אבל ורד,
באותה רשימה מתפרסם המחקר ההזוי השני - בנושא הטלויזיה. אז למה הגנטי תקף יותר? כי הוא נשמע יותר "מדעי"? כי הוא מאפשר לנו, ההורים, להוריד מעלינו את משא ההאשמה העצמית וה"אחריות" בגין מצב הילד? אני מסכימה לחלוטין, אגב, שהגורם לאוטיזם הוא רפואי וגנטי. אין לי ספק שביום שתימצא התשובה היא תהיה גנטית. אבל נורא בעייתי, בעיניי, לבוא ולאמר ש"סוף כל סוף מצאנו מחקר שיוכיח לכל ספקני הביורפואי והנושא הגנטי", כי זהו רק מחקר אחד מיני רבים. רק תזכורת קצרצרה מההיסטוריה: "ליאו קאנר כשתיאר בפרסומו הראשון ב- 1943 את תסמונת האוטיזם, הוא המשיג אותה כהפרעה ביולוגית שמשפיעה על התהליכים הרגשיים, שקיימת מלידה. הוא תיאר את הילדים האוטיסטים כ"באים לעולם ללא היכולת המולדת ליצור את המגע האפקטיבי האנושי הרגיל, הנתון באופן ביולוגי, בדיוק כשם שילדים אחרים באים לעולם עם נכות גופנית או אינטלקטואלית. בפרסומו השני, בשנת 1949, שינה קאנר את דעתו והטיל את האחריות להפרעה על הורי הילדים, ששמרו אותם "במקררים שלא רהפשירו". פסיכואנליטיקאים כמו ביטלהיים הסכימו עם תפיסה זו, כך שאוטיזם המשיך להיות מוגדר כהפרעה אפקטיבית, אך כזו הנגרמת מטיפול הורי לוקה, ולא מליקוי ביולוגי. מאוחר יותר, הכחיש קאנר קיום קשר סיבתי בין אישיות ההורים ומצב הילד. הוא הדגיש שהתרחקותו של הילד מקשרים חברתיים קיימת מלידה ומקורה ביולוגי ולא רגשי"........... מתוך: .http://counseling.edu.haifa.ac.il/2005/autism/sebot.htm (אתר מצוין, אגב. המון קישורים מעניינים). רק לאחרונה התפרסמו כאן מחקרים שמצאו קשר בין גיל האב לבין האוטיזם, בין נטיות אנליטיות ומתמטיות של האמא לבין האוטיזם, ועוד היד נטויה. האמת האחת היא שעד כה לא נמצא גורם אחד ויחיד שיפתור את התעלומה הזו.