ילידת המאה שעברה
New member
לאורית
לא ראיתי ברוב הסעיפים שכתבת סתירות או הבדלים כ"כ עמוקים ובסיסיים למה שכתבתי, ואני אסביר: 1. "רוב רובן של הנשים בציבור החרדי, רואות בבית ערך עליון"- לא טענתי שזה קשור לדתיים בלבד. אלא, שראיית הבית כערך עליון, זוהי חובה מהתורה, ולכן, זהו ערך שיש בו, בעיני הדתיים, חשיבות נוספת מלבד העובדה שזוהי חובה אנושית בסיסית. (בקשר להערה של טארו: בוודאי שהבעל והאשה רואים בבית ערך עליון, אך כמו שכתבתי, ראייה זו נובעת מהציווי שבתורה ע"כ- בלי קשר לאנושיות שאמורה להיות בכל אדם, דתי כחילוני, שתביא אותו לנהוג כך) נשים חילוניות, בד"כ, רואות בקריירה דבר חשוב מאוד, ושואפות לכך יותר מנשים חרדיות (תקני אותי אם אני טועה), כך שלפעמים- למרות העקרון החשוב של הבית, וכמה שהוא חשוב, לפעמים נכנסים למעגל עבודת הקריירה, שקשה לצאת ממנו. וכך יוצא, שהקריירה באה על חשבון הבית. וכשכתבתי "על חשבון הבית"- התכוונתי לומר בכך, גם על ההחלטה שלא להביא ילדים לעולם, כדי שלא להפריע (כביכול) לקריירה. כשאשה חרדית רואה ערך עליון בבית, חלק גדול מהערך הזה, הוא להביא ילדים לעולם. ועם ראייה כזאת, קשה למצוא מקום נרחב מספיק בשביל הקריירה. 2. הבעל לא קודם לאשה- הם זוג. כל אדם שנמצא בתוך מערכת חברתית מסוימת (במקרה הזה- זוגיות), אינו יכול לנהוג ככל העולה על רוחו, כאשר הדבר תלוי באחרים מלבדו. הרי גם כשהבעל ירצה, נניח, לעבוד שעות נוספות, עליו להתייעץ על כך עם אשתו, כי למרות שבכך הוא מיטיב עם המצב הכלכלי של הבית, הוא גם מפחית את זמנו בבית, עזרתו ונוכחותו, וכיוון שזה תלוי ומשפיע על אשתו וילדיו, עליו להתייעץ ולדון על כך עם אשתו, ולצפות להסכמתה. אם איננה מסכימה, הוא מנוע מלהוסיף לעצמו את אותן שעות. 3. אם הבעל לא מסכים, איזה נטל נופל עליה? הנטל שהיה בכל מקרה. נצא מנקודת הנחה שהיה בינהם הסכם וסדר חיים מסוים- על מה כל אחד אחראי בבית, או אולי עבודה תוך שיתוף פעולה מלא בהכל, לא משנה בדיוק.. ובשלב מסוים רוצה האשה לפתח קריירה. אם הבעל מסכים- נופל עליו חלק מהנטל שהיה מוטל עליה, אם אינו מסכים- הכל נשאר כפי שהיה. עליהם להחליט מה עדיף להם. העבודה המרובה יותר של האשה בבית, נובעת עוד מהילדות- הבנים, כבר מקטנותם, לומדים שעות רבות יותר מהבנות, ולכן גם עבודתם בבית פחותה בהרבה (לשם השוואה- ילד בן 12 יכול ללמוד כל יום עד 6. ילדה באותו גיל, תלמד מקסימום עד 2 או 3). בנערותם, הבנים לומדים בישיבה כמעט כל היום- מלבד כמה הפסקות קצרות במשך היום- למנוחה קצרה ולארוחות- הם לומדים, לעיתים, מהבוקר עד 10 בלילה. ויש שלומדים יותר. כך שאם אינם בפנימיה- לא משאירים להם עבודה רבה בבית, ואם הם בפנימיה, איזו משפחה תטיל עול על בן שחוזר הביתה כל שבת שלישית או רביעית? כך נוצר מצב, שהבנות עובדות יותר בעבודות הבית הרגילות- השוטפות, ולעיתים מצב זה נמשך גם לאחר החתונה, והבעל יותר עוזר איפה שצריך, מאשר לוקח אחריות על הכל, באופן כללי. (נמצב יכול, כמובן, להשתנות, אך זוהי מעין ברירת מחדל) 4. את צודקת לגבי הפחד מההורים, שאינו דבר רצוי ביותר. לא התכוונתי לפחד במלוא מובן המילה, אלא ליראה טבעית שאמורה להיות לילד כלפי הוריו, ולתלמיד כלפי מוריו ומנהליו, או כל סמכות מכובדת ממנו, שבעצם מבהירה לו את הגבול בינו לבינם. יראה מתוך כבוד. (אצל ילדים זה מאוד קיצוני, שחור-לבן. ילד יכול לומר להוריו: "למה לכם מותר ...-לא משנה מה-... ולי אסור?", ועליהם להבהיר לו, שהם ההורים והוא הילד. על כל המשתמע מכך). אין בכך עליונות של הגבר, להיפך. התורה באה להשוות את יחסו של הילד להוריו (בגלל נטייתו הטבעית- לפחד יותר מאביו), ולגרום לו להתנהג אליהם כשווים במעמדם כהורים. ולא שאחד מהם חשוב יותר מהשני. 5. גבר אינו יכול להשלים אשה, ואשה אינה יכולה להשלים גבר- נכון. גם אני חושבת שנוכחות ההורים בבית, חשובה לילדים. אבל- אם כבר מישהו נעדר מהבית זמן רב יותר- שיהיה זה האב. אני לא יודעת עד כמה זה קשור (ברור שקשור במידה מסוימת), אבל מה הסיבה לכך שכאשר זוג מתגרש, הילדים נשארים אצל האם (אלא אם כן, היא אינה כשירה לגדלם)? מפני טובת הילדים, לא? אשמח לתגובתך, לילה טוב.
לא ראיתי ברוב הסעיפים שכתבת סתירות או הבדלים כ"כ עמוקים ובסיסיים למה שכתבתי, ואני אסביר: 1. "רוב רובן של הנשים בציבור החרדי, רואות בבית ערך עליון"- לא טענתי שזה קשור לדתיים בלבד. אלא, שראיית הבית כערך עליון, זוהי חובה מהתורה, ולכן, זהו ערך שיש בו, בעיני הדתיים, חשיבות נוספת מלבד העובדה שזוהי חובה אנושית בסיסית. (בקשר להערה של טארו: בוודאי שהבעל והאשה רואים בבית ערך עליון, אך כמו שכתבתי, ראייה זו נובעת מהציווי שבתורה ע"כ- בלי קשר לאנושיות שאמורה להיות בכל אדם, דתי כחילוני, שתביא אותו לנהוג כך) נשים חילוניות, בד"כ, רואות בקריירה דבר חשוב מאוד, ושואפות לכך יותר מנשים חרדיות (תקני אותי אם אני טועה), כך שלפעמים- למרות העקרון החשוב של הבית, וכמה שהוא חשוב, לפעמים נכנסים למעגל עבודת הקריירה, שקשה לצאת ממנו. וכך יוצא, שהקריירה באה על חשבון הבית. וכשכתבתי "על חשבון הבית"- התכוונתי לומר בכך, גם על ההחלטה שלא להביא ילדים לעולם, כדי שלא להפריע (כביכול) לקריירה. כשאשה חרדית רואה ערך עליון בבית, חלק גדול מהערך הזה, הוא להביא ילדים לעולם. ועם ראייה כזאת, קשה למצוא מקום נרחב מספיק בשביל הקריירה. 2. הבעל לא קודם לאשה- הם זוג. כל אדם שנמצא בתוך מערכת חברתית מסוימת (במקרה הזה- זוגיות), אינו יכול לנהוג ככל העולה על רוחו, כאשר הדבר תלוי באחרים מלבדו. הרי גם כשהבעל ירצה, נניח, לעבוד שעות נוספות, עליו להתייעץ על כך עם אשתו, כי למרות שבכך הוא מיטיב עם המצב הכלכלי של הבית, הוא גם מפחית את זמנו בבית, עזרתו ונוכחותו, וכיוון שזה תלוי ומשפיע על אשתו וילדיו, עליו להתייעץ ולדון על כך עם אשתו, ולצפות להסכמתה. אם איננה מסכימה, הוא מנוע מלהוסיף לעצמו את אותן שעות. 3. אם הבעל לא מסכים, איזה נטל נופל עליה? הנטל שהיה בכל מקרה. נצא מנקודת הנחה שהיה בינהם הסכם וסדר חיים מסוים- על מה כל אחד אחראי בבית, או אולי עבודה תוך שיתוף פעולה מלא בהכל, לא משנה בדיוק.. ובשלב מסוים רוצה האשה לפתח קריירה. אם הבעל מסכים- נופל עליו חלק מהנטל שהיה מוטל עליה, אם אינו מסכים- הכל נשאר כפי שהיה. עליהם להחליט מה עדיף להם. העבודה המרובה יותר של האשה בבית, נובעת עוד מהילדות- הבנים, כבר מקטנותם, לומדים שעות רבות יותר מהבנות, ולכן גם עבודתם בבית פחותה בהרבה (לשם השוואה- ילד בן 12 יכול ללמוד כל יום עד 6. ילדה באותו גיל, תלמד מקסימום עד 2 או 3). בנערותם, הבנים לומדים בישיבה כמעט כל היום- מלבד כמה הפסקות קצרות במשך היום- למנוחה קצרה ולארוחות- הם לומדים, לעיתים, מהבוקר עד 10 בלילה. ויש שלומדים יותר. כך שאם אינם בפנימיה- לא משאירים להם עבודה רבה בבית, ואם הם בפנימיה, איזו משפחה תטיל עול על בן שחוזר הביתה כל שבת שלישית או רביעית? כך נוצר מצב, שהבנות עובדות יותר בעבודות הבית הרגילות- השוטפות, ולעיתים מצב זה נמשך גם לאחר החתונה, והבעל יותר עוזר איפה שצריך, מאשר לוקח אחריות על הכל, באופן כללי. (נמצב יכול, כמובן, להשתנות, אך זוהי מעין ברירת מחדל) 4. את צודקת לגבי הפחד מההורים, שאינו דבר רצוי ביותר. לא התכוונתי לפחד במלוא מובן המילה, אלא ליראה טבעית שאמורה להיות לילד כלפי הוריו, ולתלמיד כלפי מוריו ומנהליו, או כל סמכות מכובדת ממנו, שבעצם מבהירה לו את הגבול בינו לבינם. יראה מתוך כבוד. (אצל ילדים זה מאוד קיצוני, שחור-לבן. ילד יכול לומר להוריו: "למה לכם מותר ...-לא משנה מה-... ולי אסור?", ועליהם להבהיר לו, שהם ההורים והוא הילד. על כל המשתמע מכך). אין בכך עליונות של הגבר, להיפך. התורה באה להשוות את יחסו של הילד להוריו (בגלל נטייתו הטבעית- לפחד יותר מאביו), ולגרום לו להתנהג אליהם כשווים במעמדם כהורים. ולא שאחד מהם חשוב יותר מהשני. 5. גבר אינו יכול להשלים אשה, ואשה אינה יכולה להשלים גבר- נכון. גם אני חושבת שנוכחות ההורים בבית, חשובה לילדים. אבל- אם כבר מישהו נעדר מהבית זמן רב יותר- שיהיה זה האב. אני לא יודעת עד כמה זה קשור (ברור שקשור במידה מסוימת), אבל מה הסיבה לכך שכאשר זוג מתגרש, הילדים נשארים אצל האם (אלא אם כן, היא אינה כשירה לגדלם)? מפני טובת הילדים, לא? אשמח לתגובתך, לילה טוב.
