לאב מי טנדר ../images/Emo13.gif
קניתי רכב. זה השני שלי בחיים. שניהם היו די ישנים. טוב, לא ממש. אבל ראו ימים טובים יותר. וככה זה הולך: אני נוסע. מתוח כולי. מקשיב לכל קול שיוצא מהמנוע. כל מונית דיזל שמזמזת לידי מקפיצה את העצבים המתוחים שלי. "זה שלי? זה הקול שהמנוע שלי מוציא? משהו לא בסדר? תודה לאל, זה המונית ליד..." אני מת מפחד שהגיר "יילך" לי פתאום. לכן אני מחליף הילוכים בעדינות דרמאטית-מוגזמת (מה שכמובן הורס את הגיר עוד יותר) כל החלפת הילוך מתוכננת כמו חתונה של יוצאי צפון-אפריקה... אני מפעיל את המזגן, ומיד מכבה, כדי שהאוטו לא יתחמם. אחרי רגע אני אומר לעצמי "רגע, קניתי אוטו טוב לא? אני חייב לדעת האם הוא יכול לנסוע עם מזגן ובלי להתחמם" , ואני מגביר את עוצמת המזגן למקסימום. מה שגורם לי (להתעטש כמו בינואר וגם) להקשיב עוד יותר למנוע. גם מפחד, וגם כדי לראות מה קורה... אני יוצא מהאוטו ומסתכל עליו מהצד. כמו צייר שמסתכל על הציור שלו. בראש שלי יש קול כזה שאומר כל הזמן "אלי צויק, הנה האוטו שלך". אני אומר למוכר (ואת הפסיכוזה הזו ספק אם מישהו יבין) "תביא לי פחית דייאט קולה" וההרגשה שלי "שלום, אני אלי, ואני בעלים של רנו אקספרס תשעים וארבע, ותן לי בבקשה פחית" כן, אני הבעלים של רנו 94 , מה זה אומר עלי? איזה סרטים אוהב בעלים של רנו 94 לראות? על מה הוא חולם בלילה? נעים מאד, אני אלי צויק, כן. זה שלעולמי עד, או לפחות לשנה הקרובה יש לו רנו 94. ואני רוצה לומר... פתאום אני שם לב שהרחוב "מפוצץ" במכוניות דומות, אבל הרבה יותר מוצלחות. מה זאת אומרת איך אני יודע שהן יותר מוצלחות? הנה, תשמע את הרנו הזו שעוברת עכשיו, איך היא מגרגרת בנעימות. תראה איזה יופי היא נראית. זותי אף פעם לא תתחמם. בטח הוא הוציא אותה בחצי מהמחיר שקניתי. רגע, עכשיו כשיש לי אוטו, אני לא אוכל לקנות אף אוטו אחר? כל איזה אדיוט מהרחוב יכול לקנות אוטו, ואני לא? מרוב פחד, אני בקושי מסוגל להנות מהעובדה שיש לי רכב, וזה נוח, וחוסך הרבה כסף (עד היום הוצאתי אלפי שקלים על שכירות רכב לצרכי עבודה). אני בפאניקה שהכל ישתבש. שמשהו יקרה. אני מריח את המנוע בסוף הנסיעה (הריח השרוף זה מפה? תגידו לי מיד, זה מפה? מה אתה אומר? יש מאפיה בקצה הרחוב? אתה בטוח?) אני נוסע לאט מדי כדי לא "לקרוע" את האוטו, ונוסע מהר מדי כדי להרגיש שלא רימו אותי, ושהאוטו מסוגל. חצי הדרך אני קרוב לתאונה כשאני עוזב את ההגה כדי לראות אם הוא לא "סוחב" שמאלה או ימינה (רגע, זה שהוא סטה עכשיו זה בגלל שאני נוסע בפיתולים של ירושלים? אתה בטוח? אולי זה לא קשור? אולי יש חופש בציריה? אולי אני צריך להוציא הרבה כסף? רגע, מי אמר הרבה כסף? מאיפה אני אקח עכשיו הרבה כסף? אני בקושי מחזיר את ההלואה של הקניה? מה אני אעשה? אלוהים, רימו אותי! או רגע, עכשיו הוא סוחב לכיוון השני. אז רגע, מה זה אומר?) מה שעושה את כל הסיפור עצוב יותר, זה העובדה שחלק נכבד מהפחדים שלי קשור לתדמית. נו טוב, בואו ונקרא לתדמית בשמה - ההורים שלי ... "אתה רואה, אמרנו לך לא לקנות בלי בדיקה. אז מה אם זה מחיר מציאה? והמבט של החברים. "נו, גם כן. עצמאי רצית להיות, מה בער לך כל כך? היית מחפש עוד שבוע... .... אני יוצא עם בחורה. היא מוצאת חן בעיני, אני מחליט "ללכת על זה". אני אומר לעצמי (ולה) ש"הפעם זה שונה. הפעם זה ברצינות". וככה זה הולך: אני יושב לידה. מתוח כולי. מקשיב לכל מילה שהיא אומרת. "הנה, איזה משפט חכם! החברה שלי אמרה משפט חכם! שיט. היא סיפרה סיפור והוא לא מעניין אותי. החברה שלי ספרה סיפור וזה לא מעניין אותי. מה זה אומר? אתה חושב שאין לנו שפה משותפת? רגע, אבל עכשיו היא אמרה עוד משפט שחצי ממנו דוקא היה מגניב. אז מה אני אעשה? אני מת מפחד שמשהו ישתבש. אני נמנע מלדבר איתה על נושאים עמוקים, אולי אני אתאכזב? אחרי דקה אני אומר. רגע, זו חברה שלי נכון ? אני יוצא איתה לא? אז אני רוצה לדעת אם היא יכולה להבין את זה. ואז אני מתחיל (ברגע הכי לא נכון) לדבר איתה על כל מיני (רגע, זה שהיא הבינה אותי בנושא הראשון אבל בשני פחות, זה בגלל שהיא קבלה באמצע טלפון, או שזה לא קשור אה?) אני מתוח כמו קפיץ, (מה שכמובן גורם לי להיות פחות מובן) מנסה להרגיש... היא הולכת לשירותים. אני מסתכל עליה מהצד, כמו צייר שמסתכל על הציור שלו. בראש שלי יש קול כזה שאומר "אלי צויק, הנה החברה שלך, וזה התחת שלה". "החברה שלך" צמד המילים המאיים הזה, זו לא סתם בחורה שמנסה לשרוד בעולם מטורף, זו "החברה שלך". אני מבקש מהמוכר דיאט פנטה, והראש שלי חושב: "שלום, אני אלי, ואני הבעלים הגאה של בחורה עם גומות חן אבל עם תחת קצת רחב, אז תן לי בבקשה גם מאה גרם גרעינים שחורים עם מלח". זה שיש לי חברה שכשהיא צוחקת יש לה רווח מעצבן בין השיניים, מה זה אומר עלי? איזה סרטים אוהב לראות בחור שלחברה שלו יש רווח מעצבן בין השיניים? הנה אחותה, איזה מוזנחת. תגיד, בחור שלחברה שלו יש אחות מוזנחת, מה זה אומר? פתאום אני שם לב שהרחוב "מפוצץ" בבחורות. חטובות ואינטליגנטיות. הנה תראה את ההיא שם, היא בטח זורמת יותר. מה זאת אומרת איך אני יודע? הנה תראה. תראה איך היא מחייכת. מה מיהרתי כל כך? אם רק הייתי יוצא עם ההיא... רגע, אתה רוצה להגיד לי שכל זב חוטם יכול להתחיל איתה ואני לא, כי יש לי חברה? אני נכה אה? נכה. נכה. אני מנסה לא לקיים איתה יחסים. אני מרגיש שזה מעבר. אבל מיד אני רוצה לבדוק האם אני נמשך. אז אני רץ קדימה. מה שכמובן מבלבל אותה ומתסכל אותי... מרוב פחד אני לא יכול להנות העובדה שיש לי נפש אוהבת. שאחרי הרבה זמן יש מי שדואג, שאוהב, שמתעניין. שפתאום אני לא צריך לפנטז על סקס. (נשיקה. זה נשיקה? זה סתם הצמדת שפתיים. הם שם, הזוג הזה על הגדר. זו נשיקה! אצלם זה רומנטי) אני נסגר. משדר מסרים מוזרים. מאכזב אותי ואותה. מה שעושה את כל הסיפור עצוב יותר, זה העובדה שחלק נכבד מהפחדים שלי קשור לתדמית. נו טוב, בואו ונקרא לתדמית בשמה - ההורים שלי ... "ראית את הבחורה שאלוש הביא ("שהוא הביא", איזה בטוי מעצבן). לא מיודע מה יפה אה? חבל. דוקא בחור כמוהו חשבתי שייקח משהו יותר טוב, בשביל זה הוא חיכה כל כך הרבה זמן?..." ..... משעשע אה? איך אבא שלי מצטט את האמרה הידועה? "אם הטיפש לא היה שלי גם אני הייתי צוחק". כן חופש, הנה לך מקום להתגדר בו. אצלי זה בהחלט קשור לילדות, או להתבגרות, או לימים שהייתי נער תמים. כן, יש מקום לבקר אצל פסיכולוג טוב. אני יודע. ותודה לכל מי שהציע. אתם מכירים את הסיפור על האיכר שהיה אסור לו לשבור את הביצה האחרונה ולכן היא נשברה לו אחרי דקה? קרה לכם שמרוב פחד שהכל ישתבש הכל השתבש? רק שרכב הוא דומם (גם אם המנוע קצת מרעיש...) ולא אכפת לו. ואם לא אזרוק אותו הוא לא יילך לבד. לא מטריד אותו שאני משדר מסרים מבולבלים, כשנפלטת לי איזו מחמאה מוזרה על פיאט פונטו צבעונית, הוא לא ישר מרגיש "שאני לא לגמרי איתו". אם רוב פחד אני משאיר אותו בחניה ונוסע על אופניים, הוא לא יטען ש"הלב שלי סגור", ש"אי אפשר להגיע אלי". נכון, הוא מתקרר, ולמחרת צריך למשוך לו קצת בצ´וק. אבל בזה נגמר הסיפור. ובחורה? אצל בחורה זה אחרת...
קניתי רכב. זה השני שלי בחיים. שניהם היו די ישנים. טוב, לא ממש. אבל ראו ימים טובים יותר. וככה זה הולך: אני נוסע. מתוח כולי. מקשיב לכל קול שיוצא מהמנוע. כל מונית דיזל שמזמזת לידי מקפיצה את העצבים המתוחים שלי. "זה שלי? זה הקול שהמנוע שלי מוציא? משהו לא בסדר? תודה לאל, זה המונית ליד..." אני מת מפחד שהגיר "יילך" לי פתאום. לכן אני מחליף הילוכים בעדינות דרמאטית-מוגזמת (מה שכמובן הורס את הגיר עוד יותר) כל החלפת הילוך מתוכננת כמו חתונה של יוצאי צפון-אפריקה... אני מפעיל את המזגן, ומיד מכבה, כדי שהאוטו לא יתחמם. אחרי רגע אני אומר לעצמי "רגע, קניתי אוטו טוב לא? אני חייב לדעת האם הוא יכול לנסוע עם מזגן ובלי להתחמם" , ואני מגביר את עוצמת המזגן למקסימום. מה שגורם לי (להתעטש כמו בינואר וגם) להקשיב עוד יותר למנוע. גם מפחד, וגם כדי לראות מה קורה... אני יוצא מהאוטו ומסתכל עליו מהצד. כמו צייר שמסתכל על הציור שלו. בראש שלי יש קול כזה שאומר כל הזמן "אלי צויק, הנה האוטו שלך". אני אומר למוכר (ואת הפסיכוזה הזו ספק אם מישהו יבין) "תביא לי פחית דייאט קולה" וההרגשה שלי "שלום, אני אלי, ואני בעלים של רנו אקספרס תשעים וארבע, ותן לי בבקשה פחית" כן, אני הבעלים של רנו 94 , מה זה אומר עלי? איזה סרטים אוהב בעלים של רנו 94 לראות? על מה הוא חולם בלילה? נעים מאד, אני אלי צויק, כן. זה שלעולמי עד, או לפחות לשנה הקרובה יש לו רנו 94. ואני רוצה לומר... פתאום אני שם לב שהרחוב "מפוצץ" במכוניות דומות, אבל הרבה יותר מוצלחות. מה זאת אומרת איך אני יודע שהן יותר מוצלחות? הנה, תשמע את הרנו הזו שעוברת עכשיו, איך היא מגרגרת בנעימות. תראה איזה יופי היא נראית. זותי אף פעם לא תתחמם. בטח הוא הוציא אותה בחצי מהמחיר שקניתי. רגע, עכשיו כשיש לי אוטו, אני לא אוכל לקנות אף אוטו אחר? כל איזה אדיוט מהרחוב יכול לקנות אוטו, ואני לא? מרוב פחד, אני בקושי מסוגל להנות מהעובדה שיש לי רכב, וזה נוח, וחוסך הרבה כסף (עד היום הוצאתי אלפי שקלים על שכירות רכב לצרכי עבודה). אני בפאניקה שהכל ישתבש. שמשהו יקרה. אני מריח את המנוע בסוף הנסיעה (הריח השרוף זה מפה? תגידו לי מיד, זה מפה? מה אתה אומר? יש מאפיה בקצה הרחוב? אתה בטוח?) אני נוסע לאט מדי כדי לא "לקרוע" את האוטו, ונוסע מהר מדי כדי להרגיש שלא רימו אותי, ושהאוטו מסוגל. חצי הדרך אני קרוב לתאונה כשאני עוזב את ההגה כדי לראות אם הוא לא "סוחב" שמאלה או ימינה (רגע, זה שהוא סטה עכשיו זה בגלל שאני נוסע בפיתולים של ירושלים? אתה בטוח? אולי זה לא קשור? אולי יש חופש בציריה? אולי אני צריך להוציא הרבה כסף? רגע, מי אמר הרבה כסף? מאיפה אני אקח עכשיו הרבה כסף? אני בקושי מחזיר את ההלואה של הקניה? מה אני אעשה? אלוהים, רימו אותי! או רגע, עכשיו הוא סוחב לכיוון השני. אז רגע, מה זה אומר?) מה שעושה את כל הסיפור עצוב יותר, זה העובדה שחלק נכבד מהפחדים שלי קשור לתדמית. נו טוב, בואו ונקרא לתדמית בשמה - ההורים שלי ... "אתה רואה, אמרנו לך לא לקנות בלי בדיקה. אז מה אם זה מחיר מציאה? והמבט של החברים. "נו, גם כן. עצמאי רצית להיות, מה בער לך כל כך? היית מחפש עוד שבוע... .... אני יוצא עם בחורה. היא מוצאת חן בעיני, אני מחליט "ללכת על זה". אני אומר לעצמי (ולה) ש"הפעם זה שונה. הפעם זה ברצינות". וככה זה הולך: אני יושב לידה. מתוח כולי. מקשיב לכל מילה שהיא אומרת. "הנה, איזה משפט חכם! החברה שלי אמרה משפט חכם! שיט. היא סיפרה סיפור והוא לא מעניין אותי. החברה שלי ספרה סיפור וזה לא מעניין אותי. מה זה אומר? אתה חושב שאין לנו שפה משותפת? רגע, אבל עכשיו היא אמרה עוד משפט שחצי ממנו דוקא היה מגניב. אז מה אני אעשה? אני מת מפחד שמשהו ישתבש. אני נמנע מלדבר איתה על נושאים עמוקים, אולי אני אתאכזב? אחרי דקה אני אומר. רגע, זו חברה שלי נכון ? אני יוצא איתה לא? אז אני רוצה לדעת אם היא יכולה להבין את זה. ואז אני מתחיל (ברגע הכי לא נכון) לדבר איתה על כל מיני (רגע, זה שהיא הבינה אותי בנושא הראשון אבל בשני פחות, זה בגלל שהיא קבלה באמצע טלפון, או שזה לא קשור אה?) אני מתוח כמו קפיץ, (מה שכמובן גורם לי להיות פחות מובן) מנסה להרגיש... היא הולכת לשירותים. אני מסתכל עליה מהצד, כמו צייר שמסתכל על הציור שלו. בראש שלי יש קול כזה שאומר "אלי צויק, הנה החברה שלך, וזה התחת שלה". "החברה שלך" צמד המילים המאיים הזה, זו לא סתם בחורה שמנסה לשרוד בעולם מטורף, זו "החברה שלך". אני מבקש מהמוכר דיאט פנטה, והראש שלי חושב: "שלום, אני אלי, ואני הבעלים הגאה של בחורה עם גומות חן אבל עם תחת קצת רחב, אז תן לי בבקשה גם מאה גרם גרעינים שחורים עם מלח". זה שיש לי חברה שכשהיא צוחקת יש לה רווח מעצבן בין השיניים, מה זה אומר עלי? איזה סרטים אוהב לראות בחור שלחברה שלו יש רווח מעצבן בין השיניים? הנה אחותה, איזה מוזנחת. תגיד, בחור שלחברה שלו יש אחות מוזנחת, מה זה אומר? פתאום אני שם לב שהרחוב "מפוצץ" בבחורות. חטובות ואינטליגנטיות. הנה תראה את ההיא שם, היא בטח זורמת יותר. מה זאת אומרת איך אני יודע? הנה תראה. תראה איך היא מחייכת. מה מיהרתי כל כך? אם רק הייתי יוצא עם ההיא... רגע, אתה רוצה להגיד לי שכל זב חוטם יכול להתחיל איתה ואני לא, כי יש לי חברה? אני נכה אה? נכה. נכה. אני מנסה לא לקיים איתה יחסים. אני מרגיש שזה מעבר. אבל מיד אני רוצה לבדוק האם אני נמשך. אז אני רץ קדימה. מה שכמובן מבלבל אותה ומתסכל אותי... מרוב פחד אני לא יכול להנות העובדה שיש לי נפש אוהבת. שאחרי הרבה זמן יש מי שדואג, שאוהב, שמתעניין. שפתאום אני לא צריך לפנטז על סקס. (נשיקה. זה נשיקה? זה סתם הצמדת שפתיים. הם שם, הזוג הזה על הגדר. זו נשיקה! אצלם זה רומנטי) אני נסגר. משדר מסרים מוזרים. מאכזב אותי ואותה. מה שעושה את כל הסיפור עצוב יותר, זה העובדה שחלק נכבד מהפחדים שלי קשור לתדמית. נו טוב, בואו ונקרא לתדמית בשמה - ההורים שלי ... "ראית את הבחורה שאלוש הביא ("שהוא הביא", איזה בטוי מעצבן). לא מיודע מה יפה אה? חבל. דוקא בחור כמוהו חשבתי שייקח משהו יותר טוב, בשביל זה הוא חיכה כל כך הרבה זמן?..." ..... משעשע אה? איך אבא שלי מצטט את האמרה הידועה? "אם הטיפש לא היה שלי גם אני הייתי צוחק". כן חופש, הנה לך מקום להתגדר בו. אצלי זה בהחלט קשור לילדות, או להתבגרות, או לימים שהייתי נער תמים. כן, יש מקום לבקר אצל פסיכולוג טוב. אני יודע. ותודה לכל מי שהציע. אתם מכירים את הסיפור על האיכר שהיה אסור לו לשבור את הביצה האחרונה ולכן היא נשברה לו אחרי דקה? קרה לכם שמרוב פחד שהכל ישתבש הכל השתבש? רק שרכב הוא דומם (גם אם המנוע קצת מרעיש...) ולא אכפת לו. ואם לא אזרוק אותו הוא לא יילך לבד. לא מטריד אותו שאני משדר מסרים מבולבלים, כשנפלטת לי איזו מחמאה מוזרה על פיאט פונטו צבעונית, הוא לא ישר מרגיש "שאני לא לגמרי איתו". אם רוב פחד אני משאיר אותו בחניה ונוסע על אופניים, הוא לא יטען ש"הלב שלי סגור", ש"אי אפשר להגיע אלי". נכון, הוא מתקרר, ולמחרת צריך למשוך לו קצת בצ´וק. אבל בזה נגמר הסיפור. ובחורה? אצל בחורה זה אחרת...
בכלל בני אדם.