טוב, זה מורכב...
העניין אצלי, שאמא שלי היתה אמורה להיות שם בשבילי (כמו שהיא ידעה להיות בבעיה רפואית לא פשוטה אחרת שהיתה באותה תקופה בערך), מבחינתי כנערה מתבגרת שלא קיבלה מחזור, הייתי צריכה מי שיהיה איתי שם,יעזור וייחזק...אני מניחה שזו הגישה שלה מהבית שהקשתה ועדיין מקשה עליה להיות חלק מהעניין..(ובכ"ז ברור לי שאני אשתף ואשתתף עם הילדים שלי בכל, "למרות" או בגלל שגדלתי בבית כזה). עצוב לי שבגיל 17 הייתי צריכה ללכת עם אחותי לבדיקה גניקולוגית ראשונה בחיי, בלי שאמא שלי בכלל הראתה שהיא יודעת על הבדיקה (ואח"כ כל הבירורים נעצרו בגלל אישפוזים ארוכים...
)... אני מניחה שברגע שאני אספר לה, היא תהפוך לאמא שאת מתארת...
ואולי גם זה מעכב אותי... כידוע- יחסים עם אמא הם דבר מורכב... ואמא שלי היא אדם מאוד דומיננטי...(טוב שהיא לא באמת קוראת בפורום כמו בחלום שלי...
)...אני יודעת שאני אספר, אני "מרגישה" את זה מתקרב... ומתכוננת - מכינה סצנריו אפשרי... נראה מה יהיה... לעניין הלספר בכלל- ברור לי שהילד/ה ידעו (רק שיבואו בריאים ומאושרים...
), זה לא דבר שאמורים לגלות "בטעות" וגם אם אף אחד בסביבה שלי לא היה יודע (וזה לא כך- האחים, האחיינים, והחברים שלי יודעים בהחלט), הוא/היא ישמעו את זה מאיתנו, לאט לאט בקצב ההבנה שלהם(מאוד עזר לי לקרוא את הקישור שהוספתם לגבי הלספר לילדים!) לגבי היחס לנושא ולתרומת ביצית כסוד- אני חושבת שכל אחד בא ממקום אחר, וצריך לקבל בהבנה ובסבלנות את המקום שכל אחד נמצא בו. יש מי שלא מספר כלום לאף אחד- כולל הילד, יש מי שיספר לאנשים בסביבה הקרובה, ויש מי שיספר לכל אחד...לא מדובר בדבר פשוט... ולא לשכוח ש"בתוך עמי אני חיה" והלוואי שהיחס בחברה לזה ולעוד הרבה דברים אחרים היה אחר..., חוץ מזה, כמו שאם הכל היה "תקין" לא הייתי משתפת כל אחד בתנוחה שבה נעשה הילד
, אני לא חושבת שכל העולם צריך לדעת על ילד מתרומת ביצית שהוא כזה...
