כשרות

[ארספואטיקה]

אני לא אחמם

בדיוק כמו שאני רוצה שיכבדו אותי אני יכבד אחרים

 

[נופל חופשי]

ברור שלא והשאלה מעט פוגענית בעיני

כי היא מניחה שיש בכלל אפשרות שבגלל שאני לא מאמין במשהו מותר לי לדרוך בגסות על אמונתו (הלא-מזיקה) של אחר.

 

[לשחות בעומק]

האמת

ורק את האמת שלי התשובה די ברורה..שלא-וגמאני ביום יום חווה את זה בפועל...פשוט יצא לי לחשוב עלזה בזמן האחרון ורציתי לראות קצת קשת יותר רחבה ומוצקה של דעות .....

 

[סתם פקיד זוטר]

זו שאלה פילוסופית-מוסרית סבוכה

שנוגעת להרבה תחומים.

שורש השאלה הוא: האם יש לאדם זכות [ערטילאית] שלא יעשו בישותו/בגופו/בחפציו מעשה בניגוד לרצונו גם אם אינו יודע על כך ולעולם לא ידע על כך.

צדדי הספק: האם המוסריות מחייבת רק שלא לצער אדם בפועל [ולכן במקרה שבוודאי הוא לא ידע מכך אין שום בעיה], או שיש 'זכויות' שתקפות מוסרית מעבר לכך.

מקרים נוספים שהשאלה נכונה אליהם:
- לרכל על בן אדם באופן שבוודאי לעולם לא יגיע לאוזניו והוא לא יצטער מכך.
- ללכלך על אדם לאחר מותו. [פה יש עוד שאלה - האם לאחר המוות יש בכלל אדם שנוכל לייחס לו זכויות].
- להציץ לשכן/שכנה הביתה באופן שלעולם הוא/היא לא ידעו מכך.
- לבגוד באשה בצורה שלעולם זה לא יוודע לה.

*לפני שאתם מתעצבנים ומשברים קולמוסים הריני שאני לא מביע פה את דעתי האישית מה מותר ומה אסור ואיך ראוי להתנהג, אלא מציג את השאלה הפילוסופית-מוסרית באופן תיאורטי.


נ.ב.
במקרה דנן [של כשרות] יש לשקול עוד שני גורמים:
1- אולי באמת אתה טועה באמונה שלך והוא צודק. [גם אם זה 99 פסיק 9 אחוז, עדיין אולי יש צד שהוא צודק. אולי].
2- אולי באמת זה יוודע איכשהו לאותו מאמין ואז הוא יצטער, ולצער את הזולת לכל הדעות אינו מעשה מוסרי.

 

[סתם פקיד זוטר]

תיקון קל

"שורש השאלה הוא: האם יש לאדם זכות [ערטילאית] שלא יעשו בישותו/בגופו/בחפציו מעשה בניגוד לרצונו גם אם לא ינזק ולא יצטער מזה ואף לא ידע על כך לעולם".

 

[נופל חופשי]

מה פילוסופי וסבוך בלהיות מנייאק?

 

[סתם פקיד זוטר]

תנסה להגדיר את המונח 'מניאק'

ולהסביר מתי הוא חל ומתי לא ותראה שתסתבך, כי המונח תלוי בהגדרת המוסר.

 

[נופל חופשי]

אזכור את זה לפעם הבאה שמישהו יקרא לי מנייאק

(פעמיים ביום בממוצע)
אגיד לו "היי מאדר פאקר, המונח הזה תלוי בהגדרות המוסר! אז שקול מילים לפני שתשקול שיניים"

 

[סתם פקיד זוטר]

אם מה שמניע אותך בחיים זה על מה הערס ברחוב

יקרא לך מניאק ולפי זה אתה פועל - אז לא דיברתי אליך.
אני עניתי פה על שאלה מוסרית שנשאלה בשיא הרצינות.

 

[לשחות בעומק]

ודי להתנגחויות השקטות האלה....

 

[סתם פקיד זוטר]

כמו תמיד, אני לא יוזם אותן

שים לב לכך.

 

[נופל חופשי]

מה נהיית לי גנדרן?

מה נסגר עם גלאי ההומור שלכם אנשים, זה היה מצחיק מאוד! (מה שכתבת) ולך יש קמט עמוק במצח.
נו שוין. הנה התזה שלי: אדם שדוחף את ידיו או את אפו לישותו/גופו/חפציו של אחר גם כשההוא לא מודע ובלה בלה, הוא מנייאק. כלומר וארד איתך לעומק הסמנטיקה, מדובר למעשה באדם שניתן להצביע עליו ולומר, הנה זה המנייאק הזה.

כמובן שברגע שישות/גוף/חפץ של האחר חודרים לישותך/גופך/חפציך, כאן יש לך כבר מקום להתערב כשם שהתערבו לך. אבל שוב, יש לנו פה, ואם נקח את משל המיקרוגל הקלאסי, אתה תמיד יכול לומר 'תשמעו, לא מתאים לי פה שמירת כשרות, אבשל מה שבא לי' אבל לשקר להם או לאמא שלך שאתה שומר על הכשרות של הכלים שלהם (או שהם ישתמשו בהם) זהו שוב מבחינת - מנייאקיות.

 

[סתם פקיד זוטר]

הומור הוא דבר בריא

ואכן יש לך מהמצרך הזה [מספיק להסתכל על החתימה שלך...], אבל אם נהיה רציניים לרגע - מה שעשית זה בסך הכל לבחור צד בשאלה. לדעתך מי שושה את זה הוא מניאק. זה נחמד שיש לך דעה, אבל זו רק דעתך. רק.
אין צורך לזלזל בשאלה.

 

[לשחות בעומק]

 

[uri80]

 

[damtiela]

 

[לשחות בעומק]

 

[vanity of vanities]

לפני השאלה המוסרית יש שאלה האם

"לצער" מישהו כשהוא לעולם לא ידע מזה נחשב "לצער".

זו שאלה עובדתית לפני שהיא מוסרית. התשובה שלי, כפי שכבר נתתי באחד משלוש מאות הפעמים שנושא זה עלה בפורום בחמש שנים האחרונות היא, שכל עוד אני יודע הפגם המוסרי הוא הפיכתי לחרא של אדם. אם האדם לא מרגיש בזה בעיה גם שכנוע כבר לא יעזור לו.

 

[מילטון גון]

תיקון קל

זו אינה שאלה עובדתית כי אם שאלה הגדרתית. אתה פשוט דורש להגדיר את המונח "לצער" לפני שנעשה בו שימוש חופשי, מה שסביר מאד בהקשר הזה, בדיוק כמו הדרישה להגדיר את "זכות", "רצון", "מוסריות" וכן הלאה.

כידוע, יש פילוסופים עבורם הדרישה להגדרת המושגים מהווה הזדמנות פז לחידוד הדברים, ואחרים הבורחים מפניה כמפני להבה, כפי שהבלבול שמשרה החושך נס מפני אור הנר הקטן ביותר...

 

[vanity of vanities]

מקבל את התיקון. טעות שלי.