כתב לשיפוטכם

[אריק!]

כתב לשיפוטכם

 

[כושכוש1]

אולי רק יריה מהמותן

אריק, זה נראה די פיקנטי הכתב הזה. בן כמה בעל הכתב? ובאיזו יד הוא כותב? אני חושבת שזה אדם רבגוני, מתעניין בתחומים רבים, ואולי גם סקרן וחקרן, אחד כזה שאוהב ללמוד דברים לעומק. שמת לב שיש לו בערך המון סוגי ל´ שונים? זה בטוח אומר משהו אבל קשה לי להגדיר מה בדיוק. מה שכן, נראה לי שהוא משקיע המון אנרגיה, ממש מאמצים רבים בלהסוות איזשהו רכיב אישיותי, אולי איזה פרט בביוגרפיה האישית שהוא פחות רוצה להדגיש. באופן שמסתדר עם זה אני רואה גם המון התגוננות, ממש מערכת ביצורים סביב עצמו. יש הרבה אותיות שמקיפות את עצמן, למשל: ה-ל´ הראשון ב´לאחל´ (שורה שניה מהסוף), ואותיות שכתובות בצורה כפולה, למשל: ´ופורה´ (באותה שורה).יש בזה משהו או שסתם בניתי פה מערך אישיותי שלם מדמיוני הקודח? ודרך אגב, שלום לכולם, מזמן לא יצא לי לכתוב, אבל קראתי הכל.

 

[אריק!]

כושכוש ערב טוב../images/Emo1.gif

ובכל, הנ"ל צוציק בן 24, כותב ביד ימין, האות ל´ היא אכן "לב הענין" בדרך שבה עוצבה אישיותו. אריק.

 

[כושכוש1]

אריק, אל תהיה כזה, זרוק איזו

עצם לחבר´ה! יופי שזה לב הענין אבל מה הענין?! מה שמיוחד בה זה המימד הרוחבי שלה, כשבד"כ ל´ היא אות אורכית. אבל ה-ל´ פה הולכת לכל כיוון: ימינה, שמאלה, למעלה וגם למטה. ממש מכסה 360 מעלות. נו, אז מה זה אומר? הסתגרות? התגוננות? דוקא בשורות האחרונות ה-ל´ נראית זורמת יותר. עולה למעלה ולא חוזרת כלפי מטה. שאמשיך לנחש? בסדר: אולי אחרי שהוא תופס קצת ביטחון, אחרי שמרגיש יותר נוח במצב חדש הוא מרגיש פחות צורך להתגונן ולהקיף את עצמו. ואז פתאום רואים מן עליה כזו כלפי מעלה: אולי שאפתנות? ו/או עצמאות? במקרים שבהן ה-ל´ לא יורדת למטה יש הבדל גם בחלק התחתון - הוא יותר זויתי עד כדי היווצרות משולש. זה נראה חזק והחלטי יותר מאשר ה-ל´ים העליונים שמתחילים במין עיגול מהוסס.

 

[אריק!]

במלים שלך אמרת כמעט את כל הספור

ספור שבמציאות היה הרבה יותר מרתק וססגוני. רמז? דמות דומיננטית בחייו זה... ל´ - האב ומערכת היחסים וההתפתחויות יכלו לאכלס ספר שלם. עוד רמז: הוא קצין בצבא, "מורעל" כפי שנוהגים לכנות אותו, משקיען שחי את עבודתו, אך לא רק. כנראה שסיים למודיו בגיל צעיר וכיום, בהיסוס מה הוא התחיל ללמוד. מספיק לא? אריק

 

[כושכוש1]

טוב נראה מה אפשר לארגן פה

איזו סינטזה בין מה שעולה מהכתב לבין המידע הקצוב והקמצני ממך: היתכן שידידך הנ"ל (דרך אגב, משה, האם אתה גם קורא? קורא וצוחק מתחת לשפם על הנסיונות העלובים שלי? לגבי השפם אני בטוחה. את זה רואים ב-ג´ הסופית שלך כמובן!) גדל בבית שבו דמות אב חזקה מאד? שכל הבית היה בצילו? דמות אב כזו שהקשתה על אחרים לגדול ולהתפתח באופן עצמאי? כזה שיצר יחסי תלות איתו? ואולי דוקא הצבא איפשר לו להתפתח באופן עצמאי ולכן הוא כזה מורעל? כי זו טריטוריה שבה הוא קיים בזכות עצמו ולא בצילו של אף אחד? אם כן, נראה שעדין הוא לא השתחרר לחלוטין מהשפעתו הדומיננטית של אביו. גם בתור קצין מורעל ומשקיען בפנים בפנים הוא עדיין ´תבנית נוף הולדתו´: הילד שגדל מול אבא דומיננטי וקשה. אבל אם ההנחה מההודעה הקודמת שלי לגבי השינוי לאורך זמן נכונה (ותודה אריק שלא טרחת לאשש או לשלול..) אז כנראה הוא בעיצומו של תהליך השתחררות ופיתוח עצמאות גם ברבדים הפחות גלויים שלו. אריק, ´כנס לדיר באלק´, תגיד כבר משהו: כן, לא, לא נורא, יתכן, אולי בשנה הבאה...

 

[כושכוש1]

ועוד משהו על ה-ל´

ה-ל´ הראשונות נראות תלותיות כמו שאמרתי כבר, אבל גם קורסות כאלה, כמו של מישהו שלא רוצה להרים ראש יותר מדי. אבל בהמשך הן לא רק פחות תלותיות ויותר עצמאיות אלא גם מתריסות כאלה. כאילו קוראות תיגר על משהו/מישהו (האבא מן הסתם) בלי לכופף את הראש.

 

[אריק!]

טוב, לא ימתח יותר.

אז ככה, חמד של בחור שחוויותיו יכולות לאכלס ספר. זה התחיל משם קיצור מוזר שיש לו, וכששאלתי ממה בא השם המצחיק הוא סיפר מה זה המלא, והייתי בטוח שהוא עובד עלי. הבחור נולד למשפחה חרדית ב "מאה שערים" כאחד מתוך 11 ילדים ( 7 אחים, 4 אחיות ). אביו היה הדומיננטי וחינך את כולם ביד רמה. הוא התבלט כמרדן, ומה שזכור לו שאומרים תפילה, כולם חוץ ממנו אומרים "אמן" ואבא שלו מוריד עליו כאפה. בגיל 16 ברח מהבית, התגלגל לקבוץ ולצבא ומאז המון התפתחויות ביחסים. הדבר הראשון שנתקל בו ´בחוץ´ היה ספר "דנידין". הבחור נפצע בלבנון וכאשר התקשרו למשפחה האבא אמר ל מ"פ שהבן שלו נלחם בשרות המדינה הציונית כך שלא מעניין אותו מה קורה לו, והמ"פ טרק לו את הטלפון. חלק מהאחים והאחיות מדברים אתו, לק זה חרם ונתק מוחלט. לא מזמן היתה חתונה וניסו לגשר כדי שיגיע. הגיע הביתה עם מדי צבא ונשק שאבא יחוש אולי גאוה. אבא התחיל לדבר אידיש והוא אמר לו, אבא: אנחנו בישראל וכאן מדברים עברית. אם לא מתערבים תוך רגע זה היה מסתיים בריב. כאשר היה בבית, נכנס רגע לשרותים וכשיצא אמו המתינה לו בצד, ובלי שאבא רואה חיבקה אותו ובכתה. כיום הוא גאה ועצמאי, לא מתכופף בפני האב שגם הוא גאה, אך יודע לספר שהאב התמתן קצת, מתעניין מה עושים בצבא, נדהם שאפשר להרוג מישהו עם רובה ועוד יותר נדהם כשסיפרו לו שיש דברים יותר משוכללים מרובה. כשמדברים אתו מגלים שהוא אוהב מאד לדבר על ענינים ברומו של עולם, דברים של עבר ומורשת, אמונה באלוהים, כנראה שבכל זאת ספג משהו. יום אחד הוא גילה בתיבת הדואר מעטפה עם סמל צבאי, פתח בהסתר וראה הזמנה ליום זכרון, שם לא מוכר לו. שאל את אבא וחטף מכות רצח, אך הבין שהיה לאבא אח שנהרג במלחמת השחרור ואבא מחרים אותו. האב איים עליו שלא יעיז ללכת לאזכרה הצבאית אך הוא הלך, ועוד בגאווה לכבד את זכר האח. כמה אני יכול להדפיס. אריק

 

[Nalliss]

משהו אמר לי לקרוא...

אני לא יודעת מה משך אותי לקרוא את הסיפור, אבל הוא מאד ריגש אותי. רק רציתי לומר למשה, שכל הכבוד לו, ושלאבא שלו חבל שהוא מפסיד בן כה נהדר. יש אנשים שמבזבזים את המאגר שלהם על טינה... נאליס.

 

[אריק!]

אני אמסור לו את מה שאמרת וגם את

הניתוחים שעשו עליו. אגב, הוא בן 24, קצין בצבא ובלי חברה, ולדעתי מי שתיקח אותו עשתה את עיסקת חייה. מלה של אריק. מישהי מתענינת ?

 

[עטרה ב ט]

אריק, שאלה על האיש

איך הוא מבחינה רגשית ? איזה משקעים הוא סוחב מלבד הקשר עם האבא ?

 

[אריק!]

אני לא מכיר אותו עד כדי כך אבל ממה

שהתרשמתי שהוא טפוס חם ומפגין רגשות, אוהב לטפוח על הכתף, חבר אמיתי כזה בלי דאווינים. מצד שני, כשיצא לנו לדבר עם בנות ( רק לדבר ) היה נדמה לי שהוא קצת ביישן ולא משוחרר לגמרי. רק תחושה. בשבת הקרובה אנחנו מתארחים אצלו בקבוץ. אריק.

 

[שייקה לנדאו]

וואו!! קפצתי לבקר, ואיזה סיפור מרתק

גם הכתב מורכב ומרתק. ניכר שהוא בחור טוב, מחפש מאד קירבה לאנשים (איזור אמצעי דומיננטי), יש אפילו חיבורים שמנסים, קצת באופן מגושם, להתחבר לאות הבאה. יש כאן רגישות, עידון וחמימות מחד, ולא מעט מעצורים ותסבוכת רגשית מאידך. אבל ישנה נחישות רבה להתגבר על הכל, נסיון להיות מעשי ולהתגבר על הרגישות השברירית. וחוץ מזה, האם אין כאן שרידים של מגושמות אידישאית (תחשבו על הניגון של השפה), או שסתם נדמה לי?

 

[אריק!]

ממה שהתרשמתי זה מאד נכון. מדהים

לראות אותו באימונים שואג ומלחיץ, ממש עלוקה שרוצה ביצועים הכי טובים, ומצד שני, כזה עדין, חם, זקוק לקירבה! כנה מאד, אולי אפילו יותר מדי אומר את מה שהוא מרגיש. אגב, בשניה הראשונה שראיתי את הכתב הייתי בטוח שיש לו המון כעסים כלפי האב, ומסתבר ( כך הוא לפחות סבור ) שאין לו בכלל לא משקע ולא כעס, הוא לא מתעצבן ממנו ואולי באיזה שהוא מקום אפילו מעריך אותו. אריק.

 

[שייקה לנדאו]

זה מאד מסתבר

הכתב מראה יותר על מעצורים מאשר על כעסים. יש לו הרבה אמפטיה, רגישות וחמימות כלפי אנשים, וזה מאפשר לו לסלוח...