טוב... הנה
זה משוחזר, לא המסמך המוקרי, המסמך המקורי הוא אצל המורה שלי לדרמה... הנה: אהה.. אז אתם החדשים שאמא קנתה שלום, ותדעו שאתם הרסתם לי את החיים! ... ... ... כן!אל תעשו פרצוף תמים, אני בכלל לא יודע למה אני אוהב אותכם כ"ך!אתם הכנסתם אותי לצרות שאין לי מושג איך לצאת מהם, אפילו לא אגיד לכם איך קוראים לי! ... ... כן, אתם תנחשו. ... לא, תנחשו שוב, .. נוכן, קוראים לי עמרי, ואספר לכם איך בידיוק אתם הרסתם אותי, ולמה אני יושב בו בכל לילה ובוכה. אתם רואים את שופי, הצעצוע שעומד על השידה בפינה? ... ... כן, אני יודע שהוא מלוכלך, אבל תנו לי לספר! טוב, אז ככה. לפני שנתיים, במסיבה של שלומית, שהייתה החברה הכי טובה שלי, נהניתי מאוד רק שבשעה עשר, התעייפתי. ... ... לא, חכו רגע, עוד לא הגעתי! אז כמו שאמרתי, הייתי עייף בשעה עשר והלכתי הביתה. רונן וכמה חברים שלו צחקו עלי ואמרו שאני תינוק מסריח. מייד רצתי לספר הכל לשופי, והוא עודד אותי ואמר לי לא לשים לב אליהם. חמש דקות אחרי שסיפרתי לשופי את זה, נשמעו קולותיהם של רונן וחבריו, אמרתי לכולם להתחבא, אבל שופי אמר שלא, וכל הצעצועים הקשיבו לו, כי הוא הצעצוע הכי אהוב עלי. טוב, לפחות עד לפני שנתיים בערך. כשרונן הציץ מהחלון הוא ראה את כל הצעצועים וצחק עלי, הוא צעק וקרא למי שרק הסכים לשמוע על הצעצועים שלי. עד היום אף אחד לא מדבר איתי בגלל זה, החיים שלי נהרסו. והכל בגלל שופי. בגלל זה הוא עומד בפינת החדר על השידה עם שאר הצעצועים שאני כועס עליהם. ולמרות שעברו שנתיים, ואני ילד גדול ובכיתה ג', אך אחד לא מדבר איתי. ואולי, רק אולי שלי כבר יהיו חברים, אני יוריד את שופי מהמדף. כל שנה אמא קונה לי צעצועים חדשים, הפעם תורכם. ... ... כן, אני יודע שזה עצוב. אבל עכשיו תחזרו למקום. ... ... נוו למה אתם לא עונים? תענו! בבקשה!! אוף, שוב פעם אני יחזיר אותכם. ... ... ... שופי? שופי אמרת משהו? שופי?? אה... שוב נפלת. כמה פרטים חשובים: מסופר על ילד קטן שמדבר אל הצעצועים שלו, זה ילד שהחרימו אותו ולא מדברים איתו והוא מאשים את הצעצועים שלו בכל דבר ונותן להם עונשים, הוא מרגיש ששם הוא הילד הנערץ והמקובל. ה" ... .. ...." זה כאילו שהם מדרים, ורק הוא שומע אותם.
