מה היה קורה לי בחיים אחרים.. האם הייתי מתחילה לעבוד כמוך, בגיל 17 וחצי? ולא בגיל 14 וחצי... האם הייתי חוסכת את כ להכסף שבזבזתי על דברים יום יומיים... כמו טמפונים ודאורדורנטים וקרמים לשיער ועושה איתו משהו? אני רק יודעת שהיום.. הגדישו לי את הסאה. ואני פשוט חייבת להוציא את זה... אף פעם לא תקראי את זה.. פשוט הייתי חייבת לכתוב. מהאחות הקטנה..שנעלבה היום. בפעם המי יודע כמה...
{אני יודעת שבטח יש מיליון ואחת פורומים בנושא.. אבל אני כבר כאן...} כשהיינ וקטנות היו מלבישים אותנו אותו דבר... שלא תתעורר קנאה.. וקונים לנו את אותם ממתקים.. שוב, שלא תתעורר קנאה. תמיד דאגו שלא תקנאי בי. כי אני אחות קטנה וחדשה.. הבעיה בעניין... היא שיצרו כאן מהפך. אני מקנאה בך. אני כבר לא מתביישת בזה. כי עושים כאן אפליות. ואני רואה את זה וזה עצוב לי... תמיד הייתי בן אדם סלחן יותר ממך.. אוהב יותר ממך.. ודואג יותר ממך... בשנים האחרונות דאגו להזכיר לי די הרבה שאני הרבה יותר טובה ממך. האטומה והאפאתית. אבל לא עשו עם זה כלום. נמאס לי ממילים.. אני רוצה לראות מעשים בשטח. כשאמאבא הלכו לקנות טלפונים לכל המשפחה שוש היה קטן מדי בשביל לקבל אחד... אבל חשבו על לקנות לו... את הלכת ובחרת את המכשיר המתקדם ביותר של אותה תקופה.. למרות שאני זו שהתחננה לסלולרי חדש. לי, שכחו להגיד לבוא. כשרבת עם אמא ויום אחרי זה קיבלת כסף מאבא לנסוע לצפון לא אמרתי כלום. כשהתחלת ללמוד נהיגה והציעו לשלם לך חצי, אמרת תודה, אבל לא תודה. וכשאני התחלתי חיכיתי לאותה הצעה... כדי שאוכל גם לסרב בנימוס.. היא מעולם לא הגיעה.. כשאמא שלמה לך על בחינת התיאוריה שתקתי. כי שמחתי בשבילך אחותי. שעברת. כי אני אוהבת אותך. ויודעת שזו לא את אשמה... כשכבר הלכתי והבאתי לעצמי טלפון מתקדם הייתי מאוד גאה בו. הוצאתי להורים יפי הנפש שלי את העיניים! ניצחתי. הוכחתי שאני יכולה לבד. אחרי חצי שנה לערך אמרתי נואש. לא עמדתי שתשלומים וחזרה הוראת הקבע שלי. את הצחוק המלגלג שלכם כשגיליתם אני אף פעם לא אשכח. לא ביקשתי את עזרתכם.. אפילו לא שקל אחד. רק שאז הגיע משבר בעבודה ונשארתי בלי כסף. חשבון הטלפון תפח מריביות והתפקע. מ613 הגעתי כבר ל1012 ... ואת ישבתם בצד. הרציתם לי על זה שאני מבזבזת את הכסף שלי. כשלאחותי היקרה חזר חשבון הטלפון... רצתם לשלם לה אותו.. שהיא חס וחלילה לא תשלם ריביות.. שלא ינתקו לה את הקו. זה לא מעניין אותי שהיא במרחק של 5 שעות מהבית. זה גם לא מעניין אותי שהיא חיילת ואין לה כסף. כסף לצאת? אתם נותנים לה. ממתקים לבסיס? אתם קונים לה. כסף לשקם? כשאתם לא נותנים, אני נותת. אבל רגע!!! מה איתי? איפה אני מתחבאת בתוך כל המינוסים האלו? אתם כל הזמן אומרים שלא מגיע לי.. למה לעזזל לא מגיע לי? מישהו מוכן להסביר לי? אף פעם לא עניתם לי על זה.. פתרתם את העניין ב"תביני לבד" אז אני לא מבינה! מה יש בה, באחותי הגדולה והמאוד לא מושלמת... שגורם לכם לתת לה יותר.. לאהוב אותה יותר.. אחותי שלי האהובה.. אני אוהבת אותך כאחותי.. אבל לא יכולה שלא לתהות מה היה אם לא היינו אחיות.. מה היה קורה לי בחיים אחרים.. האם הייתי מתחילה לעבוד כמוך, בגיל 17 וחצי? ולא בגיל 14 וחצי... האם הייתי חוסכת את כ להכסף שבזבזתי על דברים יום יומיים... כמו טמפונים ודאורדורנטים וקרמים לשיער ועושה איתו משהו? אני רק יודעת שהיום.. הגדישו לי את הסאה. ואני פשוט חייבת להוציא את זה... אף פעם לא תקראי את זה.. פשוט הייתי חייבת לכתוב. מהאחות הקטנה..שנעלבה היום. בפעם המי יודע כמה...