daniella888
New member
כתבה מצולמת- אמהות ללא אמהות
שלום לכן בנות יקרות!
אולי חלקכן זוכרות אותי- לפני מספר חודשים כתבתי כאן הודעה בדבר עבודת הסמינר שלי אותה כתבתי על תפקיד הפורום בהתמודדותן של נערות עם אבדן אימן (שדרך אגב, אשמח לשלוח לכן)
כפי שסיפרתי בעבר, אני סטודנטית שנה ג' לתקשורת וקולנוע ב"ספיר" וגם אני כמוכן איבדתי את אימי לפני 24 שנה ומתמודדת עם הכאב עד היום.
אני פונה אליכן הפעם כיוון שהחלטתי שפרויקט הגמר שלי יעסוק בחוויית האימהות של נשים שאיבדו את אימן בילדותן.
אשמח לשתף אתכן בחוויה האישית שלי כיוון שבתהליך הכנת הסמינר מצאתי בפורום מסגרת תומכת שמעניקה לבנות כמוני כתף חמה ומחבקת.
אז ככה, כפי שאמרתי אימי נפטרה לפני 24 שנה בעקבות מחלה נדירה בכליות שהתגלתה ארבעה ימים לפני מותה.
החוסר שלה ביום בהיר אחד הותיר את שתי אחיותיי הגדולות, שהיו אז בנות 8 ו-12, ואותי, תינוקת בת שנה, במציאות חדשה קשה מנשוא.
אבא שלי (המדהים אני חייבת לציין) הפך מאותו היום לאימא שלנו בהרבה מאוד מובנים, אך החסך כמובן נותר ויישאר עד יום מותנו.
כילדה מתבגרת עסקתי המון בשאלות קיומיות שנבעו מהיותי ילדה יתומה ובעיקר בשאלות לגבי זהותי המינית והנשיות שלי.
לפני שנתיים, הפכה אחותי לאימא והכאב צף מחדש כאשר היא מצאה עצמה לבד לגמרי עם התינוק החדש, ללא התמיכה שזכו לה חברותיה, ואנחנו מצדנו ניסינו לסייע בכל דרך אפשרית.
לפני חודש מלאו לי 25 והמחשבות על ילדים ומשפחה משל עצמי מתחילות להדהד בראשי. הבעיה היא, שאני מתה מפחד. פחד שאין לי מודל להישען עליו. פחד שאין לי מושג מה עושים. פחד שאנטוש אותו כמו שנטשו אותי. פחד שארגיש אשמה (אני מרגישה אשמה רק מלחשוב על כך), פחד שאהיה בודדה. ופחד שאמות מהר כמוה ואותיר את הילד אבוד וחסר אונים כמוני.
אז מה שאני מנסה לומר כאן הוא שהנושא מעסיק אותי רבות ומלבד זאת אני חושבת שהתמודדות של אימהות ללא אם היא תופעה מרתקת שאינה מוכרת ומובנת לעומקה אצל אנשים רבים.
לפיכך, הפרויקט גמר שלי יעסוק באותה התופעה והוא יערך במסגרת המחלקה לעיתונאות טלוויזיה במכללת "ספיר".
למעשה, מדובר בכתבה מצולמת שתציג את החוויה האישית של מספר אימהות שאיבדו את אימן בילדותן וכעת מתמודדות עם השלכות האבדן כאימהות בעצמן.
לצורך הכתבה אני זקוקה לשתיים- שלוש נשים שעונות על הגדרה זו, או רואות עצמן קשורות לכך בדרך כלשהי, ומוכנות לשתף את סיפורן. כמו כן, אצטרך להציג אחד או שניים אנשי מקצוע (פסיכולוגים\ יועצים\ מטפלים וכדומה) שיסבירו את התופעה דרך נקודת מבט מקצועית, אז אם מישהי כאן עונה על כך או מכירה אדם אחר שעונה על כך, אשמח מאוד לעזרה.
ברור לי כי הנושא רגיש מאוד עבור כל אחת ואחת כאן ועם זאת אני מאמינה (מניסיון אישי) כי החוויה של לתעד את הסיפור האישי אל מול המצלמה היא משחררת ביותר.
הצילומים לכתבה יערכו במקום שתבחרו, בו יהיה לכן הכי נוח לשתף ולחלוק.
אני יותר מאשמח להיענות מצידכן ואודה ממעמקי ליבי למי שתסכים כיוון שהפרויקט מהווה עבורי אבן דרך בתהליך ההתמודדות הפרטי שלי.
בברכה, דניאלה.
שלום לכן בנות יקרות!
אולי חלקכן זוכרות אותי- לפני מספר חודשים כתבתי כאן הודעה בדבר עבודת הסמינר שלי אותה כתבתי על תפקיד הפורום בהתמודדותן של נערות עם אבדן אימן (שדרך אגב, אשמח לשלוח לכן)
כפי שסיפרתי בעבר, אני סטודנטית שנה ג' לתקשורת וקולנוע ב"ספיר" וגם אני כמוכן איבדתי את אימי לפני 24 שנה ומתמודדת עם הכאב עד היום.
אני פונה אליכן הפעם כיוון שהחלטתי שפרויקט הגמר שלי יעסוק בחוויית האימהות של נשים שאיבדו את אימן בילדותן.
אשמח לשתף אתכן בחוויה האישית שלי כיוון שבתהליך הכנת הסמינר מצאתי בפורום מסגרת תומכת שמעניקה לבנות כמוני כתף חמה ומחבקת.
אז ככה, כפי שאמרתי אימי נפטרה לפני 24 שנה בעקבות מחלה נדירה בכליות שהתגלתה ארבעה ימים לפני מותה.
החוסר שלה ביום בהיר אחד הותיר את שתי אחיותיי הגדולות, שהיו אז בנות 8 ו-12, ואותי, תינוקת בת שנה, במציאות חדשה קשה מנשוא.
אבא שלי (המדהים אני חייבת לציין) הפך מאותו היום לאימא שלנו בהרבה מאוד מובנים, אך החסך כמובן נותר ויישאר עד יום מותנו.
כילדה מתבגרת עסקתי המון בשאלות קיומיות שנבעו מהיותי ילדה יתומה ובעיקר בשאלות לגבי זהותי המינית והנשיות שלי.
לפני שנתיים, הפכה אחותי לאימא והכאב צף מחדש כאשר היא מצאה עצמה לבד לגמרי עם התינוק החדש, ללא התמיכה שזכו לה חברותיה, ואנחנו מצדנו ניסינו לסייע בכל דרך אפשרית.
לפני חודש מלאו לי 25 והמחשבות על ילדים ומשפחה משל עצמי מתחילות להדהד בראשי. הבעיה היא, שאני מתה מפחד. פחד שאין לי מודל להישען עליו. פחד שאין לי מושג מה עושים. פחד שאנטוש אותו כמו שנטשו אותי. פחד שארגיש אשמה (אני מרגישה אשמה רק מלחשוב על כך), פחד שאהיה בודדה. ופחד שאמות מהר כמוה ואותיר את הילד אבוד וחסר אונים כמוני.
אז מה שאני מנסה לומר כאן הוא שהנושא מעסיק אותי רבות ומלבד זאת אני חושבת שהתמודדות של אימהות ללא אם היא תופעה מרתקת שאינה מוכרת ומובנת לעומקה אצל אנשים רבים.
לפיכך, הפרויקט גמר שלי יעסוק באותה התופעה והוא יערך במסגרת המחלקה לעיתונאות טלוויזיה במכללת "ספיר".
למעשה, מדובר בכתבה מצולמת שתציג את החוויה האישית של מספר אימהות שאיבדו את אימן בילדותן וכעת מתמודדות עם השלכות האבדן כאימהות בעצמן.
לצורך הכתבה אני זקוקה לשתיים- שלוש נשים שעונות על הגדרה זו, או רואות עצמן קשורות לכך בדרך כלשהי, ומוכנות לשתף את סיפורן. כמו כן, אצטרך להציג אחד או שניים אנשי מקצוע (פסיכולוגים\ יועצים\ מטפלים וכדומה) שיסבירו את התופעה דרך נקודת מבט מקצועית, אז אם מישהי כאן עונה על כך או מכירה אדם אחר שעונה על כך, אשמח מאוד לעזרה.
ברור לי כי הנושא רגיש מאוד עבור כל אחת ואחת כאן ועם זאת אני מאמינה (מניסיון אישי) כי החוויה של לתעד את הסיפור האישי אל מול המצלמה היא משחררת ביותר.
הצילומים לכתבה יערכו במקום שתבחרו, בו יהיה לכן הכי נוח לשתף ולחלוק.
אני יותר מאשמח להיענות מצידכן ואודה ממעמקי ליבי למי שתסכים כיוון שהפרויקט מהווה עבורי אבן דרך בתהליך ההתמודדות הפרטי שלי.
בברכה, דניאלה.
