הדוויג הלבנה
New member
כתית - מתפקת הג'לי
הפתעה. ליום השנה שלנו ביחד החליט האיש לקחת אותי לכתית. הייתי קצת בשוק - הבחור לא בזבזן במיוחד, ועם הוצאות נוספות רבות הבאות עלינו לטובה (לא לא, אני לא בהריון!) פחדתי שמא הוא לא מודע למחירים. שאלתי בנועם - אתה בטוח? אני לא אעלב אם לא....אבל הוא בשלו. כנראה באמת נחת עליו מצב רוח טוב. אני מצד אחד התרגשתי - אף פעם לא הייתי במסעדה שמגישה אוכל כמו בכתית, ובמחירים של כתית. עד עכשיו האוכל שטעמתי (והאוכל במרבית המקומות בארץ) היה "ביסטרואי" במהותו - תבשילים מוכרים, אולי עם טוויסט, בביצועים טובים יותר או פחות. אוכל כ"כ מוקפד, הגובל במולקלוריות לא טעמתי מימיי, והאמת? פחדתי שאתאכזב. התלבשנו יפה (אני חייבת מגפיים חדשות!) ותפסנו לנו מונית - היה קצת מצחיק לנסוע באוטובוס (שניים) לכתית. נכנסנו למסעדה צחורה , עיצוב בהיר, מארחרת שלוקחת מעיל. מאד מהודר ללא ספק. השירות בכלל היה מופלא. קצת ביאס שעם כל הלבן והאור - הושבנו בשורה בה התאורה היתה לא משהו - חבל. המנות הרי כ"כ יפות! לגבי היין לא התלבטנו יותר מדי - יראון, אופצייה לא יקרה ומוכרת, לא רצינו להסתכן. הוגש לנו היין (שנמזג ע"י המלצרית - לא בטוחה שאני אוהבת את זה) ומים קרים. לפתיח - מרק יוגורט ופריקי עם מעט ירק למטה. לוקחים קלאסיקה ערבית ומראים למאות מאמות ערביות איך עושית את זה נכון! מצויין! מנה חמצמצה אבל בתור חולי יוגורט חמוץ - התמוגגנו. התפריט לא מגוון מדי. בדיוק כפי שמופיע באינטרנט - עם החלפה אחת בעיקריות (האוסובוקו הוחלף בשפונדרה) ועוד מנת דג נוספת שנשמעה טוב. בראשונות לא היה ספיישלים ככה שלא היה יותר מדי מבחר. מוח - על גופתי. בסביצ'ה היה ג'לי - שנוא נפשי, עוד מנה של מרק ורביולי וכן קלמרי. הבחירה המיידית היתה בקלמרי, ואז לאחר שהובהר ע"י המלצרית שמהג'לי מאד קל להמנע - הלכנו על הסביצ'ה. מנת הקלמרי קרבונרה בבישול ארוך היתה מעולה! רצועות קלמרי שנראו כמו פסטה, והיו מאד מאד רכות ומלאות טעם (חשבתי שהטעם העז מגיע מהרוטב - אבל לא!) הגיעו ברוטב שמנת, שבבי פנצ'טה עגל מטוגנת, וחלמון ביצה מעושן (מרגישים). קוביות של תפ"א וקרוטונים הוסיפו קראנצ' נחמד. מנה מעולה, טעימה, קצת כבדה. האיש קיבל את הסביצ'ה - טונה, עם ספירות יוגורט ועוד כל מני יקורים. בביס הראשון שלקחתי ממנו לא כ"כ התחברתי, היתה שם מין חמצמצות חד מימדית. אח"כ עשינו שחלוף מנות - ולהבדיל מהקלמרי, זו מנה שלוקח קצת זמן להבין. כל ביס שונה. מאד עדין, הטונה מאיכות מעולה, רק לצנון השחור אני לא התחברתי, יבש מדי וחסר טעם - צנונית רגילה או איזה ירק חרפרף אחר היה עושה עבודה יותר טובה. כנ"ל הוגש הלחם עם האיולי והחמאה. אני לא מחבבת איולי על לחם בד"כ - אבל זה עם הפפריקה היה מעולה! לחמניית האניס היתה מעניינת - יותר אהבנו את הלחם הכהה שהיה נפלא. הגיע מרענן חיך - מקפא יוגורט עם עלה טרגון מעל ועוד ג'לי כלשהו שאני הזזתי לצד השני בכוס. מה העניין עם הג'לי?!?! המקפא היה מעולה, ועם הטרגון בכלל חגיגה - וגם עשה את העבודה של רענון החיך. לעיקריות האיש לקח את תבשיל השפונדרה (שהחליף את האוסובוקו) עם מיני פטריות, תרד, וציר בקר משגע. הבשר היה אלוהי, רך מבפנים, קריספי מבחוץ כאילו השומן נמס לתוכו אט אט. מנה מאד מאד טעימה - אבל לדעתו מעט מאכזבת כי לא הייתה מיוחדת מספיק. מנה כזו אכן היית מצפה למצוא בביסטרו טוב. אני הלכתי על מנת של סקאלופס וצלופח ועוד מיני דברים. השם שלי היה כתוב על המנה - המלצרית הזהירה שזה רק "למי שאוהב פירות ים" - מכיוון שאני *הכי* אוהבת פירות ים הלכתי על זה. רק מה - שוב ג'לי . שוב ניתן להיפטר ממנו ולהעביר לבחור . גם בלי הג'ל זו מנה מדהימה - פשוט שיטוט בין מטעם למטעם. הסקאלופס היחידים בארץ שהיה להם טעם של סקאלופס. צלופח טמפורה שהיה ממש תופין של טעם דגי. סלמון שעבר איזה תהליך ששמר על מה שטוב בסלמון חי, והכניס קצת מטעמיו של סלמון מאודה. עדיין וורוד, אבל רך כמו חמאה. חוץ מג'לי סלק היה גם "טוביקו" סלק שהמתיקות שלו השתלבה יופי עם הדגים והקרם השחור (איולי יוזו) וקציפת הווסבי. גם רביולים קטנים של פרוסות סלק מאודות וגבינת עיזים עזת טעם היו שם. שירה של טעמים. אחת המנות הטובות אי פעם! רק הריבס (רוברב) לא כ"כ התחבר לכלום והיה קצת מתוק מדי. לקינוח - אדמה. אנחנו לא אנשי קינוחים מי יודע-מה, אבל היינו חייבים לנסות. קינוח גדול למדי, ומאד מעניין, אבל לפחות לטעמי פחות טעים מ"סתם" קינוח טוב. הדבר היחיד שהיה וואו היה התפוחים המקורמלים שתערובת התבלינים עליהם היתה מופתית. גם נגיעת הכמהין ברגלי הפטריות הלבנות היתה מפתיעה. בכל מקרה קינוח מאד כיפי לאכילה. 800 ש"ח בערך עלה התענוג - והוא אכן היה מאד מענג. התנסות חדשה, ומעניינת, ומהנה מאד.
הפתעה. ליום השנה שלנו ביחד החליט האיש לקחת אותי לכתית. הייתי קצת בשוק - הבחור לא בזבזן במיוחד, ועם הוצאות נוספות רבות הבאות עלינו לטובה (לא לא, אני לא בהריון!) פחדתי שמא הוא לא מודע למחירים. שאלתי בנועם - אתה בטוח? אני לא אעלב אם לא....אבל הוא בשלו. כנראה באמת נחת עליו מצב רוח טוב. אני מצד אחד התרגשתי - אף פעם לא הייתי במסעדה שמגישה אוכל כמו בכתית, ובמחירים של כתית. עד עכשיו האוכל שטעמתי (והאוכל במרבית המקומות בארץ) היה "ביסטרואי" במהותו - תבשילים מוכרים, אולי עם טוויסט, בביצועים טובים יותר או פחות. אוכל כ"כ מוקפד, הגובל במולקלוריות לא טעמתי מימיי, והאמת? פחדתי שאתאכזב. התלבשנו יפה (אני חייבת מגפיים חדשות!) ותפסנו לנו מונית - היה קצת מצחיק לנסוע באוטובוס (שניים) לכתית. נכנסנו למסעדה צחורה , עיצוב בהיר, מארחרת שלוקחת מעיל. מאד מהודר ללא ספק. השירות בכלל היה מופלא. קצת ביאס שעם כל הלבן והאור - הושבנו בשורה בה התאורה היתה לא משהו - חבל. המנות הרי כ"כ יפות! לגבי היין לא התלבטנו יותר מדי - יראון, אופצייה לא יקרה ומוכרת, לא רצינו להסתכן. הוגש לנו היין (שנמזג ע"י המלצרית - לא בטוחה שאני אוהבת את זה) ומים קרים. לפתיח - מרק יוגורט ופריקי עם מעט ירק למטה. לוקחים קלאסיקה ערבית ומראים למאות מאמות ערביות איך עושית את זה נכון! מצויין! מנה חמצמצה אבל בתור חולי יוגורט חמוץ - התמוגגנו. התפריט לא מגוון מדי. בדיוק כפי שמופיע באינטרנט - עם החלפה אחת בעיקריות (האוסובוקו הוחלף בשפונדרה) ועוד מנת דג נוספת שנשמעה טוב. בראשונות לא היה ספיישלים ככה שלא היה יותר מדי מבחר. מוח - על גופתי. בסביצ'ה היה ג'לי - שנוא נפשי, עוד מנה של מרק ורביולי וכן קלמרי. הבחירה המיידית היתה בקלמרי, ואז לאחר שהובהר ע"י המלצרית שמהג'לי מאד קל להמנע - הלכנו על הסביצ'ה. מנת הקלמרי קרבונרה בבישול ארוך היתה מעולה! רצועות קלמרי שנראו כמו פסטה, והיו מאד מאד רכות ומלאות טעם (חשבתי שהטעם העז מגיע מהרוטב - אבל לא!) הגיעו ברוטב שמנת, שבבי פנצ'טה עגל מטוגנת, וחלמון ביצה מעושן (מרגישים). קוביות של תפ"א וקרוטונים הוסיפו קראנצ' נחמד. מנה מעולה, טעימה, קצת כבדה. האיש קיבל את הסביצ'ה - טונה, עם ספירות יוגורט ועוד כל מני יקורים. בביס הראשון שלקחתי ממנו לא כ"כ התחברתי, היתה שם מין חמצמצות חד מימדית. אח"כ עשינו שחלוף מנות - ולהבדיל מהקלמרי, זו מנה שלוקח קצת זמן להבין. כל ביס שונה. מאד עדין, הטונה מאיכות מעולה, רק לצנון השחור אני לא התחברתי, יבש מדי וחסר טעם - צנונית רגילה או איזה ירק חרפרף אחר היה עושה עבודה יותר טובה. כנ"ל הוגש הלחם עם האיולי והחמאה. אני לא מחבבת איולי על לחם בד"כ - אבל זה עם הפפריקה היה מעולה! לחמניית האניס היתה מעניינת - יותר אהבנו את הלחם הכהה שהיה נפלא. הגיע מרענן חיך - מקפא יוגורט עם עלה טרגון מעל ועוד ג'לי כלשהו שאני הזזתי לצד השני בכוס. מה העניין עם הג'לי?!?! המקפא היה מעולה, ועם הטרגון בכלל חגיגה - וגם עשה את העבודה של רענון החיך. לעיקריות האיש לקח את תבשיל השפונדרה (שהחליף את האוסובוקו) עם מיני פטריות, תרד, וציר בקר משגע. הבשר היה אלוהי, רך מבפנים, קריספי מבחוץ כאילו השומן נמס לתוכו אט אט. מנה מאד מאד טעימה - אבל לדעתו מעט מאכזבת כי לא הייתה מיוחדת מספיק. מנה כזו אכן היית מצפה למצוא בביסטרו טוב. אני הלכתי על מנת של סקאלופס וצלופח ועוד מיני דברים. השם שלי היה כתוב על המנה - המלצרית הזהירה שזה רק "למי שאוהב פירות ים" - מכיוון שאני *הכי* אוהבת פירות ים הלכתי על זה. רק מה - שוב ג'לי . שוב ניתן להיפטר ממנו ולהעביר לבחור . גם בלי הג'ל זו מנה מדהימה - פשוט שיטוט בין מטעם למטעם. הסקאלופס היחידים בארץ שהיה להם טעם של סקאלופס. צלופח טמפורה שהיה ממש תופין של טעם דגי. סלמון שעבר איזה תהליך ששמר על מה שטוב בסלמון חי, והכניס קצת מטעמיו של סלמון מאודה. עדיין וורוד, אבל רך כמו חמאה. חוץ מג'לי סלק היה גם "טוביקו" סלק שהמתיקות שלו השתלבה יופי עם הדגים והקרם השחור (איולי יוזו) וקציפת הווסבי. גם רביולים קטנים של פרוסות סלק מאודות וגבינת עיזים עזת טעם היו שם. שירה של טעמים. אחת המנות הטובות אי פעם! רק הריבס (רוברב) לא כ"כ התחבר לכלום והיה קצת מתוק מדי. לקינוח - אדמה. אנחנו לא אנשי קינוחים מי יודע-מה, אבל היינו חייבים לנסות. קינוח גדול למדי, ומאד מעניין, אבל לפחות לטעמי פחות טעים מ"סתם" קינוח טוב. הדבר היחיד שהיה וואו היה התפוחים המקורמלים שתערובת התבלינים עליהם היתה מופתית. גם נגיעת הכמהין ברגלי הפטריות הלבנות היתה מפתיעה. בכל מקרה קינוח מאד כיפי לאכילה. 800 ש"ח בערך עלה התענוג - והוא אכן היה מאד מענג. התנסות חדשה, ומעניינת, ומהנה מאד.
