כתבה מעניינת בהארץ - בני שבט הטיווי

[אלינור ואן אוסטרום]

כתבה מעניינת בהארץ - בני שבט הטיווי

את הלינק לכתבה הזו נתנה לי הגר וקראתי אותה לאט לאט... למה לאט? כי גיליתי ככל שאני קוראת שאני מתעצבנת יותר ויותר. בסופה של הקריאה גם העליתי את השאלה/הערה "כמה עוד נוכל אנחנו, "האדם הלבן" להרוס מהעולם הזה?" כמובן שזו לא שאלה אובייקטיבית. זו שאלה שבאה ממקום של שפיטה ורגש. הכתבה מתחילה כך: ----------- ארץ המתים מאת קתי סקוט-קלארק ואדריאן לוי, גרדיאן כיצד קרה שבשני איים זעירים מול חופיה הצפוניים של אוסטרליה נרשם שיעור המתאבדים הגבוה בעולם? מסע שתחילתו באגדה אבוריג'ינית אפלה וסופו בעוולות האדם הלבן -------------------- ברור לי שאופן הכתיבה, הניסוח ובחירת המילים משפיעים (בין אם במודע ובין אם שלא במודע) על תחושת ומחשבות הקורא. אבל בכל זאת....קראתי את הכתבה פעמיים.... לדעתי היא מעניינת (אזהרה - היא ארוכה!) וכדאי לקרוא אותה תוך ניסיון מודע לוותר על השפיטה ולראות את הסיפור בעיניים הכי אובייקטיביות שאפשר. ואם אתם עושים את זה אז מעניין אותי לדעת מה אתם חושבים על זה?

 

[טללי בוקר]

לא רואה מקום לעצבנות

יש כאן קהילה שעוברת משברים קשים במידה מסויימת בגלל התערערות של מוסדות בה בעקבות החשיפה לתרבות המערבית ובמידה מסויימת בעקבות מיתוסים והרגלי חשיבה מקומיים. בין הקיצוניות של לראות את האדם הלבן כמקור כל הברכה בעולם (ע"ע רודיארד קיפלינג) לבין לראות אותו כמקור של רוע ואומללות שוכנת המציאות והיא מורכבת: הספרדים אמנם החריבו את התרבות האצטקית אבל זו הייתה אחראית להקרבת של אלפי קורבנות אדם כל שנה ושיעבוד המוני לעבדות, אנשי איי פסחא בכלל הרסו לעצמם את התרבות ואת האי עוד לפני שהאדם הלבן הגיע אליהם, ובסין של לפני האדם הלבן לא הייתה דמוקרטיה, לא היו זכויות אדם והאישה הייתה צריכה להפוך לנכת רגליים על מנת שבעלה יאהב אותה. האדם הלבן הביא דברים טובים ורעים יחד, כמו כל דבר במציאות המורכבת בה אנו חיים, וכך גם באותה תרבות אבוריג'ינית שמופיעה בכתבה.