לאהוב בלי להמשך
הרגשתם את זה פעם כלפי בני המין השני? אני לא מתכוון לבני משפחה או ידידים/ות קרובים. אלא כלפי בן אדם שאתם לא מספיק מכירים- זה באמת מוזר לי אבל זה קורה לי. זאת השותפה שלי (אני מכיר אותה 3 שבועות) אני לא מאוהב בה או נמשך אליה או רוצה להיות איתה אבל אני פשוט אוהב אותה כבן אדם- זה לא קרה לי אף פעם, אני לא מכיר אותה מספיק אבל כבר אני אוהב את הטוב לב שלה, העדינות שלה, הרגישות שלה, האור שהיא מפיצה בבית, האנרגיה הטובה שהיא מפזרת- אני מרגיש כל כך בר מזל שיוצא לי בכלל להכיר אדם כמוה בעולם שמלא באנשים רעים, צבועים, רודפי בצע, אינטרסנטים, רמאים- אני מרגיש שיש לי סוג של מלאך כשותפה (זה נשמע מצחיק-אני יודע). אני מתחיל לפתח אליה סוג של רגש ללא משיכה מינית, כאילו שאני רוצה לגונן עליה תמיד, להגן עליה, לתמוך בה, לעזור לה, להיות לצידה כשהיא צריכה- אני משום מה מרגיש אליה כמו ש"אב" מרגיש ל"בת" שלו- בחיים לא הרגשתי הרגשה כזאת כלפי אדם ובטח שלא כלפי אשה. מה אתם חושבים על כך?
הרגשתם את זה פעם כלפי בני המין השני? אני לא מתכוון לבני משפחה או ידידים/ות קרובים. אלא כלפי בן אדם שאתם לא מספיק מכירים- זה באמת מוזר לי אבל זה קורה לי. זאת השותפה שלי (אני מכיר אותה 3 שבועות) אני לא מאוהב בה או נמשך אליה או רוצה להיות איתה אבל אני פשוט אוהב אותה כבן אדם- זה לא קרה לי אף פעם, אני לא מכיר אותה מספיק אבל כבר אני אוהב את הטוב לב שלה, העדינות שלה, הרגישות שלה, האור שהיא מפיצה בבית, האנרגיה הטובה שהיא מפזרת- אני מרגיש כל כך בר מזל שיוצא לי בכלל להכיר אדם כמוה בעולם שמלא באנשים רעים, צבועים, רודפי בצע, אינטרסנטים, רמאים- אני מרגיש שיש לי סוג של מלאך כשותפה (זה נשמע מצחיק-אני יודע). אני מתחיל לפתח אליה סוג של רגש ללא משיכה מינית, כאילו שאני רוצה לגונן עליה תמיד, להגן עליה, לתמוך בה, לעזור לה, להיות לצידה כשהיא צריכה- אני משום מה מרגיש אליה כמו ש"אב" מרגיש ל"בת" שלו- בחיים לא הרגשתי הרגשה כזאת כלפי אדם ובטח שלא כלפי אשה. מה אתם חושבים על כך?