לאהוב את עצמי באמת

[אופירA]

פחד מפני חסר גדול

עם כל כמה שלמדתי לרצות להיות מי שאני, במקומות שלמדתי כן להרגיש זאת - אני מוצאת כל פעם מחדש את החסר באהבה עצמית והחסר באהבה בכלל, עמוקים ועצומים וגדולים מכפי היכולת. עומדת מולם בחוסר אונים וקר לי לחשוב על איך עוברים את זה.

אולי מתחילים בכך שמרגיעים את הפחד מפני החסך הגדול? מפני האין שלמולו צריך לעמוד כל יום עם כמה שיותר חיוך?
אולי כן לנסות לקרוא את השיר, ולחפש את היכולת, בקטן, רק במה שמציע בית אחד מבין הבתים?

 

[תמר דגן 1]

הפחד לעמוד מול החסך הגדול

אופירה יקרה,

את מתמודדת עם הרבה קשיים, אבל אני מתרשמת שאת מאוד חזקה.
לפרקים נשברת, אבל שוב קמה ומתגברת על הקשיים.
את אדם חושב ורציונלי.
אני חושבת שהרעיון שלך ללכת צעד צעד הוא רעיון מעולה.
מפחית את הפחד והופך אותו לבר עיכול.
גם לקחת רק בית אחד מהשיר ולאמץ את הכוח והמסר שבו - זה נפלא!!
צעד, צעד.

ב-ה-צ-ל-ח-ה !!!

 

[תמר דגן 1]

לאהוב את עצמי באמת

רצוף בזה שיר שקרא צ'אלי צ'פלין ביום הולדתו ה 70.
חשבתי שעשוי לתרום לדיון המרתק שהתנהל כאן היום בנושא ההתמודדות עם בדידות.

"כאשר אהבתי את עצמי באמת,
הבנתי שתמיד בכל הזדמנות אני הייתי במקום הנכון,
בשעה הנכונה ובדקה הנכונה ואז יכולתי להרפות.
היום אני יודע שיש לזה שם: הערכה עצמית.

כאשר אהבתי את עצמי באמת
יכולתי להבחין שהיגון והסבל הרגשי שלי
הם רק אזהרות שאני הולך נגד האמת הפנימית שלי.
היום אני יודע שקוראים לזה אותנטיות.

כאשר אהבתי את עצמי באמת
הפסקתי להשתוקק לחיים אחרים
והתחלתי לראות את כל המתרחש כתרומה לצמיחתי.
היום אני יודע שזה נקרא בגרות.

כאשר אהבתי את עצמי באמת
התחלתי להבין כמה מעליב זה ללחוץ על מישהו
לעשות את מה שאני מבקש,
למרות שידעתי שזה לא הזמן או שאותו אדם עדיין לא מוכן.
אפילו כאשר האדם הזה הוא אני.
היום אני יודע שלזה קוראים כבוד.

כאשר אהבתי את עצמי באמת
התחלתי להשתחרר מכל מה שאיננו בריא עבורי:
מאכלים, אנשים, מצבים, כל דבר שמשך אותי מטה.
בהתחלה לבי קרא לזה- "גישה אגואיסטית".
היום אני יודע שזה אהבה עצמית.

כאשר אהבתי את עצמי באמת
חדלתי להתייסר על הזמן החופשי,
הפסקתי לעשות תכנונים גרנדיוזיים,
ממש נטשתי את ה"מגה" פרוייקט של עתידי.
היום אני עושה את מה שאני רואה לנכון,
מה שאני אוהב, בקצב שלי,
היום אני יודע שקוראים לזה פשטות.

כאשר אהבתי את עצמי באמת
הפסקתי לרצות להיות תמיד צודק
וכך טעיתי הרבה פחות
היום גיליתי שלזה קוראים צניעות.

כאשר אהבתי את עצמי באמת
סירבתי להמשיך לחיות בעבר ולדאוג כל הזמן
למה שיהיה בעתיד.
עכשיו אני חי את הרגע הזה, כי כאן מתרחש הכל.
היום אני חי כל יום ויום, ולזה קוראים שלמות.

כאשר אהבתי את עצמי באמת
הבחנתי שהחשיבה שלי
יכולה לאמלל אותי ולאכזב אותי מאוד,
אבל כאשר אני מגייס אותה לשירות לבי,
היא פוגשת פרטנר חשוב ואמיתי
ולזה קוראים לדעת לחיות."

 

[אלומת האור]

לי זה נשמע הפוך

אם אעשה XYZ אז אוכל לאהוב את עצמי, לא להפך. אני לא יודעת איך עושים את ההפך.

 

[אופירA]

וכשעשית ABC, זה כן איפשר לך לאהוב את עצמך?

אני יודעת שלא.
אז אני מבטיחה לך שגם כשתעשי XYZ לא תוכלי לאהוב את עצמך.
כי אהבה עצמית זה לא על בסיס תנאים ולא מתוך ריצוי, ולא תלויה במעשים.
אהבה עצמית זו חשיבה.

חשיבה שכוללת סליחה עצמית וגם סליחה לזולת. השלמה עם עצמי וגם השלמה עם המקום של הזולת. בעצם זה הולך ביחד, במקביל. אי אפשר למשוך רק לצד אחד.

כל הזמן לחשוב מה קורה לי. מה אני מרגישה.
כל הזמן לשים לב ולהבין את הטעות שלי אם אני מנסה לרצות, אם אני מנסה להתנות.

 

[אלומת האור]

אני לא אוהבת את עצמי, אבל אני מקבלת את זה

שאני לא. היום אני במקום הרבה יותר מקבל, גם של עצמי וגם של הסביבה. זה לא אומר שאין לי התקפי שנאה עצמית וזעם, אבל אני בהחלט עובדת על עצמי. לפני זה לא היה לי שום סיכוי.

 

[anamit22]

לגמריי מבינה אותך

ובגלל זה המשפט "אהבה לא קונים בכסף" לדעתי הוא לא עוד קלישאה..איפשר לחוות אהבה ככה סתם הרי,במיוחד אם לא הרגשת אחת אמיתית,כלפיי עצמך או כלפיי אחרים. בגלל זה במצב כזה שווה לנסות להתחבר או להיות במעגלים בהם אתה מרגיש שתוכל לקדם את עצמך להרגיש אהבה אמיתית וטהורה,שכן זה המפתח להכל..

 

[isola bella]

וואו תמר איזה שיר ! כל כך קולע כל כך יפיפה

 

[isola bella]

+ שיר כל כך יפה!

 

[Mלכת השלג]

כל כך יפה. תודה, תמר.

 

[פנתרית סגולה]

איזה יופי.

ולחשוב שהאיש החכם הזה גם התחתן בגיל 70 עם אשה צעירה ואומללה, ובכלל היחס שלו לנשים (בניגוד למה שעולה מסרטיו) לא היה "משהו", בלשון המעטה, לחשוב שעובדות אלו תמיד עוררו בי התנגדות אליו -
ועכשיו, מילים כאלה של לב חכם. (אגב, הוא גם חיבר מוסיקה. אמן רבגוני.)

 

[מרתה אולוביץ]

ואיך בדיוק מגיעים לאהוב את עצמי באמת?

 

[תמר דגן 1]

רוצים מתכון לאהבה עצמית?

אפשר להוציא משירו של צ'רלי צ'פלין את מרכיבי המתכון שלו:
- הערכה עצמית
- אוטנטיות
- בגרות
- כבוד
- פשטות
- צניעות
- שלמות

אפשר להוציא מכתיבתכן המאלפת היום עוד כמה מרכיבים:
- להעיז לעשות שינוי
- להיות מוכן להכיל כשלונות ואכזבות
- לקפוץ מעל השלולית
- להשקיע פחות אנרגיה במה יגידו אחרים, ויותר בזיהוי מה מתאים לי
- ועוד.....
- ועוד....,

אבל כל אלה לא יועילו.
אין באמת מתכונים משותפים לכל בני האדם.
להגיע לאהבה עצמית זה תהליך.
אולי החלטה, ואז תהליך.
אולי לבד, אולי בעזרת חבר/ה או בן/בת זוג, ואולי בעזרת טיפול.

צ'רלי צ'פלין הגיע למתכון שלו בגיל 70.
מאחלת לכל אחד מאיתנו להגיע לכך הרבה קודם.

ב-ה-צ-ל-ח-ה !!!

 

[פנתרית סגולה]

ויש בעלי מזל שקיבלו יסוד חזק לאהבה עצמית פשוט מכך

שהוריהם (כנראה בעיקר האם) אהבו והעריכו אותם.
ויש גם כאלה שההורים היו בעלי הערכה עצמית גבוהה, והם, הילדים, פשוט ספגו זאת, הזדהו עם הרוח הזאת. ילדים הם לדעתי "תבנית נוף המשפחה הגרעינית".

 

[אורחת קבועה6]

נכון, אבל, אצלי זה בדיוק ההפך, צריך לקבל את זה ולרכז

את האנרגיות האלו ולהיגד לעצמך- זה המצב, בואו נראה איך אני מקל על עצמי ומנתב את האנרגיות בלשנות את זה, נכון שצריך לעבוד יותר קשה, גם במקרה שלי, אבל זה שווה את זה, ובעצם? אין ברירה אחרת, כי הצער על מה שלא קיבלנו מהמשפחה לא נוכל לשנות. אבל לנו יש את יכולת הבחירה.

 

[מרתה אולוביץ]

זה מעניין מה שאת אומרת

אני הבנתי מהשיר של צ'פלין שרק אחרי שהוא אהב את עצמו הגיעו כל הדברים הטובים של הערכה עצמית וכו'. גם שאר המרכיבים שכתבת, הם קודם כל תוצאה של אהבה עצמית, ורק אחר כך מסתעפים היכולת לשנות וכו'.
ואני?
מרגישה ששונאת את עצמי.
לא מצליחה לאהוב.
אוף...

 

[אוראוראור1019]

מי אמר שחייבים לאהוב, מרתה?...

זה גם לחץ נורא גדול שעושים עלינו.
אולי במקום זה ננסה לעשות משהו אחד קטן וטוב למען עצמנו היום.
אני עוד מעט נכנסת למיטה למנוחה ארוכה.

 

[מרתה אולוביץ]

רעיון טוב!

קניתי את הרעיון לעשות משהו קטן וטוב למען עצמי.
&nbsp
היום חשבתי על הרעיון של לאהוב את עצמי. גיליתי שאני אוהבת את עצמי כאשר אני מצליחה לשלוט בעצמי. כשאני לא מוותרת לעצמי, ומצליחה להיות הבוגרת שלא מתפתה לקולות הפנימיים שגורמים לי לעשות מעשים שאתחרט עליהם אחר כך. הבעיה היא שהרגעים הללו קצרים ומעטים. בכל זאת, אני מנסה לתפוס אותם ולהיות גאה בהם, ולא לתת להם להתמסמס ככה סתם.

 

[אוראוראור1019]

 

[אופירA]

אצלי האותנטיות והכבוד קצת מתנגשים לפעמים

אבל לא נורא, מסתדרים.
(מי שמכיר אותי טוב מבין למה זה מצחיק...
דוגמה: היתה עכשיו הרקדה עם קריוקי, והביאו המון אוכל בכמויות עתק. עוגה ענקית אחת שהיתה במגש עגול ענק, חוסלה לחלוטין ונותרו רק השאריות והפירורים. ופירורים אני אוהבת. אז לקחתי את המגש כצלחת אישית, והתיישבתי בנחת לאכול את הפירורים עם כפית, מול הקריוקי. הכי אותנטי שאפשר... כבוד? תלוי, בחבר'ה זה בסדר, זה הצחיק אותם והיה נחמד).