לא מרדנות במובן של הובלת תנועת מרי
אלא מרדנות אינדיבידואליסטית- בינך לבינך- להיות שונה ו"לא איכפת לי מה יגידו". כלומר - באמת אאוטסיידרית, מבחינה גרפולוגית זה מתבטא בעיצוב האותיות המקורי-ייחודי, בד"כ לא קריא, בצרות המודגשת של האותיות ובהפרש האורכי הגדול- על חשבון מימד הרוחב (מה שאודם מכנה "דחף לאינדיבידואציה ודחף לאי-סוציאליזציה) אבל לא תמיד נוח לך בשוני הזה, ואת מחפשת "תאומים" רוחניים שלך (חיבורים רבים קשתיים באזור העילי ובראש האזור האמצעי= חיפוש תקשורת ושתוף פעולה עם הזולת על בסיס אינטלקטואלי) יש גם ראייות בכתב שה"לבדיות" לא כ"כ טבעית לך ונוחה לך רגשית- קוי הכיסוי הרבים במימד האורכי באזור האמצעי והתחתי מעידים על הדחקה רגשית ויצרית. מה לעשות קשר אינטלקטואלי לא מספיק לנו בעלי החיים האנושיים. בכל זאת בבסיסנו אנחנו חיות עדריות (כלומר חלק מעדר, או יותר פוליטיקלי-קורקט- חלק מחברה). לא נעים לדעת זאת, בעיקר בגיל ההתבגרות כשאנו נאבקים על ייחוד ועצמאות, אבל צריך למצוא את שביל הזהב בין להיות מיוחדים אבל גם חברותיים וחלק מהכלל.