כשמתחתנים....
שלום בנות, לראשונה מאז שאני יודעת שאני עומדת להתחתן אני מתגעגעת לאימא שלי מזוית חדשה לגמרי. שבוע שעבר היה עניין פעוט עם אחותו של המיועד. יום שישי האחרון היה עניין עם האימא של המיועד, הלכנו איתה לקנות טבעות (יוזמה שלי וזה מאוד שימח אותה) ועל הטבעת שלי, אחרי שהיא אמרה שזה מאוד יפה, היא אמרה למוכרת "את יודעת מה זה מזכיר לי. מה הולכת עם שתי טבעות?" והמוכרת אמרה לה "מה, אלמנות?" והיא ענתה לה שכן. לא יודעת איזה מין דבר זה להגיד, ואם כבר חייבים להגיד את זה, אז למה ככה, אבל זה הוציא לי את הרוח מהמפרשים. התלבש לי טוב טוב על החרדה הקיימת גם ככה שבן זוגי יפגוש במוות יותר מדי מוקדם ויותיר אותי לבד. אז עוד מעט אני הולכת לראות אם יש טבעות אחרות. לכאורה אני אומרת- בסדר, אז זה מזכיר לה. למישהו אחר זה יזכיר משהו אחר... אבל אני בתוכי מרגישה שאם אני אקנה את הטבעת, ואז בסוף הוא באמת ימות- אני ארגיש כאילו זה היה סימן לבאות.... כן, מסתבר שאני קצת חרדה מאמונות תפלות, מי היה מאמין?! והיו לה כל מיני הערות אותו יום, אני מאמינה שהייתי יותר קצרת סבלנות אליהן בגלל שהייתי עצבנית אותו יום, אבל עוד אחת שהייתה קצת חצופה- בן זוגי ואני סיכמנו שהוריו כן יעמדו איתנו בחופה, ואני אעמוד עם חברה טובה של אימא שלי שהיא גם קרובה אליי, ועם אח שלי. אימא שלו משום מה החליטה שרק היא ובעלה עומדים איתנו, וכשהיא שמעה שלא היא התנהגה כאילו היינו צריכים לעדכן אותה או משהו דומה. שחלה עלינו חובת דיווח. לא יודעת בדיוק איך להסביר את זה, אבל היא כאילו שמעה את זה, אמרה "טוב" ואז הייתה שתיקה קלה, ואז היא או הוא המשיכו לנושא אחר. היא באמת חשבה שאח שלי, היחיד שנותר לי, לא יעמוד איתי מתחת לחופה?? היא באמת חשבה שאני מעדיפה אותה לצידי על פניו??? חברה שלי אמרה לי שהמון חרא עולה וצף לקראת החתונה.... אני יודעת שזה גורם לי להרגיש מאוד לבד, כי בסופשבוע הזה היינו אני ובן זוגי קרובים לריב בגלל אימא שלו- ואני הודעתי שאני מסרבת לריב בגללה ולכן לא רבנו אבל הייתה מתיחות- ואני פתאום רואה שיהיה מאוד קשה לדבר איתו על אימא שלו, כי הוא מיד מגן עליה בטענה "היא מאוד אוהבת אותך". אני מאמינה לו, אני יודעת, היא גם לא אישה רעה, היא אישה עם לב זהב ומתוקה מאוד, באמת, אבל *אפילו* היא יכולה לפעמים להיות חסרת טאקט ולעצבן- והוא חייב להכיר בזה. ובטח שלא להתעצבן עליי שזה מעצבן אותי. גם אם היא מאוד אוהבת וגם אם בדרך כלל מסתדרים מצוין. ההורים שלו נתנו לי באותו יום שישי בערב עגילים במתנה, וזה היה מאוד מפתיע, אבל לא נורא נגע בי, אני חייבת להודות. כל מה שאני יכולה להרגיש עכשיו זה שאני רוצה שאימא שלי תהיה פה כדי שאוכל לחלוק איתה את כל הדברים האלה, ושהיא תגיד לי שגם אם הטבעת מזכירה למישהו טבעת של אלמנות, זה לא אומר כלום, ושאם אני נורא מוטרדת אז אפשר ללכת להחליף. כשחברות אומרות את זה זה ממש לא אותו הדבר. אני צריכה אותה כאן לשם איזון.
שלום בנות, לראשונה מאז שאני יודעת שאני עומדת להתחתן אני מתגעגעת לאימא שלי מזוית חדשה לגמרי. שבוע שעבר היה עניין פעוט עם אחותו של המיועד. יום שישי האחרון היה עניין עם האימא של המיועד, הלכנו איתה לקנות טבעות (יוזמה שלי וזה מאוד שימח אותה) ועל הטבעת שלי, אחרי שהיא אמרה שזה מאוד יפה, היא אמרה למוכרת "את יודעת מה זה מזכיר לי. מה הולכת עם שתי טבעות?" והמוכרת אמרה לה "מה, אלמנות?" והיא ענתה לה שכן. לא יודעת איזה מין דבר זה להגיד, ואם כבר חייבים להגיד את זה, אז למה ככה, אבל זה הוציא לי את הרוח מהמפרשים. התלבש לי טוב טוב על החרדה הקיימת גם ככה שבן זוגי יפגוש במוות יותר מדי מוקדם ויותיר אותי לבד. אז עוד מעט אני הולכת לראות אם יש טבעות אחרות. לכאורה אני אומרת- בסדר, אז זה מזכיר לה. למישהו אחר זה יזכיר משהו אחר... אבל אני בתוכי מרגישה שאם אני אקנה את הטבעת, ואז בסוף הוא באמת ימות- אני ארגיש כאילו זה היה סימן לבאות.... כן, מסתבר שאני קצת חרדה מאמונות תפלות, מי היה מאמין?! והיו לה כל מיני הערות אותו יום, אני מאמינה שהייתי יותר קצרת סבלנות אליהן בגלל שהייתי עצבנית אותו יום, אבל עוד אחת שהייתה קצת חצופה- בן זוגי ואני סיכמנו שהוריו כן יעמדו איתנו בחופה, ואני אעמוד עם חברה טובה של אימא שלי שהיא גם קרובה אליי, ועם אח שלי. אימא שלו משום מה החליטה שרק היא ובעלה עומדים איתנו, וכשהיא שמעה שלא היא התנהגה כאילו היינו צריכים לעדכן אותה או משהו דומה. שחלה עלינו חובת דיווח. לא יודעת בדיוק איך להסביר את זה, אבל היא כאילו שמעה את זה, אמרה "טוב" ואז הייתה שתיקה קלה, ואז היא או הוא המשיכו לנושא אחר. היא באמת חשבה שאח שלי, היחיד שנותר לי, לא יעמוד איתי מתחת לחופה?? היא באמת חשבה שאני מעדיפה אותה לצידי על פניו??? חברה שלי אמרה לי שהמון חרא עולה וצף לקראת החתונה.... אני יודעת שזה גורם לי להרגיש מאוד לבד, כי בסופשבוע הזה היינו אני ובן זוגי קרובים לריב בגלל אימא שלו- ואני הודעתי שאני מסרבת לריב בגללה ולכן לא רבנו אבל הייתה מתיחות- ואני פתאום רואה שיהיה מאוד קשה לדבר איתו על אימא שלו, כי הוא מיד מגן עליה בטענה "היא מאוד אוהבת אותך". אני מאמינה לו, אני יודעת, היא גם לא אישה רעה, היא אישה עם לב זהב ומתוקה מאוד, באמת, אבל *אפילו* היא יכולה לפעמים להיות חסרת טאקט ולעצבן- והוא חייב להכיר בזה. ובטח שלא להתעצבן עליי שזה מעצבן אותי. גם אם היא מאוד אוהבת וגם אם בדרך כלל מסתדרים מצוין. ההורים שלו נתנו לי באותו יום שישי בערב עגילים במתנה, וזה היה מאוד מפתיע, אבל לא נורא נגע בי, אני חייבת להודות. כל מה שאני יכולה להרגיש עכשיו זה שאני רוצה שאימא שלי תהיה פה כדי שאוכל לחלוק איתה את כל הדברים האלה, ושהיא תגיד לי שגם אם הטבעת מזכירה למישהו טבעת של אלמנות, זה לא אומר כלום, ושאם אני נורא מוטרדת אז אפשר ללכת להחליף. כשחברות אומרות את זה זה ממש לא אותו הדבר. אני צריכה אותה כאן לשם איזון.
