ילדי הריטלין מאחורי ההגה
בהמשך להודעתה של ורד ולהודעתי, אני מביאה כאן את הכתבה מאת מייקל קלה שפורסמה במוסף "רק בריאות" של ידיעות אחרונות ביום א', 2.1.2005: כותרת ראשית: ילדי הריטלין מאחורי ההגה כותרת מששנה: מה עושים כשילדים שסובלים מהפרעת קשב וריכוז גדלים ודורשים ללמוד נהיגה? כנהגים הם חשופים יותר להיפגע ולפגוע בתאונות דרכים * ניתןן לצמצם את הקטל על ידי טיפול משולב: תרופות, עיצוב התנהגות וצמצום גירויים בסביבת הנהג * בארץ הגורמים הרשמיים עדיין לא מתייחסים לבעיה גוף הכתבה: כולנו מכירים את הילדים האלה שמפריעים בכיתה, מרבים לנוע במקומם ולקום ללא רשות ומתקשים להקשיב למורה. הם אימפולסיביים, קפיציים ומשגעים את המורים. הם נבונים מהממוצע, קצת מעצבנים, אבל ממש לא מופרעים -- אלה הם הילדים ה"היפרים", שסובלים מהפרעה נוירולוגית בשם ADHD )Attention Deficit Hiperactivity Disorder). לעומתם, בקבוצה דומה אחרת, נמצאים הילדים שנתפסים לא פעם בוהים בחלל או חולמים בהקיץ. גם הם מתקשים להתרכז ולתפקד, אך ללא הסימנים ההיפראקטביים הקלאסיים. אלה סובלים מהפרה שמכונה ADD. מדובר ב-10%-5% מכל מחזור, יותר בנים מבנות, לרוב ילדים שגם הוריהם או אחיהם סבלו מבעיה זו או מבעיה דומה. חשוב ביותר להדגיש: ADD ו-ADHD הן לא הפרעות רגשיות או תוצאה של חינוך לקוי. הן נובעות מאחת משלוש בעיות נוירולוגיות או שילוב שלהן: א. אצל רובנו המוח, שמחולק לשני חלקים (המכונים המיספרות), הוא לא סימטרי -- צידו הימני גדול בדרך כלל מצידו השמאלי המקביל. בקרב הלוקים ב-ADD וב-ADHD צידו הימני של המוח קטן בממוצע ב-5.2% מזה של אנשים "בריאים". ב. מערכת העצבים שלנו מורכבת מהרבה מאוד יחידות קטנות, שמתקשרות ביניהן באמצעות סדרת פולסים חשמליים שמועברים באמצעות חיבורים שנקראים סינפסות. אצל אנשים שסובלים מ-ADHD/ADD המעבר בין הסינפסות יעיל פחות, ולכן התגובות איטיות יותר ואמינות פחות. ג. עוד התגלה שבמוחם של מבוגרים שסובלים מהתסמונת הסוכרים באונה הקדמית של המוח נשרפים באיטיות. הבעיה היא לא שיש להם יותר מדי או מעט מדי סוכר במערכת שלהם, אלא שהמטבוליזם האיטי של הסוכר ביא לתת פעילות באזורים במוח שקשורים לקשב ולשליטה מוטורית. שלא יהיה ספק, הילדים האלה שרויים במצוקה כי הבעיה שלהם אמיתית, מגבילה ולא ניתנת להסתרה. לא הילד ולא האנשים בסביבתו מבינים מדוע הוא מתקשה להתרכז. לשבת בשקט, להתמיד במשימה או להימנע מתגובות אימפולסיביות. כל אחד מפרש את זה בדרכו, והפירושים הם אלה שגורמים בהמשך להפרעות רגשיות נלוות, לפגיעה בדימוי העצמי ולהזדהות עם נורמות פסולות. הסביבה הלוחצת, הלא מבינה והלא מטפלת דוחפת את האדם שסובל מהתסמונת לפסים שנראים, כביכול, כמופרעות לשמה. אלה שאובחנו ואותרו בזמן מטופלים לרוב באמצעות תרופות כגון ריטלין, קונצרטה או סיילרט -- אך הטיפול הוא סימפטומטי בלבד. הוא מקל, אך לצערנו לא פותר את הבעיה. לעיתים מטופלים אלה גם באמצעות ביופידבק, תזונה טבעונית, תרופות הוליסטיות, פסיכותרפיה או טיפולים "אופנתיים" כאלה או אחרים (כולל קפיצות על רגל אחת, ציור, מוזיקה או תרגילי אצבעות) שמכניסים למטפלים הרבה כסף, אך פותרים מעט בעיות.
תודה.
