לאהוב עד מוות../images/Emo14.gif
בצדודית עינייה ניתן היה להבחין בדמעה הממהנת לבוא היא הביטה בה הביטה אל תוך עינייה המזוגגות ומשם אל נשמתה וליבה הקרים כקרח מבטה היה כואב, היא לא הביטה בה עינייה התהלכו ממנה והלאה מחשבותיה נדדו למקום אחר, היא עצמה עינייה ואחר פתחה אותן קלות ריסייה נטפו דמעות אשר זלגו אל לחייה לא היה בה עוד כוח הכאב שבר אותה מבפנים שפתיה לחשו לה בקול כואב "אני אוהבת אותך" היא הסתכלה אליה מחכה, לכל סימן אפילו קטן שיאמר לה שישנה עוד תקווה, היא שלחה אליה מבט מכאיב כמו סכין המפלחת את גופה היא הלכה... השאירה אותה שם, גופה החלש צנח ארצה הכאב הזה, הכאב הזה שינה אותה היא נשאה מבטה אל מעלה וידעה שמשם אין דרך חזרה באפיסת כוחות אספה רגליה והחלה לרוץ רחוק, רחוק.. מהר, מהר .... לאן? זה לא משנה. רגליה הובילו אותה אל שפת התאום היא נעצרה שם.. הביטה למעלה ואז הביטה אל תוך עצמה היא ידעה כי היא מסוגלת לזה זעקה גדולה יצאה מגרונה, זעקה כואבת, זעקה חזקה היא עצמה עינייה, ידייה עוטפות את פניה, כאילו מבקשת היא תקווה אחרונה, זרועות חמות עטפו את גופה... לקחו אותה משם היא פקחה קלות את עינייה... היא עמדה שם מולה עיניים רכות מביטות בה עוטפות את נשמתה הן לא דיברו לא היה צורך לזה עייניהם הצטלבו במבט וזה הספיק...לשניהם זה הספיק...! *ומאז נעלמו עקבותיהם של השניים איש לא ראה, איש לא שמע יש המספרים כי בשעת לילה מאוחרת מהלכים הם יד ביד בשמיים הכאב איחד את נשמתם לירח בודד ודמעותיהם לכוכבים בשמיים...
בצדודית עינייה ניתן היה להבחין בדמעה הממהנת לבוא היא הביטה בה הביטה אל תוך עינייה המזוגגות ומשם אל נשמתה וליבה הקרים כקרח מבטה היה כואב, היא לא הביטה בה עינייה התהלכו ממנה והלאה מחשבותיה נדדו למקום אחר, היא עצמה עינייה ואחר פתחה אותן קלות ריסייה נטפו דמעות אשר זלגו אל לחייה לא היה בה עוד כוח הכאב שבר אותה מבפנים שפתיה לחשו לה בקול כואב "אני אוהבת אותך" היא הסתכלה אליה מחכה, לכל סימן אפילו קטן שיאמר לה שישנה עוד תקווה, היא שלחה אליה מבט מכאיב כמו סכין המפלחת את גופה היא הלכה... השאירה אותה שם, גופה החלש צנח ארצה הכאב הזה, הכאב הזה שינה אותה היא נשאה מבטה אל מעלה וידעה שמשם אין דרך חזרה באפיסת כוחות אספה רגליה והחלה לרוץ רחוק, רחוק.. מהר, מהר .... לאן? זה לא משנה. רגליה הובילו אותה אל שפת התאום היא נעצרה שם.. הביטה למעלה ואז הביטה אל תוך עצמה היא ידעה כי היא מסוגלת לזה זעקה גדולה יצאה מגרונה, זעקה כואבת, זעקה חזקה היא עצמה עינייה, ידייה עוטפות את פניה, כאילו מבקשת היא תקווה אחרונה, זרועות חמות עטפו את גופה... לקחו אותה משם היא פקחה קלות את עינייה... היא עמדה שם מולה עיניים רכות מביטות בה עוטפות את נשמתה הן לא דיברו לא היה צורך לזה עייניהם הצטלבו במבט וזה הספיק...לשניהם זה הספיק...! *ומאז נעלמו עקבותיהם של השניים איש לא ראה, איש לא שמע יש המספרים כי בשעת לילה מאוחרת מהלכים הם יד ביד בשמיים הכאב איחד את נשמתם לירח בודד ודמעותיהם לכוכבים בשמיים...