כתבה \מאמר מהארץ

[soulbird]

כתבה \מאמר מהארץ

על גידול ילדים יש שם כמה דברים שדי הפתיעו אותי . כמו הקטע הזה " טליה בת ה4 של אבן זוהר הוחזקה, אם בידיים ואם במנשא, זמן רב ורק לפני חודשים מספר עברה לישון מיוזמתה לישון במיטה משלה , בחדר משלה. והיא עדיין יונקת" להניק עד גיל 4?? פעם ראשונה שאני שומעת על כזה דבר. עד כמה זה בריא למערכת עיקול מתפתחת?? ועוד דבר המדריך להורים כיצד להרים תינוק וכיצד להניחו מתוך המדריך להורים של פנלופה ליצ´. אפשר להרים ככה תינוק?? הינה המאמר

 

[אלת הירח]

בקשר להנקה

ממה שאמרה לי יועצת הנקה מוסמכת, הנקה עד גיל 3-4 היא בריאה מאד, במיוחד מבחינת המערכת החיסונית. כמובן שהילד לא מסתפק רק ביניקה בשלב זה. בקשר להאם זה נעשה, בחברות מודרניות ממש לא, כפי שאת בודאי יודעת, אבל בחברות לא מודרניות, הרבה פעמים זה יוצא ככה. לאמא יש כמה ילדים במרווחים צפופים ככה שיוצא שהיא ממילא מניקה, ובמיוחד אם אין הרבה אוכל, זו צורה טובה להאכיל את כולם. בקשר לנשיאה, אין לי מושג.

 

[מירה ח.]

נכון לגבי הנקה,

מסכימה איתך על כל מילה. אין כל פסול בהנקה עד גיל בי"ס. האם המתוארת מניקה את ביתה פעם ביום. כלומר, הילדה אוכלת אוכל רגיל שאר הזמן. ואילו הקשר עם האם, הליטופים, החיבוק והאהבה המועברים תוך כדי הנקה, שלא לדבר על חיזוק מערכת החיסון, וכד´, הם תופעת לוואי. לגבי הנשיאה, גם כאן יש חזרה לדפוסים של תרבויות עתיקות, שבהן האימהות הולכות לעבוד בשדה עם התינוקות על הגב או על הבטן. כך האם יודעת בדיוק מה קורה עם הילד כל הזמן, ומסוגלת לאבחן אם הוא מרגיש לא טוב, חולה, וכד´.

 

[אלת הירח]

גם קראתי באיזשהו מקום

שתינוק או פעוט שנישא כך על גב/בטן אחד ההורים נהנה מקרבה הורית מתמדת מבלי שהוא מרכז תשומת הלב כל הזמן, וכך יש לו הזדמנות להתבונן ולהתעניין בעולם סביבו ולהיות בטוח מבלי להיות מפונק.

 

[חנה בית הלחמי]

קצת על נושא נשיאה והנקה

עניין הנשיאה בצמידות מגיע בדרך כלל מעיקרון הרצף, שנכתב במקור כמסמך אנטרופולוגי על שבט בו כל בני השבט נשאו את התינוק על הידיים במגע אינטנסיבי וסייעו בגידולו. כאן, בלבנט המערבי, הפך עיקרון הרצף לסלוגן שעניינו הצמדת האם בלבד לתינוק עד גיל שנתיים - שלוש באופן שמנתק אותה מכל מעגלי חייה העצמיים היות ועם הילד על הידיים ובמיטה ובכל מקום - אין לה קריירה, קשה לחיות חיי מין סבירים, אין לה אפשרות להתרחק מהבית אידיאלי. בכל פעם שנשים פורסות כנפיים ממוצאת תאוריה כזו או אחרת שבאה להחזירן למקומן... אישית אי בעד (בגדול) הרבה מגע. הילדים שלי ישנים איתי הרבה, הרבה על הידיים, הרבה חיבוקים הרבה חום ואהבה (עומר קורא לי לפעמים בשל כך "נשיקימא"). בין זה לבין לחבר אליך את הילד באופן טוטאלי עובר גבול זכרני ברור שמוציא את החיבור הזה מתחום הבחירה הנשית ומעביר אותו להגבלה חמורה ובעייתית ביותר. לגבי הנקה עד גיל 4 - בריא או לא, בי עולה בחילה קלה למחשבה על ילד בן 3-4 שאומר "אמא ציצי". זה נראה לי נורא. מעבר לזה - זה לא מתאים לחיים המערביים ולקצב החיים ודרישותיהם. במיוחד לאור הפער במעמדן של נשים בשוק העבודה, שאינו מסתייע במגבלות מעין אלו.

 

[soulbird]

לא הבנתי את המשפט

"גבול זכרני"

 

[אפרת@הבית]

חנה זה לא מדויק

קודם כל נשיאת התינוק היא לא דבר שבא "לרתק" את האמא אלא משהו שאמור ליצור קשר בין האם והתינוק, ושתינו יודעות שקשר הורי לא תמיד בא ב"טייס אוטומטי", שנית מי אמר שדוקא האמא צריכה לשאת? אצלנו בעלי נשא אותם בשמחה ואהב את זה מאוד, עלי הקלה הנשיאה את הטיפול בשני ילדים בהפרשי שנים קטן. לגבי הנקה - עם זה אני דוקא מסכימה, אני חושבת שהנקה עד גיל מאוחר היא בעצם עידוד של תלות לא נצרכת בגילאם כמו שלוש וארבע, זה נראה לי לא נחוץ, במיוחד שילד בגיל כזה יכול לאכול תפריט מאוזן ועשיר גם ללא חלב אם, כבר יש לו שיניים ופירות וירקות הם דבר בריא לכל הדעות...

וכן - גם לגבי החיבוק אני מסכימה, תשומת לב בגילאים של שלוש וארבע אפשר לתת על ידי חיבה ולא על ידי הנקה. אפרת

 

[אלת הירח]

אני מסכימה שהנקה עד גיל 3-4

לא מתאימה לאורח החיים הנוכחי שלנו, אבל זה לא אומר בהכרח שזה דבר רע. אני יכולה לתת לכן המון דוגמאות לדברים שלא מתאימים לאורח החיים הנוכחי והיינו רוצות שיתאים. בקשר לגישה הטבעית הנרתעת שלכן מהנקה עד גיל שלוש-ארבע, יש סיכוי שזה בגלל שככה לימדו אתכן לחשוב? כמו שאמרתי, יועצת הנקה מוסמכת אמרה לי שממה שהיא יודעת (והיא אחת שיודעת הרבה), יש המון יתרונות (בעיקר חיסוניים) בהנקה מאוחרת, ושזה לאו דוקא מעיד על פינוק יתר או תלות של הילד. עם כל הכבוד, תפריט מאוזן ועשיר ככל שיהיה, אין לחלב אם מתחרים. אני לא אומרת שעכשיו כל טיפות החלב צריכות להתחיל להציק לאמהות להישאר בבית עד שהילד בן 4, ואולי בחברה שאף אחד לא עושה את זה יש בזה מהבעייתי, אבל תבחנו את התגובה של עצמכן ותחשבו טוב מאיפה היא באה.

 

[דבורי]

אני הנקתי את בני עד גיל 3

לא היתה בזה שום הגבלה על חיי. הוא הלך כל יום למשפחתון עד 4:00 אחה"צ, וינק לפני ואחרי. גמלתי אותו רק בגלל ההריון הנוכחי. אני לא חושבת שהוא נעשה בגלל זה מפונק או תלותי, ואני יודעת שהוא ילד די בריא. עד עכשיו הוא לא היה זקוק לאנטיביוטיקה אף-פעם, שנה שעברה בקושי ראינו רופא, ורק השנה, לאחר הגמילה, הוא חלה בשפעת קשה שנמשכה כ-8 ימים. דרך אגב, הוא לא אמר "אמא ציצי" אלא פשוט "אמא אני רוצה לינוק". אביחי גם ישן איתי במיטה, ושנינו נהנים מן הסידור והקרבה שזה מעניק. כאם חד-הורית אין לי בן זוג שלינה משותפת כזו יכולה להפריע לו. אם הייתי חיה עם בן זוג, מן הסתם מצב זה היה משתנה. אני כבר לא נושאת אותו במנשא - הוא כבר כבד מידי, וכאמור נמצא הרבה שעות בגן כך שממילא נושא זה לא עולה.

 

[אפרת@הבית]

תראי - גם אני הנקתי אבל

אני עדיין חושבת שהנקה בגיל מאוחר היא תלות, אנחנו לא חיים בשבטים באפריקה שאם חלק גדול מההאכלה לא יבוא מהם יש סכנה לבריאות הילד, ולהזכיר לכל אלה שטענו ש"אין כמו חלב אם" - אתן שוכחות לדוגמא שבחלב אם אין ויטמין C וערכו החיסוני הוא רק בתחילת ההנקה עם הפרשת ה"קולוסטרום". לגבי השינה במיטה אחת - אנחנו לא חד הוריים - אבל ביתנו ובננו ישנו איתנו כי היה לנו כיף להיות משפחה, בני פחות אהב את זה והפסיק עם העניין מוקדם יותר, התי אם יתאפשר לה תשמח גם היום לישון איתנו, אגב פסיכולוגית שדיברתי איתה על הנושא אמרה ששינה משותפת לאורך זמן מפריעה לילד לגבש את העצמיות שלו..אז הפסקנו...

 

[דבורי]

במה את מתכוונת ש"הנקה היא תלות"?

הילד לא נעשה יותר תלוי באמו מאשר ילד רגיל בגילאים האלה - הוא בדרך כלל מסוגל לוותר על ההנקה בזמן שאמו לא נמצאת, זו רק עוד צורה של קשר בין הילד לאמו, שמוסיפה הרבה לשני הצדדים. לגבי האם, שוב אני לא רואה בכך תלות. כשיצאתי בערב אביחי הלך לישון ללא יניקה ללא בעיות, וכך גם בגן. הנוגדנים בחלב האם נמצאים גם בגילאים היותר מאוחרים. נכון שהחיסון שמעניק הקולסטרום הוא החשוב ביותר, אבל גם בגיל 3 יש לחלב האם ערך חיסוני. לגבי הלינה המשותפת - אני כבר שמעתי דעות של פסיכולוגים בשני הכיוונים, ואני מניחה שכמו בכל דבר, צריך לבדוק כל מקרה לגופו ולהסתמך על האינטואיציה ההורית שלנו ביחס לילד המסויים, כמו גם על העדפותינו האישיות.

 

[חנה בית הלחמי]

רק הבהרה בנושא שחשוב לי

שדעתי תהיה בו בהירה לחלוטין - המגבלה לאמא היא לא הכרח (אצלינו היתה שמחה רבה בהחלטתי לא להניק - למרות שהאבא של רעות מאמין עקרונית בהנקה - בעיקר כי הוא מאמין יותר ב"בונדינג" גם עם אבא). המגבלה לאמא נוצרת בצו חברתי כזה או אחר או באופנה שעניינה חיבור באמא לתינוק על מנת להשאיר סדר עולמי קדום על כנו. החיבור בגוף ונפש צ"ל של שני ההורים, והאחים, וכל קרובי ומקורבי התינוקת (ככה לפחות זה קורה אצלינו). וה"מגבלה" נחלקת בין כולם (מה שהופך אותה מיד לצ´ופר ענק וזכות גדולה).