האמירות שהן משמעותיות עבורי בכתבה :
"אני מלמדת לעבוד בצורה נעימה, נוחה, לנשום היטב, בתרגול ידידותי לגוף ולנשמה. הפוך מריצת האקסטרים שנפוצה היום. כל דבר אקסטרימי הוא אנטי יוגה. החיים קשים מספיק, צריך לדעת ליפות אותם. בכיתה שלי אני מנחה לעבוד רק עד גבול המאמץ הנעים, שנותן לך כוח ולא מרדים אותך".
 
"בגיל 90 אני קמה מוקדם מאוד בבוקר, שואלת את הגוף מה הוא רוצה ואז ממציאה תנוחות. מה שאני יכולה, אני עושה"
 
"יוגה אינה ספורט, אם כבר זה אנטי־ספורט. אני מלמדת כל אחד לעבוד לפי יכולתו, בלי כאבים, לא בכוח"
 
 
"יוגה היום מאוד פופולרית. המורים הם דמויות כאלה?
היום יש המון מורים מזויפים. אם מורה אינו סמכות רוחנית, הוא לא מורה בעיניי. "
 
"הרבה אנשים עושים כביכול יוגה. המורים שאני למדתי אצלם, לא היתה שום גאווה בלבם. הדבר הכי גרוע אצל מורה זו גישה של אני ואפסי עוד. הדבר החשוב הוא להוריד את האגו למינימום האפשרי. סוואמי ונקטסאננדה היה צנוע ליד כל שיטה. מדיטציה, בודהיזם, יהדות, נצרות. הוא כיבד כל תורה. "
 
"רק אדם שעובר את הגבול יכול להזיק לעצמו. הגבול ששמתי לעצמי הוא של מאמץ נעים, ללא כאב"
 
 
תרגול יוגה הוא סגולה לאריכות ימים?
 
"לא. המורה שלי, שנסעתי איתו בכל העולם וראיתי איך הוא מועיל לאנשים, מת בגיל 82. בשבילי הוא היה צעיר מדי"