כתבה מעצבנת

קרן משם

New member
כתבה מעצבנת

אני עומדת להביא לכאן "כתבה מעצבנת" שאחת מחברי פורום תאומים ושלישיות הביאה בשבוע שעבר לפורום....הכתבה הכתה גלים והביאה לדיון ארוך ומגוון בעל דיעות שונות....אני מצאתי את עצמי כאחת שמרגישה שהכותבת פשוט לא היתה בנעלינו! אז נכון הכותבת מביאה דוגמא קלאסית על אישה עם תאומים אך רוב הכתבה מדברת על פגים בכלל והסיכונים שבטיפולי פוריות (והפגות על כל השלכותיה מובאית שם) לדעתי הדוגמא שהביאה הכותבת מובאית מהדמיון (ויסלחו לי אם אני טועה זוהי תחושתי האישית בכל מקרה)...אישה שילדה תאומים בשבוע 21 וילדה אותם במשקלים של 600 גרם כל אחד!! אותה האישה (לדברי הכותבת) אמרה שהיא לא אוהבת אותם ושקשה לה לומר זאת אבל הם גורמים אצלה לתחושת דחייה....מעצם גודלם/צורתם וכו´... האמת בין אם הכתבה מבוססת על סיפור אמיתי או לא הוא פותח דיון שאני מוצאת אתכם חלק נכבד בו.... כאמא לפגים קטנים...כאמא שחוותה הריון מרובה עוברים עם כל הקשיים שבו...כאחת שכל מה שרצתה היתה שיתנו לה דקה להחזיק אותם ביומם הראשון ולא משנה לה כמה צינורות יש עליהם....ועם כל הכאב שהכתבה באה להציג קשה לי להשלים עם הדברים שנכתבו בו.... אני מצרפת את הכתבה...היא מובאית ב2 חלקים עקב גודלה... תגיבו איפה שתמצאו לנכון העיקר שאדע אם אני היחידה שטוענת ההיפך... *חלק ראשון של הכתבה מובא כקישור להודעה הנ"ל *חלק שני של הכתבה תמצאו פה נ.ב עקב התלהמות הרוחות בפורום בעקבות הכתבה מצאנו לנכון להזמין לפורום ´תאומים ושלישיות´ את מי שסייעה לכתבה בלקיטת עובדות/סטטיסטיקות ושאר ירקות....התחקירנית של הכתבה ליאורה באור תתארח בתאומים ושלישיות ב17.12.02 בשעה 21:00 אם יהיו לכם שאלות, דברים שתרצו לשאול אותה אתם מוזמנים להצטרף לאירוח שיהיה ביום שלישי הקרוב... (הודעת פרסום מטעם הנהלת הפורומים תגיע בקרוב ובו יהיה מפורט מיהי ליאורה באור על כל תאריה)
 
צריך להבחין בין שני דברים

הדבר הראשון הוא האהבה שלנו לפגים שלנו. דבר שמשותף לכל חברי הפורום הזה (עד כמה שאני יודעת). כמה שהילדים עברו דברים נוראיים, כמה שהם נראו נורא עם כל הצינורות, עדיין אהבתי את הפג שלי ואני אוהבת אותו עד היום. א-ב-ל, אני מסכימה לחלוטין עם כך שאין ידע מספיק על הסכנות שבהריון מרובה עוברים ואנשים נוטים לחשוב שיותר טוב להיות בהריון עם תאומים כי "חוסכים הריון". אנשים לא יודעים ש"החסכון" הזה יכול להביא לפעמים לשני ילדים פגועים במקום ילד בריא אחד. אני יודעת שההמלצה החד משמעית שלי לגבי הריון של שלישיות ומעלה הוא דילול עוברים (אני אישית גם לא הייתי מוכנה להיות שוב עם תאומים, אבל זה בגלל הטראומה שעברתי). ישנם רופאים שרוצים הצלחות בהפריות בכל מחיר ומכניסים מספר רב של עוברים (אני מדברת על תהליכי הפרייה, למרות שלא עברתי טיפולים כאלה). אז יופי. הם הצליחו לגרום לאשה להיות בהריון עם שלישיה, אבל האם הם גם חושבים על ההשלכות של הריון כזה? ולגבי לידה בשבוע 21 במשקל של 600 גרם. זה נשמע לי מדע בדיוני. אני יודעת (והידע שלי די מקיף בנושא) ששיא השיאים מבחינת לידות מוקדמות שהסתיימו על ילד חי הוא שבוע 23 . אפילו ביפן שנחשבת הכי מתקדמת בטיפול בפגים עוד לא שברו את השיא הזה.
 

קרן משם

New member
הבנתי את עמדתך

וקיבלתי אותה לחלוטין! לדעתי חסר בכתבה חלק משמעותי מאוד והוא חלקם של הרופאים בנושא והרפואה בכלל....מצד אחד אני דיי מאשימה אותם ברשלנות בעסק הזה של הפריות...כי אם ידוע על אישה שמראש לא תעשה דילול לדעתי לא צריך להחזיר לה 3 עוברים וע"י כך אולי לחסוך הריון מרובה עוברים אחד....מצד שני הרופאים נתונים תחת לחץ של ההורים להרות ולהביא ילד מהר ומנסים להגדיל את הסיכוי להריון ע"י החזרת יותר מעובר אחד... אני גם יודעת מה אמר לי הרופא ספציפי....הוא לאורך כל הדרך המליץ לי על דילול וכו´ ואני סירבתי מעצם היותי אנטי דילול מוצהרת! אך מצד שני אני לא החזרתי עוברים ועברתי הפריה כשנתפסתי עם השלישיה אלא זה היה הזרעה והסיכויים לשלישיה בהזרעה לא תלויים ברופאים ולא באף אחד אחר... דבר נוסף ואחר בכתבה הוא הנושא שאנו רצות מהר מידיי לטיפולים...הממממ סליחה?! מי קובע מזה מהר בשבילי? השעון הביולוגי שטרם עבר זמנו? או שמא בעיה רפואית שיש לי ובכלל... גם אני מסכימה שהסיפור על לידה בשבוע 21 ולידת תאומים חיים עד היום (בני 3!) לקוח לא מהמציאות (ואני ממש נזהרת בלשוני כי יש כל מיני אימרות שאומרת לעולם אל תגידו לעולם...משמע הכל אפשרי?!! הייתכן?) בכל מקרה גם השאלה הזאת אעלה באירוח ביום שלישי לתחקירנית הכתבה שעפ"י הבנתי ליוותה את הזוג ההוא והביאה את המידע הנ"ל לכותבת הכתבה...
 
לא אוהבים את הילדים ../images/Emo35.gif ../images/Emo35.gif ../images/Emo35.gif

זה המשפט העיקרי שהרגיז אותי. אבל יש דברים שאני מסכימה איתם. הורים רבים לא מודעים לסכנה בהריון מרובה עוברים. אני תמיד פחדתי שיקלטו אצלי יותר מאחד, אבל כשהתחלתי עם ההפריות התאכזבתי שהרופא החזיר בפעם הראשונה רק עובר אחד. בטיפול השני הצלחתי ללחוץ, ואמרתי שבגלל שהוא מחזיר מוקפאים אני אשמח שהוא יחזיר יותר, הוא החזיר 2 ושניהם נקלטו. אני מאד שמחתי, לא חשבתי בכלל על דילול, אמרתי שניתן להריון להתפתח. למזלינו אחד העוברים לא התפתח ונספג. למה למזלינו? כי גם ככה את היחיד שנשאר בקושי הצלחתי לסחוב. אני יודעת שבטיפול הבא אני לא מחזירה יותר מאחד, אמנם הסיכויים נמוכים יותר, אבל דילול אני לא רוצה לעשות. בפורום פוריות אמרנו מה יקרה אם יקלטו יותר מידי, מקסימום נעשה דילול. דילול הוא לא כלכך פשוט, הדילול יכול לפגוע בעוברים הנותרים ועלול להביא לסיום ההריון כולו. בקשר לזמן בפגיה, לא לאהוב את הילד, זה בעיה אצל הזוג המדובר. איך אפשר שלא לאהוב את הילד שכלכך התאמצנו בשבילו. כשאני שההיתי בפגיה ליד אור-אל וראיתי אותו חסר אונים ומנסה לבכות בכיתי יחד איתו, כאב לי לראות אותו בוכה כי הוא חלק ממני ואני אוהבת אותו. החיים בהחלט משתנים, החיים סובבים סביב הילד בפגיה, אבל גם אם לא היינו בפגיה והיינו יוצאים מיד הביתה עם ילד בכור החיים היו סובבים סביבו. בבית אין זמן לכלום כשיש תינוק שרק חזר מהפגיה וצריך הרבה טיפול, אבל האם יש זמן בבית אם תינוק שרק חזר הביתה מהבי"ח והוא בריא ורגיל. גם התינוק הזה צריך טיפול רב, האכלות כל כמה שעות, אמבטיה, וגם פינוק. הרבה ילדים דורשים להיות על הידיים כל הזמן. הפגים שלנו לעומת זאת התרגלו להיות באינקובטור ולא דורשים על הידיים (נקודה לזכותם???) לדעתי הכתבה הזאת אינה מחקרית כלל, זו כתבה על זוג מסויים שחווה סבל אישי. הם מספרים את הסיפור שלהם שנראה טיפה מוגזם. ובכל זאת אני מסכימה אם משהו אחד, אין מספיק מודעות לסכנות שבהריון מרובה עוברים. נראה את הכותבת מחכה 4 שנים בכמיהה רבה כל כך לילד.
 
../images/Emo65.gifשרה שלום....

יש לי הערה חשובה לציין לגבי מה שכתבת בקשר לזה שהפגים הקטנים התרגלו לאינקובטור, ופחות זקוקים להיות על הידיים.\זה בדיוק ההפך, בגלל כל חסך הידיים שהיה להם, הם צריכים כמה שיותר להיות על הידיים ולהרגיש את החום והאהבה מההורים שלהם. מאור שלנו היה 3 חודשים בפגיה , ואחרי שהגיע הביתה הוא ממש " גר " לי על הידיים, לא היה לי מנשא או משהו דומה , והאמת......מאוד נהנתי מהעניין, ואני בטוחה שגם הוא. יום טוב גלי
 
גם אור-אל כל הזמן על הידיים

אבל נראה לי שאני אשמה. כשחזרנו הביתה אור-אל יכל לשכב בשקט ולא לדרוש ידיים, אבל אני שראיתי אותו עירני לא יכלתי שלא להרים אותו. עכשיו הוא כבר דורש את זה. ואני נהנת עד לגג לי יש מנשא, אבל אני משתמשת בו רק כשאני יוצאת מהבית, או שאני מבשלת. יותא כיף הקרבה של ההחזקה עצמה. נראה לי שהיה כאן דיון, למרות שאני לא בטוחה, על נושא הידיים. זה הצורך שלנו להחזיק אות כל כך קרוב אלינו. יום טוב גם לך. שרה
 
תגובה לכתבה

לדעתי הכתבה מוגזמת ולא מייצגת את רוב המקרים. למרות זאת, ולמרות שלא עברתי הפריה אני חושבת שחלק מהדברים בכתבה נכונים. אני יודעת על זוגות רבים שרצים להפריה תוך זמן קצר מאוד (בסביבות חצי שנה), ולא מרפים את המתח ונותנים לטבע הזדמנות. אני חושבת שהתגובה של ההורים בכתבה מוקצנת (לא אוהבים את הילדים) ויחד עם זאת, לטפל בשני ילדים פגועים סביב השעון, כשכל הבית והמשפחה מתהפכת, וללא תקווה לעתיד, זה מצריך תעצומות נפש אדירות,ואני חושבת שקשה מאוד לשפוט אותם. השאלה היא, אם הרופאים ידעו שהם כל-כך פגועים, מדוע לא סיימו את הסבל.
 

קרן משם

New member
ואני חושבת על זה

שלו היו חוקים ברורים ומוסכמים רפואיים לא היינו מגיעות לדבר על זה שההורים רצים וההורים לוחצים וכו´....יש שלבים שאותם צריך לעבור לפני שהולכים לטיפולים....אי אפשר לרוץ לשלב 3 לפני שעשיתם את 2 ואם הגעתם לשלב הזה ללא שלב 2 כנראה שהרופא חלש ולא עמד בלחץ של ההורים ואסור לזה לקרות! יש גם רופאים שנותנים כדורים להגברת הביוץ (איקקלומין) ללא בעיות או מעקב ובדיקות וכו´...לדעתי זוהי רשלנות! אם היו חוקים ברורים בנושא הנ"ל אולי היינו מגיעים לפחות הריונות מרובי עוברים וכל הנלווה לו... אנחנו, אלה שעברו טיפולים רק חלק מהמערכת ולטנגו צריך 2....קל להאשים את ההורה הלחוץ או לומר לו להוריד לחץ אך מי שהיה בנעליים האלה יודע שהלחץ הוא דרך חיים כשהשעון מתקתק וכל מה שאתם רוצים זה ילד! פה המקום של הרופאים לשים את הקוים שלהם להסביר ולהבהיר ולעבוד רק לפי הקוים האלה ויהי מה!
 
למעלה