Blue mystic
New member
כ"כ כועס
זה לא תמיד ככה, אבל יש תקופות בהם אני מלא בכעס. אני מתמלא בהמון הרס עצמי וזעם על הכל. על העולם ועל מה שהוא הפך להיות, עלינו כחברה ועל מה שהפכנו להיות, ועל כל דבר סביבי. אני אף פעם לא פוגע באנשים, אלא אם כן מישהו מתחיל איתי קרב כשאני במצב כזה. לא, לרוב אני נותן אגרופים לקיר או לדלת או לחלון. לדוגמא, אם המחשב נתקע בזמן שאני מרגיש ככה, אני מיד מרגיש גל אנרגיה מתפוצץ בי ומתחיל לעלות כלפי חוץ חזק יותר ויותר. אני פשוט חייב להוציא אותו משם, אז אני נותן אגרוף לדלת. והתחושה היא כ"כ טובה, אז אני נותן עוד אחד, ועוד אחד. ופתאום נוצר שקע בדלת ואני מצד אחד מופתע ומצד שני משועשע. וזה לא אני, אני ממש לא בנאדם אלים. אני נורא נחמד, אנשים תמיד אומרים לי שאני ממש רגיש, תמיד אומרים שאני כל הזמן מנסה לעזור לכולם מבלי לשים לב אפילו, אני מאוד אוהב לצחוק, שונא אלימות ואף פעם לא מתחיל אותה, תמיד מעדיף לסיים אותה במילים במקום בכוח. מה לעשות, כולם מסוגלים להרגיש כעס. ואצלי זה מגיע בגלים, בהפצצות חסרות מטרה כאלו. מה אני עושה?
זה לא תמיד ככה, אבל יש תקופות בהם אני מלא בכעס. אני מתמלא בהמון הרס עצמי וזעם על הכל. על העולם ועל מה שהוא הפך להיות, עלינו כחברה ועל מה שהפכנו להיות, ועל כל דבר סביבי. אני אף פעם לא פוגע באנשים, אלא אם כן מישהו מתחיל איתי קרב כשאני במצב כזה. לא, לרוב אני נותן אגרופים לקיר או לדלת או לחלון. לדוגמא, אם המחשב נתקע בזמן שאני מרגיש ככה, אני מיד מרגיש גל אנרגיה מתפוצץ בי ומתחיל לעלות כלפי חוץ חזק יותר ויותר. אני פשוט חייב להוציא אותו משם, אז אני נותן אגרוף לדלת. והתחושה היא כ"כ טובה, אז אני נותן עוד אחד, ועוד אחד. ופתאום נוצר שקע בדלת ואני מצד אחד מופתע ומצד שני משועשע. וזה לא אני, אני ממש לא בנאדם אלים. אני נורא נחמד, אנשים תמיד אומרים לי שאני ממש רגיש, תמיד אומרים שאני כל הזמן מנסה לעזור לכולם מבלי לשים לב אפילו, אני מאוד אוהב לצחוק, שונא אלימות ואף פעם לא מתחיל אותה, תמיד מעדיף לסיים אותה במילים במקום בכוח. מה לעשות, כולם מסוגלים להרגיש כעס. ואצלי זה מגיע בגלים, בהפצצות חסרות מטרה כאלו. מה אני עושה?
