כשקיץ...

[ריקי זו אני]

קיץ 2023, ממש לפני בוא תקופת החגים ואותה שמחת תורה שחורה, עברנו, או נכון אישי עבר ואני צמודה אליו קרוב קרוב אירוע מוחי.
אירוע מוחי להבדיל מאירועים מפתאים אחרים, אינו רשור בהכרח בתונה לא נכונה..., בצריכה מרובה נאמר באלכוהול... כשזה בא? זה לא מבחין... וזה בא.
לא כאן ועכשיו הזמן לדבר על הקורות אותנו באותו יום שבת... ומה היה, וכיצד היה עלינו לפעול... ואנחנו ברב טיפשוטנו עשינו את הכל ההפך הגמור..., אלה על היכן היינו והיכן אנחנו עכשיו, שנתיים אחרי.
אלה שלבני ה-60 + בלי מסר חשוב... לא נרשה אז נאמר שבעת אירוע מח, קריטי ממש ממש ממש... להגיע לבית חולים קרוב 3-4 שעות אחרי. למאחרים יש סיכוי שלא יצלחו לייצב את המצב, וגם אישי... מי יודע כמה מצבו היה טוב יותר לו פעלנו נכון...
אז אם התחושה שאחד הידיים כבד לך מאוד... כאילו קשרו ליד משקולות כבדות מאוד... תנסו להניח יד על הראש... לא הצלחתם הישר למיון...
איבוד זכרון לדברים בסיסיים מיד למיון הקרוב...
תחושות עזות של איבוד שיווי משקל. למיון מיד...
אנחנו שנתיים אחרי.
גבר שכל חייו עובד קשה. גבר שידע ללכת קילומטרים רבים בקצב לא משתנה, רכב על סוסים... הפך לגבר ב- 50% ופחות. והוא לא אשם. 'גנטיקה לטרשת עורקים' נאמר ע"י פרופסור ב'הדסה', קרדיולוג, שניסה לשכנע את הפציינט להשתתף בניסוי שנערך בבית החולים...
עברו שנתיים... הזכרון חזר ב"ה אמנם לא מלא... כי הרבה דברים נמחקו...אבל ב"ה. שמות נשכחו יותר מאשר סיטואציות...
הסוגרים חזרו לתפקד מלא מלא... כמי שלא יכול להחזיק יותר משניות בודדות...
גם הטחורים היו לנחלת העבר...
התחושות לאיבוד שיווי משקל, כמו ה'משקולות' שכמו נקשרו על יד ימין... נעלמו כלא היו אחרי מספר חודשים...
מה עוד עשינו במצוות פרופסור כהן המצנתר מוחי ב'הדסה'?
דיאטה קפדנית וירידה דרסטית במשקל.... מ111 ק"ג
ל-84 ק"ג והקפדה רצחנית על התזונה
דל מאוד סוכר, דל מלח 0 שומן מהצומח.
דל סוכר זה אומר - ללא לחם, ללא תירס, ללא אורז וללא תפוחי אדמה...
מעט פירות ו0 ממש של פירות אהובים כמו אבטי, מלון, תאנים ותמרים...
נתרן - במקרים מיוחדים 350 מ"ל ל100 גרם.
בשר מעובד out...

מאחר וגבר הוא גבר הוא גבר... ומאחר והאשה היא אשה היא אשה... ראיתי שהגבר שלי בודק את עצמו מול האקרן במחשב. לא היה צריך לנחש... הבנתי.
גם העניין חוזר - לא כבראשונה חחחחח... אבל בתחילה גישושים, אחר כך ליחשושים ותמיד טוב לעזור. לתת יד... זה עוזר.

אז זקינים שכמותי... הישמרו ואם זה בא... נס לא יזיק ואם עברתם אירוע שכזה ויצאתם בשלום - עבודה קשה. לא להתבייש לבקש עזרה... לא להיתנצל.
ואם זה לא בדיוק כמו שזה היה לפני... אז לא!!!