זהו כתב אנימוס אופייני
למרות שהכתב נראה גברי, הכותבת היא אשה (היא כותבת בלשון נקבה). זהו כתב של מורה שמתקנת תשובות של תלמיד, בכתב חד, מוצק ופסקני אך גם מלא מסירות לשליחותה ואהבה לתלמידיה. מורה מן הסוג הישן, שכבר לא רואים היום במקומותינו. יש כאן התמסרות לתפקידיה הגבריים דווקא. היא חריפה, בעלת כושר ניתוח חד ועמדות מוצקות, שאינן נובעות מאיום על דימויה העצמי אלא דווקא מבהירות הדרך. יש כאן להט, אינטנסיביות, דוגמטיות מסויימת ואמונה בדרך, בה היא ממשיכה לאורך שנים ארוכות, בלי לשנות ובלי להתעייף. תפקיד המורה הכריזמטית הוא הדומיננטי כאן, עד כדי שהוא כמעט ומעקר אותה מתפקידיה הנשים. אין כאן דמיון יוצר רב, וגם לא תחכום אינטלקטואלי בולט. הדגש הוא על המתודה, על הדרך, על ניתוח טקסטואלי חד. היא עצמאית אבל גם שמרנית בגישתה בו בעת. אין כאן רכות אלא תקיפות, אבל גם פשטות בלתי רגילה, העדר כל פוזה וזיוף ואותנטיות בלתי מתפשרת בדרכה. עם כל מזגה התקיף, יש כאן צניעות, פשטות ואופי של מורה דגול, מורה דרך לרבים. השילוב של פשטות, מוצקות ואינטנסיביות מעיד על דמות שלא דבק בה רבב, שהיושר והמסירות לדרך הוא נר לרגליה, מה שהופך אותה לאדם נערץ על ידי רבים.
