כשניל היה צעיר
הוא לקח את הקרייזי הורס לסיבוב הופעות תומך באלבומו השני והראשון עם הסוס – כולם יודעים שזה חור (Everybody Knows This Is Nowhere). 1970 LIVE AT THE FILMORE EAST הוא התיעוד הראשון מתוך סדרה ארוכה של הופעות שניל יאנג מתחיל לשחרר ממחסניו המתפקעים מחומר הופעות לאורך השנים. הקרייזי הורס הם ראלף מולינה (תופים), בילי טאלבוט (באס), דני וויטן (גיטרה), ג'ק ניטשה (קלידים). השיר הראשון באלבום הוא שיר הנושא Everybody Knows This Is Nowhere ובו נפרשת פלטת הצבעים של הקרייזי הורס במלואה. החברה נשמעים חמים כבר מהשניה הראשונה, הסיבה היא שההופעה למעשה החלה מזמן, בחלק ראשון אקוסטי של יאנג לבד. המחצית האקוסטית לא קיימת בדיסק, הוא נפתח לאחר שההופעה הפכה חשמלית. מי שמכיר את אלבום האולפן ישמח למצוא פרשנות חזקה וקצת שונה לשיר שהוא כל כך אופייני לתקופה ההיא התמימה של יאנג. Winterlong הוא אחד השירים היפים ביותר של יאנג. מה שלא הפריע לו לא לכלול אותו בשום תקליט אולפן (למעט האנתולוגיה DECADE). זאת בלדה מהסוג הממיס, שהיתה נשמעת בדיוק במקומה הטבעי באלבום כמו AFTER THE GOLD RUSH. ניל יאנג ניסה אותה הרבה בהופעות, בעיקר היה בודק כמה טסטוסטרון אפשר להזריק לה בלי לפגום בנשיות שלה. בפילמור הוא הגיע לאיזון מושלם. אחת הטענות הכבדות שיש לי נגד האלבום היא שהוא קצר יחסית. 43 דקות (יש לנקות 3 למחיאות כפיים) זה קצר מדי לאלבום הופעה. CINAMON GIRL בוצע בפילמור אבל לא שרד באיכות טובה מספיק בשביל יאנג, שכידוע הוא מניאק לא קטן כשהדברים מגיעים לפויילע שטיקים של סאונד. כך או כך, האלבום הקצר הזה סובב על שני צירים מרכזיים. הראשון בהם הוא Down by the River ובו אפשר להתענג על הדואטים של יאנג ודני וויטן, בשני סולואים מעוצבים לתלפיות. הראשון סוער ומעט קצר מאחיו. האח הגדול הוא מבנה כליל שלמות, זוהר ביופיו ועוצר נשימה. 12 דקות נמשך מסע העונג הזה – מלודיה שלעולם לא תקהה, ושני סולואי פז. השיר הזה לבדו, גם אם נתעלם משני הדובדבנים שלפניו – מקפיץ את הדיסק כולו לליגת החייבים שיהיה בבית לכל צרה שלא תבוא. ואז עושה הלהקה מה שכולם עושים אחרי אורגזמה טובה, מסובבת את הגב והולכת לישון. 'Wonderin גם הוא שיר שלא נכנס לשום אלבום של ניל יאנג עד שנות השמונים, אבל הפעם בניגוד ל ,WINTERLONG אפשר גם להבין למה. השיר בינוני. אצל יאנג בשנות השבעים בינוני היה רע, רע מאוד. הבצוע החי לא ממש מנשים את הגוויה והנחמה היחידה היא שאי הנעימות הזאת נמשכת רק 3.5 דקות. האם יציל דני וויטן את המצב?
מי יודע...
הוא לקח את הקרייזי הורס לסיבוב הופעות תומך באלבומו השני והראשון עם הסוס – כולם יודעים שזה חור (Everybody Knows This Is Nowhere). 1970 LIVE AT THE FILMORE EAST הוא התיעוד הראשון מתוך סדרה ארוכה של הופעות שניל יאנג מתחיל לשחרר ממחסניו המתפקעים מחומר הופעות לאורך השנים. הקרייזי הורס הם ראלף מולינה (תופים), בילי טאלבוט (באס), דני וויטן (גיטרה), ג'ק ניטשה (קלידים). השיר הראשון באלבום הוא שיר הנושא Everybody Knows This Is Nowhere ובו נפרשת פלטת הצבעים של הקרייזי הורס במלואה. החברה נשמעים חמים כבר מהשניה הראשונה, הסיבה היא שההופעה למעשה החלה מזמן, בחלק ראשון אקוסטי של יאנג לבד. המחצית האקוסטית לא קיימת בדיסק, הוא נפתח לאחר שההופעה הפכה חשמלית. מי שמכיר את אלבום האולפן ישמח למצוא פרשנות חזקה וקצת שונה לשיר שהוא כל כך אופייני לתקופה ההיא התמימה של יאנג. Winterlong הוא אחד השירים היפים ביותר של יאנג. מה שלא הפריע לו לא לכלול אותו בשום תקליט אולפן (למעט האנתולוגיה DECADE). זאת בלדה מהסוג הממיס, שהיתה נשמעת בדיוק במקומה הטבעי באלבום כמו AFTER THE GOLD RUSH. ניל יאנג ניסה אותה הרבה בהופעות, בעיקר היה בודק כמה טסטוסטרון אפשר להזריק לה בלי לפגום בנשיות שלה. בפילמור הוא הגיע לאיזון מושלם. אחת הטענות הכבדות שיש לי נגד האלבום היא שהוא קצר יחסית. 43 דקות (יש לנקות 3 למחיאות כפיים) זה קצר מדי לאלבום הופעה. CINAMON GIRL בוצע בפילמור אבל לא שרד באיכות טובה מספיק בשביל יאנג, שכידוע הוא מניאק לא קטן כשהדברים מגיעים לפויילע שטיקים של סאונד. כך או כך, האלבום הקצר הזה סובב על שני צירים מרכזיים. הראשון בהם הוא Down by the River ובו אפשר להתענג על הדואטים של יאנג ודני וויטן, בשני סולואים מעוצבים לתלפיות. הראשון סוער ומעט קצר מאחיו. האח הגדול הוא מבנה כליל שלמות, זוהר ביופיו ועוצר נשימה. 12 דקות נמשך מסע העונג הזה – מלודיה שלעולם לא תקהה, ושני סולואי פז. השיר הזה לבדו, גם אם נתעלם משני הדובדבנים שלפניו – מקפיץ את הדיסק כולו לליגת החייבים שיהיה בבית לכל צרה שלא תבוא. ואז עושה הלהקה מה שכולם עושים אחרי אורגזמה טובה, מסובבת את הגב והולכת לישון. 'Wonderin גם הוא שיר שלא נכנס לשום אלבום של ניל יאנג עד שנות השמונים, אבל הפעם בניגוד ל ,WINTERLONG אפשר גם להבין למה. השיר בינוני. אצל יאנג בשנות השבעים בינוני היה רע, רע מאוד. הבצוע החי לא ממש מנשים את הגוויה והנחמה היחידה היא שאי הנעימות הזאת נמשכת רק 3.5 דקות. האם יציל דני וויטן את המצב?
