תום נחמיאס
New member
כתבתי משהו.
בוקר.למען האמת,כבר יותר צהריים,אני מתעורר לי באיזי,על פניו נראה שיום יפה בחוץ,שום דבר לא באמת מכין אותי לתהפוכות שמעבר לדלת. בתום התפנקות קצרה במיטה עם המחשבה המחזקת שמכבי ניצחו אמש,ומחר נגמר הסטרס שכל מי שיש לו זיקה לכדורסל כבר לא עומד בו.נקווה שייגמר טוב.אני יוצא מהמיטה בדרכי לתחנת ההתעוררות הראשונה,המטבח-בעודי בוחש לי בקפה,ומחכה שהטוסטים ייקפצו,אני מספיק להציץ בעיתון,ורואה בעיקר צהוב..שום בשורת איוב,שום כותרות שמבשרות את הקץ.בדרך לתחנה השנייה-מרפסת+מלבורו,לפתיחת דרכי הנשימה,אני משקיף על הרחוב.אני רואה ילדים משחקים בכדור,חתול וחתולה רצים במעגלים.הכול נראה...רגיל?..תוך כדי שאני מדליק ושואף לקרבי את עשנה הצח והזח של המרלבורו,מספיק שכן מחויך לאותת לי שלום,בעודו עטוף בצעיף של מכבי,ב30 מעלות בצל שבחוץ.הוא נשבע אתמול שאם נראה ניצחון הוא לא מוריד את הצעיף עד מוצ"ש. אני מעשן לי,ציפור חוצה את השמיים הזכים בצווחה עזה,ריח כביש חרוך עולה ומתגנב לי לאף,בתת התודעה כבר נקלט לי היטב המסר,הקיץ הגיע. הסיגריה נגמרה לי בבת אחת,חום עז בין האצבעות שלף אותי משרעפיי(ים,ביקיני,קיץ,ביקיני,אבטיחים,אה,וביקיני),והבוקר המאוחר שלי ממשיך לכיוון התחנה השלישית,השירותים.אין גבר אמיתי שיכול להתחיל יום בלי להשתין תוך כדי שריקה של שיר אהוב.זה איפוס בשבילנו,כמו RESET במחשב?בדיוק אותו דבר.מדובר בכ15 שניות של זמן איכות,שמנוצל בצורה יוצאת דופן להחלטות הרות גורל(הממ..אני יוצא מהבית,או חוזר למיטה), זהו.הניאגרה שוחררה לדרכה,עכשיו יש את סקשן ההצטחצחות,שיניים,פנים,אוזניים וכול זה. עכשיו כשאני מצוחצח,קפה שני ביד,אני מבין שבוקר מאוחר יפה שכזה,אין מה לעשות חוץ מסבב אינטרנט,ופורומים קצר. אני מתיישב מול המחשב(הגוסס) שלי,תוך כדי התנעה,אני גם מלטף אותו,זה בטוח לא מזיק,ואולי,אולי זה טופח לו על האגו,והיום אני אקבל חצי שעת עבודה טרם ההתמוטטות הראשונה. לא עובר הזמן,ואני כבר און-ליין,האייסיקיו מעלה את עצמו באיזי,ואני מתפנה לצ'ק ליסט הקבוע להחריד שלי.אי מייל-DONE-פורום א-DONE- פורום ב-DONE-שער תפוז-DONE-שער וואלהDO...לא..רגע...מה זה!?!."מי לוקח-גדולות מהחיים" מכריז בגאווה הסקר המשתנה של וואלה. בסקרנות גוברת אני מקליק על הכותרת,ובדווקאיות מעצבנת,דווקא אז החבר הגוסס עושה בעיות,ולוקח ת'זמן עם הדף.כשהוא עולה אני מתגלגל למטה ומגלה שהמתמודדות לתואר "גדולות מהחיים" הן נינט"כוכבנולד" טייב,ואושיית התרבות רי"מייד אין איזראל"טה.נינט,וריטה.מאמא,אני אומר, מעניין מה התוצאה..בטבעיות רבה אני מקליק על ריטה,מתוך מכניות,ולא מתוך הערצה..פשוט,כי נינט,היא..טוב,נינט.שוב,קצת זמן,והדף עולה,אני מביט,ואוחז בליבי.זה הגיע,זה קרה.זה הסוף,איפה הייתי?!במיטה,אבוי,עוד לא הספקתי לעשות רבע מה שתיכננתי!וכבר הקיץ הקץ?למה?איך?בלי שום רמז!זה לא היה צפוי!....אממ...בעודי עוטה הבעה סרקאסטית ארוגנית ששמורה עימי למצבים של חוסר יציבות,אני בודק שוב,שמא זה מתיחה לא מוצלחת.ואותה תוצאה מהבהבת בעונג היטלרי מול פניי.ריטה-34%,נינט טייב66%. אני יושב לכתוב הספד. היי שלום,תרבות,נעימה הייתה לי אהבתך,יותר מאהבת נשים,הצבי ישראל,על במותייך,חלל,איך,נפלו גיבורים.
בוקר.למען האמת,כבר יותר צהריים,אני מתעורר לי באיזי,על פניו נראה שיום יפה בחוץ,שום דבר לא באמת מכין אותי לתהפוכות שמעבר לדלת. בתום התפנקות קצרה במיטה עם המחשבה המחזקת שמכבי ניצחו אמש,ומחר נגמר הסטרס שכל מי שיש לו זיקה לכדורסל כבר לא עומד בו.נקווה שייגמר טוב.אני יוצא מהמיטה בדרכי לתחנת ההתעוררות הראשונה,המטבח-בעודי בוחש לי בקפה,ומחכה שהטוסטים ייקפצו,אני מספיק להציץ בעיתון,ורואה בעיקר צהוב..שום בשורת איוב,שום כותרות שמבשרות את הקץ.בדרך לתחנה השנייה-מרפסת+מלבורו,לפתיחת דרכי הנשימה,אני משקיף על הרחוב.אני רואה ילדים משחקים בכדור,חתול וחתולה רצים במעגלים.הכול נראה...רגיל?..תוך כדי שאני מדליק ושואף לקרבי את עשנה הצח והזח של המרלבורו,מספיק שכן מחויך לאותת לי שלום,בעודו עטוף בצעיף של מכבי,ב30 מעלות בצל שבחוץ.הוא נשבע אתמול שאם נראה ניצחון הוא לא מוריד את הצעיף עד מוצ"ש. אני מעשן לי,ציפור חוצה את השמיים הזכים בצווחה עזה,ריח כביש חרוך עולה ומתגנב לי לאף,בתת התודעה כבר נקלט לי היטב המסר,הקיץ הגיע. הסיגריה נגמרה לי בבת אחת,חום עז בין האצבעות שלף אותי משרעפיי(ים,ביקיני,קיץ,ביקיני,אבטיחים,אה,וביקיני),והבוקר המאוחר שלי ממשיך לכיוון התחנה השלישית,השירותים.אין גבר אמיתי שיכול להתחיל יום בלי להשתין תוך כדי שריקה של שיר אהוב.זה איפוס בשבילנו,כמו RESET במחשב?בדיוק אותו דבר.מדובר בכ15 שניות של זמן איכות,שמנוצל בצורה יוצאת דופן להחלטות הרות גורל(הממ..אני יוצא מהבית,או חוזר למיטה), זהו.הניאגרה שוחררה לדרכה,עכשיו יש את סקשן ההצטחצחות,שיניים,פנים,אוזניים וכול זה. עכשיו כשאני מצוחצח,קפה שני ביד,אני מבין שבוקר מאוחר יפה שכזה,אין מה לעשות חוץ מסבב אינטרנט,ופורומים קצר. אני מתיישב מול המחשב(הגוסס) שלי,תוך כדי התנעה,אני גם מלטף אותו,זה בטוח לא מזיק,ואולי,אולי זה טופח לו על האגו,והיום אני אקבל חצי שעת עבודה טרם ההתמוטטות הראשונה. לא עובר הזמן,ואני כבר און-ליין,האייסיקיו מעלה את עצמו באיזי,ואני מתפנה לצ'ק ליסט הקבוע להחריד שלי.אי מייל-DONE-פורום א-DONE- פורום ב-DONE-שער תפוז-DONE-שער וואלהDO...לא..רגע...מה זה!?!."מי לוקח-גדולות מהחיים" מכריז בגאווה הסקר המשתנה של וואלה. בסקרנות גוברת אני מקליק על הכותרת,ובדווקאיות מעצבנת,דווקא אז החבר הגוסס עושה בעיות,ולוקח ת'זמן עם הדף.כשהוא עולה אני מתגלגל למטה ומגלה שהמתמודדות לתואר "גדולות מהחיים" הן נינט"כוכבנולד" טייב,ואושיית התרבות רי"מייד אין איזראל"טה.נינט,וריטה.מאמא,אני אומר, מעניין מה התוצאה..בטבעיות רבה אני מקליק על ריטה,מתוך מכניות,ולא מתוך הערצה..פשוט,כי נינט,היא..טוב,נינט.שוב,קצת זמן,והדף עולה,אני מביט,ואוחז בליבי.זה הגיע,זה קרה.זה הסוף,איפה הייתי?!במיטה,אבוי,עוד לא הספקתי לעשות רבע מה שתיכננתי!וכבר הקיץ הקץ?למה?איך?בלי שום רמז!זה לא היה צפוי!....אממ...בעודי עוטה הבעה סרקאסטית ארוגנית ששמורה עימי למצבים של חוסר יציבות,אני בודק שוב,שמא זה מתיחה לא מוצלחת.ואותה תוצאה מהבהבת בעונג היטלרי מול פניי.ריטה-34%,נינט טייב66%. אני יושב לכתוב הספד. היי שלום,תרבות,נעימה הייתה לי אהבתך,יותר מאהבת נשים,הצבי ישראל,על במותייך,חלל,איך,נפלו גיבורים.