איך ניגשים לניתוח כתב יד
בדרך כלל אני נמנע מאבחון כתבי יד המוצגים בפורום, ולא רק בגלל איכות המדגם הנבדק. כתב היד נותן ביטוי לאור אך גם לצל באישיותו של הכותב, אולם האבחון האינטרנטי מעצם טבעו נוטה ליפות את התמונה, ולומר לכותב את מה שהוא רוצה לשמוע ולא את מה שכתב היד משמיע. "ניתוחים מטעם" שכאלה, אין להם ולא כלום עם גרפולוגיה רצינית. גם הציפיה למשוב חיובי מבעלי הכתב, מעודדת אבחון "נחמד" ואפילו חנפני, בעוד שהממצאים הפחות נעימים העולים מכתב היד, אינם זוכים לתגובה נלהבת מבעל הכתב, שפעמים רבות נדרש לזמן ולכוחות נפש על מנת לעכל את הדברים. אין ספק, שבמקרים אלו אפקט ברנום, שנזכר בדיון שנערך בפורום לגבי תקיפות האבחון הגרפולוגי, עובד יפה. מנסיוני בעבודה יעוצית עם פונים מכל הסוגים, ניתן להעלות גם נושאים טעונים, כשהדבר נעשה ברגישות המתאימה ותוך כוונה לסייע למיועץ. יתרה מזו, יפוי וטיוח של מאפיינים אישיות פרובלמטיים הוא לדעתי אינו מוסרי, ואפילו יש בו הונאה של הפונה, ששילם במיטב כספו על מנת לקבל אינפורמציה מהימנה (חישבו על רופא שאינו מגלה לפציינט שלו על שנתגלתה אצלו מחלה קשה, ובכך מונע ממנו טיפול מתאים). יחד עם זה, חשיפת האמת מחייבת זהירות רבה, ואין ספק שהאינטרנט על פי רוב אינו המקום המתאים לכך, בפרט לא כשמדובר באנשים צעירים. ובכל זאת, לאחר שהתלבטתי עם עצמי, נדמה היה לי שבמקרה של טאשה, מעבר לכך שהיא כבר לא ילדה קטנה, הכוחות החיוביים באישיותה וכן החוסן הנפשי שלה מאפשרים לעסוק ביתר כנות גם בהיבטים הפחות נעימים של האישיות, ושהדבר עשוי לסייע לה להתמודדות אפקטיבית יותר עם הקשיים המלווים אותה. כידוע, ל"סימנים" גרפולוגיים אין פרשנות אחת קבועה, אלא כל סימן מתפרש בהתאם לקונטקסט הכללי של הכתב. למראה הצער, האופן המדוייק בו ההשפעה ההדדית הזו מתרחשת, אינו זוכה לטיפול ממצה בספרות המקצועית, ועבודת הפרשנות תלויה בנסיון ובהבנה הפסיכולוגית של כל מאבחן. זו גם הסיבה שלא מספיק לעבור קורס או לקרוא ספר על התחום על מנת להיות גרפולוגי מקצועי, אלא נדרש נסיון רב וכושר אינטגרציה פסיכולוגי. אחת המתודות הפוריות ביותר בעבודת האבחון, היא איתור הכוחות הדומיננטיים והמאפיינים היחודיים של האישיות, שעשויים להוות מפתח לפרשנות של סימנים סתמיים יותר. אין ספק שלכתב היד הנידון יש זיקה למה שמכונה בספרות "כתב פרסונה", אבל כפי שאריק ציין, צריך להיזהר מהגדרות סוחפות, ויש לבדוק את הביטוי הייחודי בכל כתב. למען הדיוק כדאי להבהיר, שכתב פרסונה איננו בדיוק כתב מקושט. ובכלל, המונח "פרסונה" , הלקוח ממשנתו של הפסיכולוג גוסטב קרל יונג איננו בהכרח שלילי. הפרסונה - המסיכה שאנו לובשים בהתנהגות החברתית שלנו (בשונה מן האני האמיתי שלנו) קיימת אצל כל אדם, והיא הכרחית לקיומם של חיים חברתיים. פרסונה בריאה מעידה על הסתגלות נאותה לחיים, ורק ילדים קטנים מאד או חולי נפש קשים מסויימים מוותרים לחלוטין על הפרסונה שלהם. יחד עם זה, דגש מופרז על הפרסונה, מקשה על התפתחות אותנטית של האישיות ומעיד על קיומה של הפרעה בהסתגלות החברתית או בחוויית האני שלנו. וכשם שצייתנות מוגזמת לציפיות החברתיות מעידה על הדגשה יתרה של הפרסונה, כך גם נטיות מרדניות או צורך מופרז לנפנף ביחודיות שלנו מלמדת על תלות רבה מדי בפרסונה החברתית שלנו. הביטוי הגרפי לכתב פרסונה אינו איפוא בהכרח קישוטיות (וישנה קישוטיות שאין לה ולא כלום עם פרסונה מופרזת) אלא כל מה שמעיד על פער רב מדי בין האני האותנטי לפרסונה (כמו כתב קפוא וחסר הבעה, צורות שבלוניות או אוטומטיות, כתב ממושטר בצורה כפייתית, כתב קליגרפי, צורות שנועדו להרשים או למשוך תשומת לב ועוד). מה שבולט בכתב ידה של טאשה הוא הבומבסטיות בעיצוב האותיות לכל העברים. השימוש במונח "כתב מתפשט בתנועות גדולות" הלקוח מן הגרפולוגיה הצרפתית, הולם כאן יותר מן המונח "הפרשי אורך גדולים", משום שההתפשטות היא לכל הכיוונים, כולל המישור האופקי (הסיומות של האות ת´). החריגות הללו אינן פרופורציונליות (לפעמים פי חמש או פי שש מגודל האיזור האמצעי ואף יותר מזה), ואינן פונקציונליות. הם מעכבות במידה רבה את ההתקדמות בכיוון השורה (אפקטיביות), ולכך כיוונתי כשדיברתי על "תנועתיות שלא מובילה לשום מקום". למרות הרושם הראשוני הדינמי של הכתב, גוף האותיות מגלה מידה פחותה בהרבה של דינמיות. למרות העיצוב החד, יש מידה של כבדות ושל מגושמות בעיצוב האות (אבל כאן צריך לבחון היטב את המקור), והאותיות צרות בחלקן, ונפרדות אחת מן השניה כמעט ללא יוצא מן הכלל. אפילו המשיכות הארוכות כלפי מעלה שאמורות להיות תנופיות, נעשות לעתים בגרירה מגושמת ומהוססת הפוגעת בהרמוניות של עיצוב האות (בולט במיוחד באותיות ט´ במלה "אוטוטו"). בצד קוים בטוחים ונחושים, ישנם גם מעצורים הבאים לידי ביטוי באותיות קטועות, שמעידות על עצבנות ועל תנועות רתיעה פתאומיות (בולט באות כ´ בהרבה מקומות). כדאי לשים לב לחשיבות שמייחסת הכותבת לארגון האסתטי וההגיוני של הכתב. היא עושה מאמץ רב לשמור על שורות ישרות, על מרווחים אחידים פחות או יותר בין המלים ועל אותיות ברורות וקריאות. ישנה שימת לב מיוחדת לארגון הפסקאות בהתאם לתוכנן (הפרדה בין פיסקאות ורווח מיוחד לפיסקת הפניה,ארגון מיוחד למילות החתימה). על רקע זה צורם עוד יותר הסבך הנוצר כתוצאה מן החריגות המופרזות לכל הכיוונים, הנובעות כנראה מדחף חזק בהרבה מן הרצון לארגון הרמוני של הכתב. אין ספק שהכותבת אינטליגנטית ובעלת כישורים בולטים. מעידים על כך העיצוב הבהיר של האותיות וההפשטה המאפיינת חלקים מן הכתב (הפשטה מקורית וספונטאנית לחלוטין קיימת בעיצוב האות צ´ – "התירוצים). ישנה גם שימת לב ועניין אסתטי רב (החושניות של הקו, הרצון לעיצוב צורני, הארגון) אבל דווקא היצירתיות כאן אינה מפותחת במידה ניכרת (העיצוב של האותיות שבלוני למדי וחסר יחודיות של ממש). יותר מאשר ביטוי ליצירתית אסתטית, ההפרזות הצורניות מעידות על הצורך העז של הכותבת להרשים ולזכות בהכרה ובתשומת לב חברתית. כאמור, לכותבת פוטנציאל לא מבוטל בתחומים רבים, אבל הצורך שלה להרשים ולהציג הישגים מהר ככל האפשר, בא על חשבון פיתוח אותנטיות אמיתית, התואמת את יכולתה ואת כישוריה. הפרסונה שמציגה הכותבת כלפי חוץ היא של אדם בעל בטחון עצמי, נוכחות חברתית וחיוניות רבה. אין ספק שיש לה קסם אישי, דומיננטיות אישיותית ויכולת לבלוט ולמשוך תשומת לב, אבל הצורך המופרז להיות במרכז הבמה, עלול גם לעורר אנטגוניזם. על אף החום ותשומת הלב שהכותבת מרעיפה על סביבתה באינטנסיביות הכל כך אופיינית לה (וטוב לב לא חסר לה), תשומת הלב שלה נשארת ממוקדת בעצמה ובאופן ההתייחסות אליה. למרות החברותיות המוחצנת באופן כמעט כפייתי, היא מתקשה לגלות רגישות לסיטואציות חברתיות, ולהשתלב בטבעיות ובלי מאמץ מיוחד בחברה, ולא תמיד היא מגלה עירנות מספקת לתגובות האמיתית של החברה כלפיה. על אף הצורך העז באהבה, הכותבת מתקשה ליצור אינטימיות אמיתית, משום שההתמקדות האגוצנטרית בעצמה, מקשה על קיומה של הדדיות אמיתית. למרות הרבה הכחשות ומנגוני הגנה מתוחכמים, שגם מגובות ב"עובדות" וב"הצלחות", באיזה שהוא מקום חשה הכותבת בתסכול ובתחושה של חוסר מיצוי בזוגיות, בחברה ובמיצוי העצמי שלה, ושדרכה חסומה מסיבות שלא נהירות לה עד תום. השילוב של כישורים בולטים, עוצמה אישיותית, שאפתנות רבה ונחישות בהם ניחנה הכותבת יש בהם כדי להביא להישגים משמעותיים בפן האישי ומקצועי כאחד, אבל לשם כך על הכותבת להעביר את מוקד ההתייחסות שלה לכיוונים פרודוקטיביים יותר, וכן להקדיש תשומת לב לפיתוח ולחידוד האוריינטציה הבין-אישית שלה (מה שמכונה היום באופן אופנתי "אינטליגנציה רגשית"). אף שיש עוד הרבה מה להוסיף, הדברים התארכו דיים. בתקווה שהבהרתי את עצמי ואולי אפילו הועלתי במשהו.
