כתבה על מאיר.
מתוך "חם באוזן" בני איתן 7.7.06 כתב מוזיקה במקומונים ב"שישי בגולן" "סקופ" "מבט אחר" ועוד.. רבי מאיר בעל הטקסט* ................................................................ האיש העצום הזה, מאיר אריאל, עם השפיצים הדוקרים של הגעגוע, להטט בעברית, הרקיד אותה הורה קיצונית, מצץ איתה גבעולים וזרק עצמו מאקליפטוסים גבוהים. עולם שלם של גמישויות זוהרות. וערגונות. שבע שנים למותו ------------------------------------------------------------------ האם גם אתם ראיתם זרעי קיץ נישאים ברוח, טסים מתחת גשר מט לנפול? האם ראיתם איך כל הכאבים מלבינים בכותנה הנפתחת? האם הספקתם להרוג תורכי קטן של ערב במצפה רמון? כי אני ראיתי וגם הספקתי. 30 שנה אחורה,בבוטקה הש.ג. של היאחזות הנח"ל "קטיף", שמעתי בטרנזיסטור האסור את ה"התקווה" והסתובב לי הראש. מאז, כאן בצד, זה כל הזמן הולך ומחריף. מאיר אריאל היה המאהב של השפה העברית והיא נתנה לו. היינו אומרים, רומן סטנדרטי בין זכר לנקבה, אלמלא התרחשו ההריונות דווקא אצלו. מהעיבור הזה נולדו חלק מהשירים המשמעותיים של הזמר העברי, ב-40 השנים האחרונות. משמעותיים במובן של אבות מזון. כבר ביצירה הרשמית הראשונה שלו, "ירושלים של ברזל" (כתשובה ל"ירושלים של זהב") הסתכל אריאל לאמת בפנים וראה שם שהירושלים הזאת אינה של זהב, לא כרגע בכל אופן, לא כשהפלוגה שוכבת שם מכוסה בשמיכות ומלאה בעופרת מירושלים של עופרת. נדמה כי אז נבטה בו המחשבה: אם לארץ ישראל יש מחיר כבד, זה לא אומר שצריך לאהוב אותה פחות. מאוחר יותר, ב"מדרש יונתי", חנט הפרי של הנבט הזה: יש מי שחושבים שארץ ישראל היא "בכל מחיר", זה לא אומר שצריך לאהוב אותם. אריאל לא ברח מהבעיות שהמרחב הציע לו בשפע. במועצה האזורית שלו, המעורבבת, הוא פגש בני דודים ישמעאלים, במלחמה הוא ראה איך בני נדפק מהצלף הירדני ("עסק ביש"), במילואים הוא עלה עם הנגמ"ש על קו רקיע והעביר לילה שקט עם כוחותינו בסואץ, בצידון, באשר הם שם. האריאלית מלאה במושגים צבאיים והיופי עולה כשאריאל מעמיד אותה מול מציאת אחרת, עיין "שיר תתמודע זמני" את יצירתו העצומה של מאיר אריאל אפשר לסובב על כמה צירים: אהבת הארץ, התנ"ך והאמונה- "מדרש יונתי", "בס בבלון", "מודה אני", "צדק צדק תרדוף" ועוד. העמדה הלעומתית- "חיית הברזל" "קוצים א'", "דמוקראסי" ועוד. אהבתו הבלתי נגמרת לזוגתו תרצה- "לא תתפוס אותי", "ברנרד ולואיז" ועוד. שירים על עצמו- "ארול", "טרמינל לומינלט" ועוד. יש עוד כהנה וכהנה קווי אורך ורוחב בעולמו של מרן, ספרים אפשר לכתוב על זה. תיאור הסיטואציות בשירתו של אריאל הוא כל כך אינטיליגנטי, עד שאינך עסוק כלל בכוונת המשורר. האסוציאציות המופלאות שלו גוררות אותך פנימה אל עומק הסיפור, כדי שתמצא את עצמך בתוכו. אריאל כתב עליך, שם ישבה כוונתו. איש לא ידע לספר סיפור כמוהו. תמיד עם קריצה שובבה, תמיד עם סאבטקסט. מי שזכה לראות את אריאל בהופעה, לא יכול לשכוח את קטעי הקישור המצחיקים בטירוף, בין השירים. מאחורי ההגה של העגלה הנוסעת הזאת, ישב גאון-וירטואוז, שידע לתאר בבהירות, תוך לוליינות טקסטולוגית מרהיבה, מצבים שאתה מכיר כל כך מקרוב, אבל מהזווית שמעולם לא חשבת עליה. נכי-אוזן אמרו על ההלחנות של אריאל שהן מונוטוניות. אבל היי, את זה הם גם אמרו על בוב דילן והכהן הגדול לאונרד. האנשים האלה מגדירים "סגנון ייחודי" כך: כל השירים נשמעים אותו דבר. אבל היי, את הם גם אמרו על מתי כספי. תקשיבו פעם ל"בס בבלון", לא כך נשמעים כאבים? או "שרהל'ה הייתה אוהבת את זה"- האין זו המנגינה הצרופה של הגעגוע? מונוטוני עלאק. פטור בלא כלום הרי אי אפשר, לכן: למשתמשים הכבדים נמליץ על האוסף שיצא במדיה דיירקט, עם שכיות חמדב ייחודיות כמו ליל אהבה עם אזרחים", "עסק ביש" ו"הולך בטל" בגרסת המקור ו"המיטב", nmc, עם חתונה מאוחרת. הנדיר. לאריאלניקים-לייט מומלץ ללכת לבקר כמה רקפות חבויות בסלע כמו "רוממה" ו"שיר גנוב" ("ירוקות"), "שיר המקצוע" ו"בס בבלון" ("רישומי פחם"), "דומם עם זוג נאהבים"("זרעי קיץ"), "גומרים על האופנוען", "שואף לאפס" ו"פצועי אהבתנו"("ברנרד ולואיז") "צרבת לזיכרון", ו"שיר מים רבים"("מודה אני"), "עכשיו להתאהב"(הופעה אחרונה במועדון בארבי") והאמת? אין לזה סוף. אנחנו ידענו שתשאלו, חושבים ש"פלוגה בקו"("או לגמרי במקרה") זה השיא? מי שעדיין לא התוודע לפועלו של מאיר אריאל, האיש ששאיפת חייו הייתה להיוודע, מוזמן להתחיל עכשיו ולהצטרף אלינו בהמתנה לטעות שתחזור מתיקון. *שם של שיר על מאיר אריאל, שכתב ובצעה להקה עלומה, שנצצה לרגע וכבתה.
מתוך "חם באוזן" בני איתן 7.7.06 כתב מוזיקה במקומונים ב"שישי בגולן" "סקופ" "מבט אחר" ועוד.. רבי מאיר בעל הטקסט* ................................................................ האיש העצום הזה, מאיר אריאל, עם השפיצים הדוקרים של הגעגוע, להטט בעברית, הרקיד אותה הורה קיצונית, מצץ איתה גבעולים וזרק עצמו מאקליפטוסים גבוהים. עולם שלם של גמישויות זוהרות. וערגונות. שבע שנים למותו ------------------------------------------------------------------ האם גם אתם ראיתם זרעי קיץ נישאים ברוח, טסים מתחת גשר מט לנפול? האם ראיתם איך כל הכאבים מלבינים בכותנה הנפתחת? האם הספקתם להרוג תורכי קטן של ערב במצפה רמון? כי אני ראיתי וגם הספקתי. 30 שנה אחורה,בבוטקה הש.ג. של היאחזות הנח"ל "קטיף", שמעתי בטרנזיסטור האסור את ה"התקווה" והסתובב לי הראש. מאז, כאן בצד, זה כל הזמן הולך ומחריף. מאיר אריאל היה המאהב של השפה העברית והיא נתנה לו. היינו אומרים, רומן סטנדרטי בין זכר לנקבה, אלמלא התרחשו ההריונות דווקא אצלו. מהעיבור הזה נולדו חלק מהשירים המשמעותיים של הזמר העברי, ב-40 השנים האחרונות. משמעותיים במובן של אבות מזון. כבר ביצירה הרשמית הראשונה שלו, "ירושלים של ברזל" (כתשובה ל"ירושלים של זהב") הסתכל אריאל לאמת בפנים וראה שם שהירושלים הזאת אינה של זהב, לא כרגע בכל אופן, לא כשהפלוגה שוכבת שם מכוסה בשמיכות ומלאה בעופרת מירושלים של עופרת. נדמה כי אז נבטה בו המחשבה: אם לארץ ישראל יש מחיר כבד, זה לא אומר שצריך לאהוב אותה פחות. מאוחר יותר, ב"מדרש יונתי", חנט הפרי של הנבט הזה: יש מי שחושבים שארץ ישראל היא "בכל מחיר", זה לא אומר שצריך לאהוב אותם. אריאל לא ברח מהבעיות שהמרחב הציע לו בשפע. במועצה האזורית שלו, המעורבבת, הוא פגש בני דודים ישמעאלים, במלחמה הוא ראה איך בני נדפק מהצלף הירדני ("עסק ביש"), במילואים הוא עלה עם הנגמ"ש על קו רקיע והעביר לילה שקט עם כוחותינו בסואץ, בצידון, באשר הם שם. האריאלית מלאה במושגים צבאיים והיופי עולה כשאריאל מעמיד אותה מול מציאת אחרת, עיין "שיר תתמודע זמני" את יצירתו העצומה של מאיר אריאל אפשר לסובב על כמה צירים: אהבת הארץ, התנ"ך והאמונה- "מדרש יונתי", "בס בבלון", "מודה אני", "צדק צדק תרדוף" ועוד. העמדה הלעומתית- "חיית הברזל" "קוצים א'", "דמוקראסי" ועוד. אהבתו הבלתי נגמרת לזוגתו תרצה- "לא תתפוס אותי", "ברנרד ולואיז" ועוד. שירים על עצמו- "ארול", "טרמינל לומינלט" ועוד. יש עוד כהנה וכהנה קווי אורך ורוחב בעולמו של מרן, ספרים אפשר לכתוב על זה. תיאור הסיטואציות בשירתו של אריאל הוא כל כך אינטיליגנטי, עד שאינך עסוק כלל בכוונת המשורר. האסוציאציות המופלאות שלו גוררות אותך פנימה אל עומק הסיפור, כדי שתמצא את עצמך בתוכו. אריאל כתב עליך, שם ישבה כוונתו. איש לא ידע לספר סיפור כמוהו. תמיד עם קריצה שובבה, תמיד עם סאבטקסט. מי שזכה לראות את אריאל בהופעה, לא יכול לשכוח את קטעי הקישור המצחיקים בטירוף, בין השירים. מאחורי ההגה של העגלה הנוסעת הזאת, ישב גאון-וירטואוז, שידע לתאר בבהירות, תוך לוליינות טקסטולוגית מרהיבה, מצבים שאתה מכיר כל כך מקרוב, אבל מהזווית שמעולם לא חשבת עליה. נכי-אוזן אמרו על ההלחנות של אריאל שהן מונוטוניות. אבל היי, את זה הם גם אמרו על בוב דילן והכהן הגדול לאונרד. האנשים האלה מגדירים "סגנון ייחודי" כך: כל השירים נשמעים אותו דבר. אבל היי, את הם גם אמרו על מתי כספי. תקשיבו פעם ל"בס בבלון", לא כך נשמעים כאבים? או "שרהל'ה הייתה אוהבת את זה"- האין זו המנגינה הצרופה של הגעגוע? מונוטוני עלאק. פטור בלא כלום הרי אי אפשר, לכן: למשתמשים הכבדים נמליץ על האוסף שיצא במדיה דיירקט, עם שכיות חמדב ייחודיות כמו ליל אהבה עם אזרחים", "עסק ביש" ו"הולך בטל" בגרסת המקור ו"המיטב", nmc, עם חתונה מאוחרת. הנדיר. לאריאלניקים-לייט מומלץ ללכת לבקר כמה רקפות חבויות בסלע כמו "רוממה" ו"שיר גנוב" ("ירוקות"), "שיר המקצוע" ו"בס בבלון" ("רישומי פחם"), "דומם עם זוג נאהבים"("זרעי קיץ"), "גומרים על האופנוען", "שואף לאפס" ו"פצועי אהבתנו"("ברנרד ולואיז") "צרבת לזיכרון", ו"שיר מים רבים"("מודה אני"), "עכשיו להתאהב"(הופעה אחרונה במועדון בארבי") והאמת? אין לזה סוף. אנחנו ידענו שתשאלו, חושבים ש"פלוגה בקו"("או לגמרי במקרה") זה השיא? מי שעדיין לא התוודע לפועלו של מאיר אריאל, האיש ששאיפת חייו הייתה להיוודע, מוזמן להתחיל עכשיו ולהצטרף אלינו בהמתנה לטעות שתחזור מתיקון. *שם של שיר על מאיר אריאל, שכתב ובצעה להקה עלומה, שנצצה לרגע וכבתה.