עוד כתבה [החמיאו לה שם מלא ../images/Emo13.gif ]
עם קול יותר טוב מריטה, הדודה המפורסמת, לירז צ'רכי משוועת לחומרים טובים. אושיק לוי יוצא גדול וריקי גל עם דיסק טוב סופסוף לירז צ'רכי, "לירז צ'רכי", הד ארצי אושיק לוי, "אומר שירו בשקט", פונוקול ריקי גל, "אמצע בלוז",NMC כמו למספיק אמנים שצריכים להתמודד בראשית דרכם עם נוכחותו של קרוב המשפחה המפורסם, גם ללירז צ'רכי בטח לא קל. במקרה שלה, הנוכחות היא של ריטה, שהיא כידוע לא בדיוק קוטלת קנים. הדבר האמפטי ביותר שאפשר לעשות עבור אמנים כאלה כשכותבים עליהם הוא להשתדל, במידת האפשר לפחות, להניח לייחוס. למרות הכוונות הטובות, במקרה של צ'רכי זה לא כל כך פשוט. היא אמנם כבר ילדה גדולה וכשרונית בפני עצמה; אבל היא גם זמרת פופ של אמצע הדרך ויש לה בן זוג שמלחין וגם מפיק עבורה. חוץ מזה, גם ללא הקשר המשפחתי, אי אפשר להימנע מאסוציאציה לריטה כשמקשיבים לצ'רכי. יש שם איזה דמיון. לצ'רכי קול נהדר. עם צבע יפה באמת והגשה נקיה ומדויקת, היא פשוט זמרת מצוינת. ברור לי שאני מסתכן עכשיו בפולסא ד'נורא ממאות אלפי אנשים, אבל כזמרת אני מעדיף את צ'רכי. היא יודעת לעקוף היטב את משוכת האקספרסיביות היתרה, שריטה נופלת אליה הרבה יותר מדי. היא מצליחה להעביר יפה רכות ואינטימיות, ולגעת, אבל באמת. האם זה הופך את אלבום הבכורה שלה למוצלח? לא, אבל לא בגללה. לחנים לא מספיק חדים ודי קלישאתיים; והפקה מיומנת אבל בנאלית לא מאפשרת ל"לירז צ'רכי" להתרומם. אבל את הכישרון הענק שלה אין דרך להסתיר והיא עוד תכה עימו, ובגדול.