כתבה ממעריב
ציטוט מתוך המדור של גיל ריבה במעריב סוף שבוע: "למרות שהרגשתי כמו אדריכל התאומים בבוקר ה-11 בספטמבר, בשליחות ממלכתית זרמתי לכיוון יפו. המקום: מועדון ''הדאנג'ן'' (הצינוק), לב סצנת הסאדו-מאזו המקומית והפורחת, שהשיק השבוע גם מסעדה קונספטואלית. למועדון, שהוא גם בית שחי סבוך כוכים, מובילה סמטה חשוכה ולחה משתן ומאלכוהול זול. בשנייה שנכנסתי התחלפה כל מצגת קרחנת הפלסטיק הדביקה של החילוקים-המחמאות והנשנושים, במסכת סחי מזיעה של השפלות-הצלפות וגידופים. אם באירוע הקודם האורחים הפיצו כוונות טובות בריח של מקלחת, כאן הזימה התכווצה למראה בלתי רחוץ בעליל, שנדחס לבגדי ויניל ונברשות-ברזל כעגיל. גם בסצנה הפעילה הזו יש היררכיה ברורה. יש מלכות ויש מנקות. יש גבירות, משרתים, שפחות ואדו?ים ועם של עבדים כמו ים. אם בעולם הבלונד מכנים כאמור את העבדים בשם הקיבוצי: ''סלבס'', בעולם הזה מספיק לקרוא להם בשמם הפשוט: ''סלייבס'' (עבדים), כדי שהם ישתחוו אפיים ארצה. שתי נשים בעלות מראה של ספרניות מתגפפות בלהט, כשהבעל של אחת מהן מפליק להן בישבנן. אחת גונחת, שנייה צווחת. שתיהן ספק נהנות, ספק סובלות. עבד ותיק שמכור לסצנה מתנדב להדריך אותי בסיור הזה בנבכי השחי. ''אתה רואה, זה למשל נשלט אקטיבי'', הוא מאבחן עבד אחד, לא משנה מאיזו ישיבה, שהתנחל על עקב סוליית גבירתו. כשהוא מרייר את תורת הליקוק המאסיבי, הציפה הסרוגה שלראשו מקפצת בקצב היצר הבלתי נשלט. ''את זה אתה בטח מכיר'', מתכוון עבדי האישי לעבד אחר, שמגיח לכיווננו. כשלא מתרכזים בלבושו שמתמצה בפאוץ' ממוסמר, אליו נדחס באכזריות איבר הרבייה שלו (לא כולל השקיקונים שגלשו החוצה), ניתן לזהות את איש העסקים המכובד והידוע. זה שבבקרים מקבל דואר אלקטרוני משועי עולם באי-מייל, ובלילות עושה לעצמו שטרודל מהפין. הוא מבקש ממני שלא אחשוף את שמו וזה נראה לי ממש בסדר. כי כאן, בניגוד לאירוע הקודם, השמות, כמו הבגדים, מכבידים על קצב הזרימה. ישבנים עצומים לרווחה המדריך הנרצע שלי מודיע שהערב בתוכנית האמנותית תופיע '''המלצה הצהובה', שזה שואו שאתה פשוט לא יכול לפספס''. הוא ידע על מה הוא מדבר. בינתיים חנוטה על הבמה אישה עבת בשר במחוך פלסטיק. בסצנת הסאדו-מאזו קוראים לה ''המכשפה''. מין שם חיבה, שהיא רכשה לעצמה בדרך רצופת הצלפות שוט על ישבנים עצומים לרווחה. המכשפה פוקדת על ''009'', עבד נמוך בעל שם חיבה אישי וכרס משתפלת מעל חוטיני דק, לעלות מיד לבמה. ''אתה שמן, מכוער ודוחה'', היא מקדמת את צליעתו הקלה בברכה כבדה, ''ואתה העבד שלי! '', היא מזכירה לו תוך שהיא ממקמת אותו בעמדת כריעה. ככה הכי נוח להם לרקוד את הטנגו האפל של היצרים. ישבנו מצולק הצלפותיה הוא איבר מאוד שימושי, שמשמש כרגע באופן טבעי כמאפרה אישית למכשפה. תכף, כשיימאס לה מהסיגריה, היא תכבה לו אותה בפי הטבעת. לא להאמין. אבל עובדה, זה קורה במשפחות הכי טובות. כשהתקרבתי למאפרה הנושמת גיליתי שמתחת לאיפור המכשפה מסתתרת סמנכ''לית לשעבר של משרד פרסום ידוע. פעם, כשהיתה דוברת של פוליטיקאי מוכר, נפגשנו. עכשיו יש לי בחילה.
ציטוט מתוך המדור של גיל ריבה במעריב סוף שבוע: "למרות שהרגשתי כמו אדריכל התאומים בבוקר ה-11 בספטמבר, בשליחות ממלכתית זרמתי לכיוון יפו. המקום: מועדון ''הדאנג'ן'' (הצינוק), לב סצנת הסאדו-מאזו המקומית והפורחת, שהשיק השבוע גם מסעדה קונספטואלית. למועדון, שהוא גם בית שחי סבוך כוכים, מובילה סמטה חשוכה ולחה משתן ומאלכוהול זול. בשנייה שנכנסתי התחלפה כל מצגת קרחנת הפלסטיק הדביקה של החילוקים-המחמאות והנשנושים, במסכת סחי מזיעה של השפלות-הצלפות וגידופים. אם באירוע הקודם האורחים הפיצו כוונות טובות בריח של מקלחת, כאן הזימה התכווצה למראה בלתי רחוץ בעליל, שנדחס לבגדי ויניל ונברשות-ברזל כעגיל. גם בסצנה הפעילה הזו יש היררכיה ברורה. יש מלכות ויש מנקות. יש גבירות, משרתים, שפחות ואדו?ים ועם של עבדים כמו ים. אם בעולם הבלונד מכנים כאמור את העבדים בשם הקיבוצי: ''סלבס'', בעולם הזה מספיק לקרוא להם בשמם הפשוט: ''סלייבס'' (עבדים), כדי שהם ישתחוו אפיים ארצה. שתי נשים בעלות מראה של ספרניות מתגפפות בלהט, כשהבעל של אחת מהן מפליק להן בישבנן. אחת גונחת, שנייה צווחת. שתיהן ספק נהנות, ספק סובלות. עבד ותיק שמכור לסצנה מתנדב להדריך אותי בסיור הזה בנבכי השחי. ''אתה רואה, זה למשל נשלט אקטיבי'', הוא מאבחן עבד אחד, לא משנה מאיזו ישיבה, שהתנחל על עקב סוליית גבירתו. כשהוא מרייר את תורת הליקוק המאסיבי, הציפה הסרוגה שלראשו מקפצת בקצב היצר הבלתי נשלט. ''את זה אתה בטח מכיר'', מתכוון עבדי האישי לעבד אחר, שמגיח לכיווננו. כשלא מתרכזים בלבושו שמתמצה בפאוץ' ממוסמר, אליו נדחס באכזריות איבר הרבייה שלו (לא כולל השקיקונים שגלשו החוצה), ניתן לזהות את איש העסקים המכובד והידוע. זה שבבקרים מקבל דואר אלקטרוני משועי עולם באי-מייל, ובלילות עושה לעצמו שטרודל מהפין. הוא מבקש ממני שלא אחשוף את שמו וזה נראה לי ממש בסדר. כי כאן, בניגוד לאירוע הקודם, השמות, כמו הבגדים, מכבידים על קצב הזרימה. ישבנים עצומים לרווחה המדריך הנרצע שלי מודיע שהערב בתוכנית האמנותית תופיע '''המלצה הצהובה', שזה שואו שאתה פשוט לא יכול לפספס''. הוא ידע על מה הוא מדבר. בינתיים חנוטה על הבמה אישה עבת בשר במחוך פלסטיק. בסצנת הסאדו-מאזו קוראים לה ''המכשפה''. מין שם חיבה, שהיא רכשה לעצמה בדרך רצופת הצלפות שוט על ישבנים עצומים לרווחה. המכשפה פוקדת על ''009'', עבד נמוך בעל שם חיבה אישי וכרס משתפלת מעל חוטיני דק, לעלות מיד לבמה. ''אתה שמן, מכוער ודוחה'', היא מקדמת את צליעתו הקלה בברכה כבדה, ''ואתה העבד שלי! '', היא מזכירה לו תוך שהיא ממקמת אותו בעמדת כריעה. ככה הכי נוח להם לרקוד את הטנגו האפל של היצרים. ישבנו מצולק הצלפותיה הוא איבר מאוד שימושי, שמשמש כרגע באופן טבעי כמאפרה אישית למכשפה. תכף, כשיימאס לה מהסיגריה, היא תכבה לו אותה בפי הטבעת. לא להאמין. אבל עובדה, זה קורה במשפחות הכי טובות. כשהתקרבתי למאפרה הנושמת גיליתי שמתחת לאיפור המכשפה מסתתרת סמנכ''לית לשעבר של משרד פרסום ידוע. פעם, כשהיתה דוברת של פוליטיקאי מוכר, נפגשנו. עכשיו יש לי בחילה.