בניגוד לכולם,
אני דווקא חושבת שזה לא רעיון טוב כל כך. חלק מהקושי בלהציג מונולוג הוא להכנס לדמות. את צריכה להיות דמות שאין לך קשר אליה, בסיטואציה נתונה. המונולוג מכתיב לך את הרגשות והפעולות של הדמות, ואת בתור שחקנית צריכה "להיות" הדמות. ברגע שאת כותבת מונולוג רב הסיכויים שתתאימי אותו אלייך, במודע או לא במודע. את תצרי דמות שקשורה אלייך באיזשהו אופן, בתוך סיטואציה שחווית, וכל העבודה הבעיתית של "להכנס לדמות" לא תהיה שם. בכל מקרה, אני ממליצה לך לכתוב מונולוג, עם או בלי קשר לבגרות. זה מלמד המון. ובהצלחה, במה שתבחרי.