קראתי ו...
כתבה מעניינת, יש גירסה עברית של הספר "משנתו של דון חואן" שמצורפת לה הקדמה של חוקר אקדמי (בן-עמי שרפשטיין) שמתעקש לשכנע את הקורא שהספר הוא בדוי, הסופר בודה ודון חואן הוא דמות שיש לה קיום ספרותי בלבד. לדעתי זו גישה אקדמית שכלתנית ומיותרת. כשנכנסים לעולם כל כך מסתורי המציאות יכולה פשוט "לנזול" לתוך הדמיון וההיפך... קסטנדה הצליח לפגוש את העולם שמעבר (בספריה, במדבר, תחת השפעת קקטוסים ומיני עשן) ולהביא אותו בעוצמה תיאורית דרך הספרים שלו. מדהים שתמיד אנשים יתעקשו לחפש סדר והגיון במופלא מהם!