כתבה במעריב../images/Emo70.gif
כתבה שהתפרסמה היום באתר האינטרנט של עיתון 'מעריב'. האמת שאני לא הבנתי מה -איתי נאור- (הכותב) רצה לומר
אולי מישהו יצליח להבין.... והנה הדברים: מצחיק ששרית חדד קראה לאלבום החדש שלה, "חגיגה", על שם של סדרת עוגיות תעשייתיות (שלומי שבת בוודאי היה קורא לדיסק "חגיגת"), אבל הסינגל השני שלה, "בחום של תל אביב", הוא כנראה השיר המעניין ביותר של החודשים האחרונים. רוב מי ששמע אותו, על הטקסט, הלחן והבנייה (אחרי דקה ועשרים של דכדוך מנוצנץ קופץ השיר לדאנסיות חינגתית) התעמת עם תחושת הביזאר שהוא משרה, כמו גם עם השדר העמום שכאילו רומז שהדיווה מנסה לחולל איזשהו ספין של שדרוג עצמי. עברי לידר כתב לחדד את הטקסט של השיר, שמתחיל בשורה "פרחה במרצדס משנה את המקום שלה". מדובר, אם כן, בשיר הפרחה 2004 – מעודכן ומשויף למידות הפופ הנוכחיות. ואולם בשונה מלהיטו המכונן של אסי דיין, לידר אינו נזקק להרים המנון-גוף-ראשון, ואף לא מסתייע בגינוני הגדרה עצמית שאבד עליהם הכלח. כווטרן של מאבקים מיעוטיים, לידר מרגיש, כך עושה רושם, שעבר זמנן של קריאות בא-לי-לצעוק בסגנון "אני פרחה" (בטח כאשר הן שתולות בפה המקופח על ידי נציגו הדשן והלבן של הממסד). במקום זאת הוא מעדיף להתעסק בפרגמנטים של מציאות, כמו שאומרים. שירתו של לידר תמיד כיוונה, כאילו, לקולנועיות. מצלמה נכנסת לתוך מכונית מפוארת של זמרת נצנצים, רגע בחיים בחום הזה של תל אביב, יו נואו. נדמה שהוא מחבב את הקטע של לעטות על עצמו את תפקיד היוספוס פאלביוס, מזהה ומתעד טרנדים, זה שמנציח אותם בהינף שורה פואטית-תיאורית ("משקפיים על חצי פנים; היה בליין אבל עכשיו הוא טבעוני"). אבל ב"בחום של תל אביב" הפרגמנט ממונף למקום מחוכם – את השיר שהוא כתב על הפרחה במרצדס שרה פרחה במרצדס. אפשר לשאול: האם הפרחה במרצדס היתה מלכתחילה שרית חדד? האם חדד רק משחקת את דמותה של הפרחה במרצדס? המייקאובריסטית האולטימטיבית. זהו שיר על בחורה שמשנה את מקומה בחיים. ממש כמו חדד, שמנערת מוג'דה של 200 קילו מעפולה הפכה לג'דע-בארבי מגופררת עם שיק שנראה כמו יום שישי בשינקין לנצח. והטענה שמסובבת כאן היא כזאת: העובדה ששרית חדד סוחבת על עצמה בשנים האחרונות חזות מצפונבזת בקריצה וגלאם לא ברור, עדיין לא הופכת אותה לפחות "אמיתית" ממה שהיתה. מדוע? ראשית, משום שכל התנהלותה (וכך גם אולי בחירתה בשיר הזה) עדיין משדרת סוג של חוסר מודעות חמים ומוכר לטובה; ושנית, משום שהיא עדיין זוכרת אינסטינקטיבית מאיפה היא באה – זה מה שמנסה לשדר, אם אינני טועה, הנופך העצבובי והנוגה של השיר – גם אם היא בהחלט אינה יודעת לאן פניה ולאיפה אותה המרצדס מובילה אותה. אבל הטיעון המנצח לאמיתותה של הפרחה עומד בתיאור של מה שקורה לאותנטיות כשהיא נפגשת עם המציאות הפלסטית של ההצלחה והכסף. הדאווין הצפוני הרי מושרש בתודעה התרבותית של המרחב ההתפשטותי הזה כמגוחך וחסר אוסול; אבל שרית חדד, המייקאובריסטית האולטימטיבית, זאת שבאה מעפולה לקיסריה, מהופעה בחתונה של משפחת בידוסה לספת תוכנית האירוח של אורי גוטליב – היא זאת שבזכות המטען האותנטי שלה הופכת בסופו של דבר את המציאות הזאת, המהירה והסינתטית, לאותנטית בזכות עצמה.
כתבה שהתפרסמה היום באתר האינטרנט של עיתון 'מעריב'. האמת שאני לא הבנתי מה -איתי נאור- (הכותב) רצה לומר
