אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
כתבה בynet
- פותח הנושא נייעסמן
- פורסם בתאריך
בשבילך נייעס... הנה.
לא כדאי להתעסק עם חסידות גור. עורכי השבועון החרדי "משפחה" כבר הבינו את העניין. בעקבות לחצים גנזו ברגע האחרון ראיון עם רב שלא היה מקובל על אנשיה. וזו רק דוגמה אחת ללחצים העצומים, המתיחות והקרבות בחצר נטע סלע פורסם: 20.02.07, 12:54 בסוף השבוע האחרון הוקדש מקום של כבוד בעיתונות החרדית לכתבות עומק על ה"בית ישראל", הלוא הוא האדמו"ר מגור, הרב ישראל אלתר, לציון 30 שנה ליום פטירתו שחל היום (ב' אדר). גם בשבועון "משפחה" שריינו את כתבת השער לראיון אודות האדמו"ר שהפך לסמל נערץ. אלא שב"משפחה" עשו טעות בבחירת המרואיין - האיש שנבחר היה הרב יעקב וייל, חסיד גור מוערך וראש ישיבת שערי-תורה, שנחשב למקורב ל'בית ישראל' בימי חייו, אך כיום אינו מחובר למנהיגות הנוכחית. השמועה על עריכת הראיון עם וייל הגיעה גם לאוזני נאמניו של האדמו"ר מגור המכהן, הרב יעקב אלתר. הטלפון הזועם לא איחר לצלצל, וההוראה החד-משמעית לא בוששה לבוא. "אתם רוצים לצאת נגד הרבי? לעשות לנו עוגמת נפש?", שאל מי ששאל מעבר לקו. לא היה צורך בדין ודברים מפורט ובמערכת העיתון הוחלט לגנוז את הכתבה לאלתר. במקומו של וייל, הונחה העיתון להחליף את המרואיין ברב נחום רוטשטיין, מחותנו של האדמו"ר הנוכחי וראש ישיבת נזר-התורה. ב"משפחה" הבינו שבנוסף להגבלת תכנים מסוימים מסיבות רוחניות, קיימים גם אילוצים מסיבות פוליטיות. אנשי המערכת גם הבינו את מה שמבינים כולם: עם גור לא מתעסקים. חסידי גור הבוקר (צילום: חיים צח) לאורך שנות כהונתו של האדמו"ר הנוכחי, הוא הצליח בהדרגה לבסס את אחיזתו בעדה. זאת בעקבות שורה של צעדים בוני מנהיגות שביצע. גור היא החסידות הגדולה בישראל ומונה כ-70 אלף נפש. הונה נאמד במאות מיליוני שקלים והאדמו"ר מגור הוא אחד האנשים העשירים בישראל, וגם האיש החזק באגודת-ישראל. הגערער'ס (כינוי לחסידי גור) ידועים בנאמנותם העיוורת לרבם ובמשמעת פנימית אדוקה, צבאית כמעט. בשם נאמנות זו הם גם לא יהססו לנקוט צעדים נגד כל מי שיעז לפגוע בכבוד מנהיגם. חסידות גור, היסטוריה של מאבקים נראה שרק מי שבקיא בפוליטיקה הפנימית של חסידות גור יכול להבין מה המשקל האמיתי, הנפיץ, של פרסום הראיון עם וייל, שבנו הוא אחד מחמשת חסידי גור שסולקו מהחסידות לפני כארבע שנים. הרקע לסילוקם הוא מאבק אופוזיציוני לא הירואי במיוחד, המסתכם בהפצת פשקווילים עלומי שם בקרב אישים תורניים בחסידות. הפשקווילים שנשאו את הכותרת "קשה כשאול קנאה", הביעו את מורת רוח מההנהגה הנוכחית בגור והעלו טענות נגד האדמו"ר המכהן, הרב יעקב אריה אלתר. הדברים רמזו ליריבות הרוחשת בין האדמו"ר המכהן לבן דודו, הרב שאול אלתר, ראש ישיבת 'שפת אמת', הישיבה החשובה והמרכזית בגור, ובנו של האדמו"ר הקודם, ה"פני מנחם", הרב מנחם אלתר. בשיחה שנשא טען אז האדמו"ר בפני חסידיו: "אף אחד לא לוקח בשבילי". המשפט, שנאמר במקור ביידיש, הובן היטב על ידי אנשי החסידות ונתן את האות לפעול להשבת כבודו של הרבי. הוחלט על הקמת בית דין מיוחד, ובסופו של הליך מזורז סולקו החסידים שהואשמו במעל, וילדיהם הוצאו ממוסדות החינוך של החסידות. גורמים אופוזיציוניים בגור מאמינים שכל אשמתם של החסידים המגורשים היה בכך שהיו מקורבים לרב שאול. את בית הדין שגזר עליהם הגירוש, הגדירו באופוזיציה הגורית- "בית דין שדה". אותו אירוע טראומטי, כמו גם ביטול הראיון בעיתון "משפחה", מספקים ביטוי נוסף למאבק הפנימי בגור והאיום על מנהיגותו שחש האדמו"ר הנוכחי.
לא כדאי להתעסק עם חסידות גור. עורכי השבועון החרדי "משפחה" כבר הבינו את העניין. בעקבות לחצים גנזו ברגע האחרון ראיון עם רב שלא היה מקובל על אנשיה. וזו רק דוגמה אחת ללחצים העצומים, המתיחות והקרבות בחצר נטע סלע פורסם: 20.02.07, 12:54 בסוף השבוע האחרון הוקדש מקום של כבוד בעיתונות החרדית לכתבות עומק על ה"בית ישראל", הלוא הוא האדמו"ר מגור, הרב ישראל אלתר, לציון 30 שנה ליום פטירתו שחל היום (ב' אדר). גם בשבועון "משפחה" שריינו את כתבת השער לראיון אודות האדמו"ר שהפך לסמל נערץ. אלא שב"משפחה" עשו טעות בבחירת המרואיין - האיש שנבחר היה הרב יעקב וייל, חסיד גור מוערך וראש ישיבת שערי-תורה, שנחשב למקורב ל'בית ישראל' בימי חייו, אך כיום אינו מחובר למנהיגות הנוכחית. השמועה על עריכת הראיון עם וייל הגיעה גם לאוזני נאמניו של האדמו"ר מגור המכהן, הרב יעקב אלתר. הטלפון הזועם לא איחר לצלצל, וההוראה החד-משמעית לא בוששה לבוא. "אתם רוצים לצאת נגד הרבי? לעשות לנו עוגמת נפש?", שאל מי ששאל מעבר לקו. לא היה צורך בדין ודברים מפורט ובמערכת העיתון הוחלט לגנוז את הכתבה לאלתר. במקומו של וייל, הונחה העיתון להחליף את המרואיין ברב נחום רוטשטיין, מחותנו של האדמו"ר הנוכחי וראש ישיבת נזר-התורה. ב"משפחה" הבינו שבנוסף להגבלת תכנים מסוימים מסיבות רוחניות, קיימים גם אילוצים מסיבות פוליטיות. אנשי המערכת גם הבינו את מה שמבינים כולם: עם גור לא מתעסקים. חסידי גור הבוקר (צילום: חיים צח) לאורך שנות כהונתו של האדמו"ר הנוכחי, הוא הצליח בהדרגה לבסס את אחיזתו בעדה. זאת בעקבות שורה של צעדים בוני מנהיגות שביצע. גור היא החסידות הגדולה בישראל ומונה כ-70 אלף נפש. הונה נאמד במאות מיליוני שקלים והאדמו"ר מגור הוא אחד האנשים העשירים בישראל, וגם האיש החזק באגודת-ישראל. הגערער'ס (כינוי לחסידי גור) ידועים בנאמנותם העיוורת לרבם ובמשמעת פנימית אדוקה, צבאית כמעט. בשם נאמנות זו הם גם לא יהססו לנקוט צעדים נגד כל מי שיעז לפגוע בכבוד מנהיגם. חסידות גור, היסטוריה של מאבקים נראה שרק מי שבקיא בפוליטיקה הפנימית של חסידות גור יכול להבין מה המשקל האמיתי, הנפיץ, של פרסום הראיון עם וייל, שבנו הוא אחד מחמשת חסידי גור שסולקו מהחסידות לפני כארבע שנים. הרקע לסילוקם הוא מאבק אופוזיציוני לא הירואי במיוחד, המסתכם בהפצת פשקווילים עלומי שם בקרב אישים תורניים בחסידות. הפשקווילים שנשאו את הכותרת "קשה כשאול קנאה", הביעו את מורת רוח מההנהגה הנוכחית בגור והעלו טענות נגד האדמו"ר המכהן, הרב יעקב אריה אלתר. הדברים רמזו ליריבות הרוחשת בין האדמו"ר המכהן לבן דודו, הרב שאול אלתר, ראש ישיבת 'שפת אמת', הישיבה החשובה והמרכזית בגור, ובנו של האדמו"ר הקודם, ה"פני מנחם", הרב מנחם אלתר. בשיחה שנשא טען אז האדמו"ר בפני חסידיו: "אף אחד לא לוקח בשבילי". המשפט, שנאמר במקור ביידיש, הובן היטב על ידי אנשי החסידות ונתן את האות לפעול להשבת כבודו של הרבי. הוחלט על הקמת בית דין מיוחד, ובסופו של הליך מזורז סולקו החסידים שהואשמו במעל, וילדיהם הוצאו ממוסדות החינוך של החסידות. גורמים אופוזיציוניים בגור מאמינים שכל אשמתם של החסידים המגורשים היה בכך שהיו מקורבים לרב שאול. את בית הדין שגזר עליהם הגירוש, הגדירו באופוזיציה הגורית- "בית דין שדה". אותו אירוע טראומטי, כמו גם ביטול הראיון בעיתון "משפחה", מספקים ביטוי נוסף למאבק הפנימי בגור והאיום על מנהיגותו שחש האדמו"ר הנוכחי.
חלק שני..
כדי להבין את הרקע למאבקים בגור יש לחזור אחורה לשנת 48'. באותה שנה נפטר ה"אמרי אמת", מנהיג חסידות גור שהגיע לישראל מפולין לאחר השואה. את כס האדמו"ר ירש בנו ישראל, ה"בית ישראל', שהנהיג את גור במשך 29 שנים תמימות. מפעל חייו התבטא בשיקום החסידות, שאת מרבית בניה ובנותיה איבדה בשואה. הוא הפך לדמות מכוננת ביהדות החרדית, לשם נרדף לחוכמה ותקיפות, וזכה להכרה מקיר לקיר בכל חוגי היהדות החרדית. "אולי לחסידי גור עוד יהיה 'גערער רב'ה' (גערער- חסיד גור), אבל לכל עם ישראל כבר לא יהיה גערער רבי", אמרו עליו אדמו"רים אחרי שנפטר. הנהגת גור עברה לידי אחיו של האדמו"ר המנוח, ה"לב שמחה", הרב שמחה בונם אלתר, וכשזה נפטר, בשנת 92', ניצבו שני מועמדים לכתר: בנו של ה"לב שמחה", הרב יעקב אלתר, והשני - אחיהם של שני אדמו"רי גור הקודמים, ה"פני מנחם". הראשון החל בניהול ענייניה של החסידות עוד בשנים שלפני כן, ונחשב כבן טיפוחיו של ה"בית ישראל" - שגידלו לאדמורו"ת מאחר שלא היו לו בנים. לזכותו של ה'פני מנחם' עמדה העובדה שהיה מבוגר יותר, ובנו של אדמו"ר אף הוא. בחצרות חסידיות נהוג לסמן את היורש כבר בחייו של האדמו"ר הנפטר, במקרה של גור ההכרזה התעכבה ויצאה ביום האחרון ל"שבעה". בעוד שברוב המקרים, כל בעל סיכויים זוקף לעצמו את הזכות, בגור היה בדיוק ההיפך. הרב יעקב אלתר התעקש שדודו המבוגר, ה"פני מנחם", יירש את הכסא, בעוד שהלה התעקש שאחיינו הצעיר ממנו, יקבל את הכבוד. לבסוף, את ההנהגה קיבל עליו ה"פני מנחם", אולם במקביל, דאג אחיינו להמשיך ולבסס את כוחו בתוך החסידות לצד הנהגת האדמו"ר. ה'פני מנחם' כיהן כאדמו"ר במשך שלוש וחצי שנים, עד לפטירתו בשנת 96'. החוזה: ויתור על האדמו"רות בהלוויה של ה"פני מנחם" כבר חולק לחסידים הרבים שהגיעו לחלוק כבוד אחרון לרבם חוזה חתום בכתב ידו ובחתימתו של הרבי הנפטר. המשמעות המעשית של אותו חוזה הייתה, שהאדמו"רות חוזרת לאחיין שוויתר עליה בסיבוב הקודם. על אף שלכולם היה ברור עוד קודם לכן, שהאדמו"ר יהיה הרב יעקב, היו מי שליבם החל לנהות אחר הרב שאול, בנו של ה"פני מנחם". וכך, בשוליה של גור החלה להיווצר אופוזיציה. פרשנים מסבירים ש"לא ייתכן שיהיה רב בחסידות שהוא יותר פופולרי מהאדמו"ר". שני האדמו"רים, זה היוצא וזה הנכנס, ניחנו בתכונות אופי שונות לחלוטין. בדיחה מרירה בגור מתארת את ההבדלים בין השניים: כשהיו שואלים את ה"פני מנחם" מה השעה, הוא היה עונה בחביבות ואף מתנדב לספק הסברים כיצד השעון בדיוק עובד. כששואלים את האדמו"ר הנוכחי את אותה השאלה, הוא עונה ביובש - "בשביל מה אתה בכלל צריך לדעת?". את ה"פני מנחם", מתארים חסידי גור בערגה כאדם נוח לבריות, איש שיחה, פתוח ולבבי ובעיקר, אהוב מאוד. את האדמו"ר הנוכחי נוטים לתאר כמופנם יותר, קצת חסר ביטחון, כוחני ופחות כריזמטי מקודמו. היו גם מי שסברו שעצם העובדה שה'פני מנחם' מינה את בנו לראש ישיבת 'שפת אמת', תפקיד חשוב בו הוא כיהן לפניו, מעידה על כוונותיו האמיתיות כאלף עדים. בנוסף, השינויים שהנהיג האדמו"ר הנוכחי בשיטת הלימוד בישיבות - מעבר משיטת העיון לשיטת הבקיאות - רק הוסיפו למורת הרוח אצל חלק מהגערער'ס שחסידותם התפרסמה בשל האידיאל הלמדני. אותו שינוי, גם אם לא כוון נגדו ישירות, הותיר למעשה את תפקודו של הרב שאול כראש הישיבה, המצטיין בשיטת העיון והפלפול, ריק מתוכן. הרב שאול עצמו, אשר זוכה לפופולריות והערכה בגור, לא שעה לתקוותיהם הסמויות שתלו בו חסידיו. לאחר האירוע במסגרתו סולקו מקורביו מהחסידות, הוא אף הבין שחובה עליו לצאת בדברים ברורים, ולו כדי לגנוז כל ניצן פעוט של מרד. הוא הפסיק את סדר לימוד הגמרא ופתח בשיחה לתלמידי הישיבה. "כדי שלא יהיה טעות", הבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, "מי שאינו חסיד של הרבי, אין לו מקום בגור בכלל. אני אומר זאת בתור אחד מבית המדרש ובתור חסיד. כאן בישיבה, אין מקום לאחד שמדבר על הרבי. הוא יכול להיות יהודי, הוא יכול להיות חסיד של אדמו"רים אחרים - כאן אין לו מקום! לא יכול להיות שכל אחד יבחר לעצמו רבי. רבי לא בוחרים. זה הרבי, וכל אחד חייב לקבל זאת". למרות ניסיונותיו להרגעת המצב, "עדיין המשיכו לחשוד בו", אומרים בגור. פרשנים מעריכים שהרב שאול אמר את הדברים, "לא בגלל שהוא חש עצמו כלא ראוי, אלא שהוא יודע שאם הוא הולך על מהלך של פילוג, לא יהיה לו יום ולא יהיה לו לילה. הוא לא יוכל לפתוח דף גמרא ולא יוכל להקדיש את החיים שלו למה שהוא באמת רוצה. וגם אם הוא יצא מנצח זה יהיה ניצחון פירוס". המקום היחידי כמעט בו מתבטאים בחופשיות על המתרחש בתוככי גור הוא בפורומים באינטרנט, אם כי גם לגבי אשכול שהכיל לכאורה תכנים הפוגעים בהנהגת האדמו"ר, מתנהל כיום משפט בו דרישה לחשוף את זהות הכותב. למעשה, האנונימיות כאן היא מילת מפתח. בלעדיה, לא הייתה נשמעת ביקורת כלל. גם כל המרואיינים לכתבה זו דרשו להישאר בעילום שם. א', חסיד גור אופוזיציוני מתקשה לכמת את גודלה של קבוצת החסידים אשר אינה חיה בשלום עם ההנהגה הנוכחית. "זה משהו שלא מעיזים לדבר עליו", הוא אומר. לדבריו, מי שאינו מרוצה מהחסידות אין לו הרבה ברירות, אך הוא לא רואה את עצמו נודד לחצר חסידית אחרת: "בשביל הנשמה אני יכול ללכת למקום אחר, אבל בשביל הגשמיות, למה שאני לא אשאר פה?
כדי להבין את הרקע למאבקים בגור יש לחזור אחורה לשנת 48'. באותה שנה נפטר ה"אמרי אמת", מנהיג חסידות גור שהגיע לישראל מפולין לאחר השואה. את כס האדמו"ר ירש בנו ישראל, ה"בית ישראל', שהנהיג את גור במשך 29 שנים תמימות. מפעל חייו התבטא בשיקום החסידות, שאת מרבית בניה ובנותיה איבדה בשואה. הוא הפך לדמות מכוננת ביהדות החרדית, לשם נרדף לחוכמה ותקיפות, וזכה להכרה מקיר לקיר בכל חוגי היהדות החרדית. "אולי לחסידי גור עוד יהיה 'גערער רב'ה' (גערער- חסיד גור), אבל לכל עם ישראל כבר לא יהיה גערער רבי", אמרו עליו אדמו"רים אחרי שנפטר. הנהגת גור עברה לידי אחיו של האדמו"ר המנוח, ה"לב שמחה", הרב שמחה בונם אלתר, וכשזה נפטר, בשנת 92', ניצבו שני מועמדים לכתר: בנו של ה"לב שמחה", הרב יעקב אלתר, והשני - אחיהם של שני אדמו"רי גור הקודמים, ה"פני מנחם". הראשון החל בניהול ענייניה של החסידות עוד בשנים שלפני כן, ונחשב כבן טיפוחיו של ה"בית ישראל" - שגידלו לאדמורו"ת מאחר שלא היו לו בנים. לזכותו של ה'פני מנחם' עמדה העובדה שהיה מבוגר יותר, ובנו של אדמו"ר אף הוא. בחצרות חסידיות נהוג לסמן את היורש כבר בחייו של האדמו"ר הנפטר, במקרה של גור ההכרזה התעכבה ויצאה ביום האחרון ל"שבעה". בעוד שברוב המקרים, כל בעל סיכויים זוקף לעצמו את הזכות, בגור היה בדיוק ההיפך. הרב יעקב אלתר התעקש שדודו המבוגר, ה"פני מנחם", יירש את הכסא, בעוד שהלה התעקש שאחיינו הצעיר ממנו, יקבל את הכבוד. לבסוף, את ההנהגה קיבל עליו ה"פני מנחם", אולם במקביל, דאג אחיינו להמשיך ולבסס את כוחו בתוך החסידות לצד הנהגת האדמו"ר. ה'פני מנחם' כיהן כאדמו"ר במשך שלוש וחצי שנים, עד לפטירתו בשנת 96'. החוזה: ויתור על האדמו"רות בהלוויה של ה"פני מנחם" כבר חולק לחסידים הרבים שהגיעו לחלוק כבוד אחרון לרבם חוזה חתום בכתב ידו ובחתימתו של הרבי הנפטר. המשמעות המעשית של אותו חוזה הייתה, שהאדמו"רות חוזרת לאחיין שוויתר עליה בסיבוב הקודם. על אף שלכולם היה ברור עוד קודם לכן, שהאדמו"ר יהיה הרב יעקב, היו מי שליבם החל לנהות אחר הרב שאול, בנו של ה"פני מנחם". וכך, בשוליה של גור החלה להיווצר אופוזיציה. פרשנים מסבירים ש"לא ייתכן שיהיה רב בחסידות שהוא יותר פופולרי מהאדמו"ר". שני האדמו"רים, זה היוצא וזה הנכנס, ניחנו בתכונות אופי שונות לחלוטין. בדיחה מרירה בגור מתארת את ההבדלים בין השניים: כשהיו שואלים את ה"פני מנחם" מה השעה, הוא היה עונה בחביבות ואף מתנדב לספק הסברים כיצד השעון בדיוק עובד. כששואלים את האדמו"ר הנוכחי את אותה השאלה, הוא עונה ביובש - "בשביל מה אתה בכלל צריך לדעת?". את ה"פני מנחם", מתארים חסידי גור בערגה כאדם נוח לבריות, איש שיחה, פתוח ולבבי ובעיקר, אהוב מאוד. את האדמו"ר הנוכחי נוטים לתאר כמופנם יותר, קצת חסר ביטחון, כוחני ופחות כריזמטי מקודמו. היו גם מי שסברו שעצם העובדה שה'פני מנחם' מינה את בנו לראש ישיבת 'שפת אמת', תפקיד חשוב בו הוא כיהן לפניו, מעידה על כוונותיו האמיתיות כאלף עדים. בנוסף, השינויים שהנהיג האדמו"ר הנוכחי בשיטת הלימוד בישיבות - מעבר משיטת העיון לשיטת הבקיאות - רק הוסיפו למורת הרוח אצל חלק מהגערער'ס שחסידותם התפרסמה בשל האידיאל הלמדני. אותו שינוי, גם אם לא כוון נגדו ישירות, הותיר למעשה את תפקודו של הרב שאול כראש הישיבה, המצטיין בשיטת העיון והפלפול, ריק מתוכן. הרב שאול עצמו, אשר זוכה לפופולריות והערכה בגור, לא שעה לתקוותיהם הסמויות שתלו בו חסידיו. לאחר האירוע במסגרתו סולקו מקורביו מהחסידות, הוא אף הבין שחובה עליו לצאת בדברים ברורים, ולו כדי לגנוז כל ניצן פעוט של מרד. הוא הפסיק את סדר לימוד הגמרא ופתח בשיחה לתלמידי הישיבה. "כדי שלא יהיה טעות", הבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, "מי שאינו חסיד של הרבי, אין לו מקום בגור בכלל. אני אומר זאת בתור אחד מבית המדרש ובתור חסיד. כאן בישיבה, אין מקום לאחד שמדבר על הרבי. הוא יכול להיות יהודי, הוא יכול להיות חסיד של אדמו"רים אחרים - כאן אין לו מקום! לא יכול להיות שכל אחד יבחר לעצמו רבי. רבי לא בוחרים. זה הרבי, וכל אחד חייב לקבל זאת". למרות ניסיונותיו להרגעת המצב, "עדיין המשיכו לחשוד בו", אומרים בגור. פרשנים מעריכים שהרב שאול אמר את הדברים, "לא בגלל שהוא חש עצמו כלא ראוי, אלא שהוא יודע שאם הוא הולך על מהלך של פילוג, לא יהיה לו יום ולא יהיה לו לילה. הוא לא יוכל לפתוח דף גמרא ולא יוכל להקדיש את החיים שלו למה שהוא באמת רוצה. וגם אם הוא יצא מנצח זה יהיה ניצחון פירוס". המקום היחידי כמעט בו מתבטאים בחופשיות על המתרחש בתוככי גור הוא בפורומים באינטרנט, אם כי גם לגבי אשכול שהכיל לכאורה תכנים הפוגעים בהנהגת האדמו"ר, מתנהל כיום משפט בו דרישה לחשוף את זהות הכותב. למעשה, האנונימיות כאן היא מילת מפתח. בלעדיה, לא הייתה נשמעת ביקורת כלל. גם כל המרואיינים לכתבה זו דרשו להישאר בעילום שם. א', חסיד גור אופוזיציוני מתקשה לכמת את גודלה של קבוצת החסידים אשר אינה חיה בשלום עם ההנהגה הנוכחית. "זה משהו שלא מעיזים לדבר עליו", הוא אומר. לדבריו, מי שאינו מרוצה מהחסידות אין לו הרבה ברירות, אך הוא לא רואה את עצמו נודד לחצר חסידית אחרת: "בשביל הנשמה אני יכול ללכת למקום אחר, אבל בשביל הגשמיות, למה שאני לא אשאר פה?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.