כתבה מעניינת על נשים בתחום הרפואה

[musmus]

כתבה מעניינת על נשים בתחום הרפואה

50% מהרופאים והחולים הן נשים. רוב המנהלים גברים.(מקווה שלא תכעסנה שהבאתי את הכתבה דווקא מהבית הישן "הארץ יואל")

 

[חנה בית הלחמי]

תודה על הקישור.

אכן 50% מהרופאים הן רופאות ויותר מזה סטודנטיות לרפואה. זה מתקשר היטב לריבוי נשים באקדמיה למשל - נתון שמובא לעיתים כביכול על מנת להוכיח שוויון אלא שהמדד האמיתי הוא איפה מצויות אותן נשים 10-15-20 שנה מאוחר יותר. שם, כמו בכתבה, עיקר המשרות הניהוליות הן של גברים. זה בסיס הנתונים אגב שמהווה ראייה לעניין תקרת הזכוכית ולנושאים חקיקתיים, תיקון אפלייה, שריון מקומות לנשים וכולי. זו ההזדמנות לספר כאן שאנחנו - כרגע ביוזמה מרוכזת של מס´ נשים מכאן ומאוחר יותר (אני מקווה) בהשתתפות רחבה יותר - פועלות להקמת אתר women´s network שישמש כאמצעי קידום נשים בתחומיהן המקצועיים, יהיו אשר יהיו. אחת הבעיות של תקרת הזכוכית היא המרחק של נשים גם ממוקדי כח ותמיכה הדדית גבריים וגם האוריאנטציה המתנצלת והנרתעת ממוקדי כח שחונכנו לה. הגיע הזמן ליצור כח משלנו ולקחת את הנוכחות שלנו באקדמיה ובחיים צעד קדימה.... חנה

 

[אורין קיי]

סליחה שאני חיה...

לחנה, אני מגיבה כאן על המשפט בו כתבת על האוריינטציה המתנצלת והנכנעת, של נשים כמובן. ברצוני להוסיף שאוריינטציה, או התנהגות, זו אופיינית לנשים בכלל: גם באישי וגם בחברתי. אפילו בפורום זה, קיימות הודעות שבהן מופיע משפט כמו "מקווה שלא תכעסנה עלי" וגם " מקווה שלא ארגיז אתכן" (פעם אחת מאוגוסטוס שנשמעת לי דווקא וחמנית ופעם אחת מ - מוסמוס( וכוונת הכותבות היא שתוכן ההודעה עלול לעורר מישהי מתרדמתה, רחמנא ליצלן.אני מציעה לפתוח דיון בנושא שכותרתו הוא סליחה שאני חיה ונושמת.

 

[חנה בית הלחמי]

../images/Emo45.gif

 

[אורי בלאס]

מקווה שלא ארגיז אתכן(אתכם) אבל

אני לא חושב שזה אופייני לנשים בלבד,ואני לא חושב שזה דבר שלילי. זה בסך בכל מבטא רצון לא לריב למרות אי ההסכמה כי היו פה בעבר התקפות אישיות על רקע של אי הסכמה או אפילו פחות מזה(הואשמתי בחוסר רגישות אפילו שלא היתה בעיה של אי הסכמה עובדתית עם תוכן דברי, כך שאני לא רואה הבעת רגישות שמשתמעת מהמשפט:"מקווה שלא ארגיז אתכן" כדבר שלילי). חוץ מזה גם אם זה אופייני פחות לגברים אני לא חושב שרצוי שנשים יחקו כל דבר שלילי שגברים עושים.

 

[musmus]

לאורין קיי. תוספת לדברי אורי בלאס

ההוכחה לכך שנימה מתנצלת ונכנעת לא אופיינית רק לנשים היא שנתת אותי כדוגמה למי שמתנצלת ונכנעת. אבל עלייך לדעת שאני דווקא בן ושמי גלעד. כנראה גם גברים לפעמים מדברים בנימה מתנצלת ונכנעת.

 

[חנה בית הלחמי]

נכון - אבל אין העניין סותר את

האמת הדי גורפת בדברי אורין - זוהי תכונה יותר נשית מאשר גברית ומקורותיה הם בתפיסת ה"אני בחברה" של נשים את עצמן. למען האיזון עלו פה בפורום מס´ פעמים נושאים הקשורים לתכונות גבריות ונשיות והיתה הסכמה רחבה לגבי היותן בחלקן הגדול עניין של סטראוטיפ וסטיגמה שנובע ממציאות מסויימת אבל אינו חל על כולנו בכל תכונה ותכונה.

 

[אורין קיי]

תודה ל musmus - גלעד

על תגובתך שממלאת אותי שמחה והתרגשות. לזה בדיוק אני מכוונת: התגובות הכלביות "להתכופף ולכשכש" אופייניות לנשים שדוכאו אלפי שנים אבל גם לכל מעמד נשלט אחר. תופעת ההתנצלות על אמירה גאה, פתוחה וברורה, קיימת גם אצל ילדים, זקנים, נתינים זרים, חולים וכד´. כל פרט או קבוצה המרגישים עצמם חלשים ומאוימים, יעדיפו לסתום ולא להתסכן. האם יכול להיות, שאתה, בתוך פורום זה, מרגיש שייך למיעוט? האם יכול להיות שההתנצלות שלך אמורה לעזור לך מול קבוצה מאימת של נשים חזקות ולוחמניות? ושוב, תודה לך על גילוי הלב.

 

[אורי בלאס]

אני בתוך פורום זה מרגיש שייך למיעוט

לפעמים. אני לא רוצה לוותר על הבעת דעתי אבל גם לא רוצה שיתקיפו אותי אישית דבר שלצערי קורה לפעמים בלי שאני התקפתי אישית מישהיא אחרת או מישהוא אחר. לצערי דברים שאמרתי שהם במקרה הגרוע ברמה של הערכה שגויה לגבי השאלה מי סובל יותר מתפרשים כתוקפנות כך שאני צריך לחשוב פעמיים לפני שאני כותב כאן משהו ,ואני מבין שמכורח הנסיבות אם אני לא בטוח בדעתי אני חייב לציין את זה מראש.

 

[אורין קיי]

תודה וראה תגובתי למוסמוס

אפשר לריב ואפשר להתווכח. ויכוח לפעמים נכנס למקומות חריפים וכעוסים. מה רע? אנשים ונשים מתרגזים מכל מיני משפטים ביטויים והתנהגויות. מכיר את המשל על הזקן, הנכד והחמור? אף פעם אי אפשר להשביע את רצון כולם. מי שיש לו מה להגיד - שיגיד ואם תקפו אותך, חפור והפוך בדבריך ואז או שתהדוף את הדוקפים כי לדעתך לא צדקו או שתקבל ואולי גם תתנצל. אני אישית, מעולם בימי חיי - ויש לי כמה וכמה כאלה - לא שמעתי פוליטיקאים, שופטים, עורכי דין ונהגי מוניות, מתנצלים לפני הדברים הנורא קשים שהם אומרים למי שבא להם ועל מה שבא להם וזה על מנת שלא יכעסו עליהם חס ושלום.

 

[ספיר ק]

אני מעדיפה להמנע מכך

לא אוהבת ויכוחים ולא רוצה לריב ולא אוהבת מקומות (מציאותיים או וירטואליים) שהנורמה בהם היא מריבות בין אנשים. יתרון פורום אינטרנטי על פני שיחה אמיתית בין אנשים הוא היכולת לבחון את דברי לפני שאני שולחת אותם, ולמחוק או לנסח מחדש משפטים שנראה לי שעלולים לפגוע באנשים. שלום פורום חשוב לי מאוד. ואני יותר מעוניינת בחשיפה לדעות שונות משלי מאשר בויכוח שבסופו יוכרע מי צודק. זו לא תחרות. ולא משחק שחמט. אין לי עניין בתקיפות והדיפות. יש לי עניין לשמוע דעות של נשים וגברים ששונים ממני בגיל, בהשכלה, בהעדפה מינית, באוריינטציה דתית או "סתם" בהשקפותיהם.

 

[אורי בלאס]

אני חושב שהפוליטיקאים טועים

לדעתי הגישה התוקפנית של לא מעט פוליטיקאים מרחיקה אנשים ולא מקרבת אותם. אני מאמין שיכול להיות שפרס הפסיד את השלטון אחרי רצח רבין בגלל התגובה החריפה מדי של מפלגת העבודה נגד נתניהו. אני התלבטתי במהלך אותה תקופה כי אינני אוהב את נתניהו אבל ההתקפות עליו ועל ההסברה לטובתו שכנעו אותי להצביע נתניהו. הנה 2 דוגמאות למה שאני מתכוון. אני זוכר שרמון אמר בתשדירי הבחירות של מפלגת העבודה את המשפטים הבאים: "נתניהו רוצה להפוך אותנו לבוסניה שניה" "נתניהו יקריב את החיים של כולנו על מזבח ארץ ישראל השלמה". ברור שדבר זה אינו נכון ,ונתניהו מעולם לא רצה להפוך אותנו לבוסניה שניה. כמו כן ברור גם שלנתניהו אין מזבח שקרוי ארץ ישראל השלמה. דוגמה שניה:אחרי הדברים של חב"ד נתניהו זה טוב ליהודים אנשים ממפלגת העבודה טענו שהדברים הם הסתה ויריב בן אליעזר הגדיל לעשות וטען שזה הסתה לרצח. המדינה הזאת נועדה להגן על היהודים ,ואני תמיד אצביע לראש הממשלה שאני מעריך שהוא טוב יותר ליהודים. אני לא חושב שהדברים של חב"ד שכנעו הרבה אנשים להצביע לנתניהו אבל אני חושב שהתגובה של מפלגת העבודה לדברים של חב"ד שכנעה חלק מהמתלבטים להצביע נתניהו. לא שמעתי מעולם התנצלות ממפלגת העבודה על התנהגותם בעבר וכנראה גם לא אשמע ולדעתי ההפסד בקלפי הוא שלהם. גם לא שמעתי מהליכוד התנצלות על התנהגויות שליליות של אנשיהם ,ושוב אני מאמין שההפסד הוא שלהם. אני לא מאמין שהגישה האגרסיווית של "אנחנו לעולם לא טועים ורק הצד השני טועה" היא גישה יעילה ,ואני מאמין שמפלגה שהיתה טורחת גם להתנצל במהלך תעמולת הבחירות היתה מרוויחה יותר אהדה בציבור. אולי אני טועה כי אני לא מייצג את כלל הציבור אבל זאת ההערכה שלי.

 

[אנה בלק]

רופאה - אחרונת השפחות

מכירה את הנושא מקרוב מאד.חיה אותו כבר שנים רבות.מקצוע שעושה עוול לנשים בארץ,כמו רבים אחרים אבל הוא במיוחד. שנות לימוד ארוכות,סטז´ והתמחות המביאים את האשה אל גיל ה30 + והיא עדיין בתחילת הדרך. הריון,לידה המשתלבים במשמרות של 36 שעות ארוכות שוחקות,על הרגליים,במתח מקצועי ואנושי. כאשר אישי חזר לאחר משמרות ארוכות כל כך,היה הבית מאורגן,הילדים מסודרים,וכל שנותר לו היה להקדיש זמן "איכות"(כך קוראים לזה היום נדמה לי),לילדים. תמיד ריחמתי על חברותיו למקצוע,שבנוסף להתמודדות המקצועית הקשה והתחרותית כל כך במחלקה שוביניסטית,תחת בוס שנוהג בדרך כלל כמו היה הוא סגנו של אלוהים,קיימת ההתמודדות הדומסטית הקשה ממילא. הרבה מחברותי הרופאות החליטו לותר על מסלול הניהול,משום שהוא תובעני יותר לפחות בתחילת הדרך,דורש השתתפות בישיבות וכנסים ,דבר המאיים על חיי הנישואים כשהוא בא מצד האשה. בקיצור לא הייתי רוצה שבנותי תהיינה רופאות,למרות שזה מקצוע נפלא ונאצל ואילו לבני אני מיחלת שיהיה רופא!!! האם אני שוביניסטית? לא!אני מכירה את המציאות

 

[augustus]

אפשר להכיר בה, ולנסות לשנות אותה

האם את מאחלת לבנותיך אושר משפחתי שמושג בוויתור על שאיפות הקריירה? האם את לא היית רוצה גם שחתנך יהיה רופא בכיר?

 

[ציפי ג]

לא היתי רוצה שבני יהיו רופאים

אלא אם כן היעוד מושך אותם בצורה יוצאת דופן. רפואה זה מקצוע מאוד קשה. ולא לא היתי רוצה שלילדי תהיה קרירה מוצלחת על חשבון אושר משפחתי. ממש לא.

 

[augustus]

כתבתי לך תגובה והיא נעלמה

לא נורא, הנה עוד פעם: קריירה מוצלחת לא חייבת לבוא על חשבון האושר. היא יכולה אפילו להיות מקור לאושר, ויכולה להשתלב מצוין עם אושר משפחתי. לי מפריע כשמציגים וויתור על קריירה כמחיר הגיוני שיש לשלם על אושר משפחתי, וכמובן שמצפים שהוא ישולם ע"י אישה בלבד. מציאות כזאת, גם אם היא קיימת פה ושם, חייבים לשנות.

 

[ציפי ג]

אוגוסטוס, את כתבת כך

אושר משפחתי שמושג בויתור על שאיפות הקרירה. התלות היא של המשפט שלך.אאלו האופציות, אני מעדיפה אושר אישי. כמובן שהאופציה העדיפה ביותר היא שלמות בכל העולמות. קצת אוטופי, אבל מילא.

 

[אמיר.]

חולק עליך

אפשר להיות רופאה, דתיה, ואשת משפחה וגם אשת רופא... (מכיר אישית)

 

[augustus]

אושר אישי יכול להיות מושג בכמה

דרכים, גם אני מעדיפה אושר אישי על כל דבר אחר והדברים שמקדמים אותי בכיוון הקריירה מסבים לי אושר רב. היום, יש הרבה נשים שנאמר עליהן שהן העדיפו אושר משפחתי על קריירה, ואני לא טוענת שזה לא ייתכן, אך לא ברור לי למה צריך להקריב קריירה כשאפשר לשלב (עובדה שהגברים משלבים בהצלחה). כאשר אישה נדרשת, בתמורה לאושר, לציית לחוקים שהגברים פטורים מהם, אני מניחה שיש נשים שלא מאושרות מהמצב אבל מתפשרות, כך שאני ספקנית באשר לשלמות האושר הזה. כל הנאמר לא מתייחס לנשים שלא רוצות קריירה מראש.

 

[sista]

הערות "לעניות דעתי"

אני מאוד מאוד רציתי ללמוד רפואה ובסוף לא התקבלתי ובחרתי במשהו אחר ואני מרוצה ממנו. במהלך הניסיונות להתקבל לרפואה עשיתי תחקירים בקרב רופאים ורופאות ובני ובנות זוגם על הלימודים, הקריירה והחיים שסביבם. כולם אמרו לי שלימודי רפואה משמעותם הקרבה כמעט מוחלטת של כל התחומים האחרים: משפחה, חיי חברה, התפתחות אישית בתחומים אחרים ושהמקצוע הוא תחרותי מאוד ולא מתגמל. רוב הרופאים הגברים עבדו בשתי משרות ויותר. כולם המליצו לי לעשות את השיקול אם באמת אני מוכנה לוותר על כל זה. כמעט כולם גם טרחו להדגיש שבתור אישה זו תהיה בעיה מיוחדת, בגלל שגם המסלול הראשוני והאינטנסיבי לוקח שנים רבות, ולכן יש קשיים בלעשות ילדים ולהשקיע בהם בנוסף לקריירה משגשגת ברפואה, גם במסגרת זוגיות שוויונית ותומכת. אני בכל זאת רציתי מאוד והייתי מוכנה לכל זה, אבל מאחר שלא התקבלתי בסופו של דבר אני מרוצה מכך שהתחום הנוכחי שלי אינו דורש קרבנות כאלו ושכשיהיו לי ילדים אני לא אצטרך להתלבט אם להזניח אותם או להתקדם. אין לי שום שאיפה להיות סופר וומן או למתוח את עצמי עד הקצה. ברור לי שיש נשים שיכולות לעשות את כל זה ויותר אבל אני מודעת למגבלות שלי.