כשמישהו מת
כאשר מישהו מת, מנסים להחיות אותו. מנשימים אותו, נותנים לו מכות חשמל, זריקות, עירויים וכו` כמה שיותר, הרופאים יעשו כל דבר שעשוי להציל אותו. אבל בשלב מסוים, אחרי כמה זמן, אם הוא לא חוזר לחיים, ועדיין מת, צריך לתת לו למות, כי אחרי הכל - כל מה שניסינו, לא עזר,ואנחנו צריכים לדעת להניח לו, למרות שזה קשה. אז בסופו של דבר, הרופא רושם שעת מוות וקובע את מותו הסופי. כך גם קרה, עם תהליך השלום - למה לא נותנים לו למות בשלום? המסכן כבר מחושמל כולו מרוב מכות החשמל,הגוף שלו כבר מחורר מרוב הזריקות והעירויים, והוא מזמן כבר עזב את עולמנו, הרופאים, כבר חייבים לקבוע את שעת המוות, ומשום מה -הם לא עושים זאת. לפעמים, גם אם זה נורא קשה, צריך לדעת לקבל את המציאות המרה ולהסתכל לה בעיניים. מישל
כאשר מישהו מת, מנסים להחיות אותו. מנשימים אותו, נותנים לו מכות חשמל, זריקות, עירויים וכו` כמה שיותר, הרופאים יעשו כל דבר שעשוי להציל אותו. אבל בשלב מסוים, אחרי כמה זמן, אם הוא לא חוזר לחיים, ועדיין מת, צריך לתת לו למות, כי אחרי הכל - כל מה שניסינו, לא עזר,ואנחנו צריכים לדעת להניח לו, למרות שזה קשה. אז בסופו של דבר, הרופא רושם שעת מוות וקובע את מותו הסופי. כך גם קרה, עם תהליך השלום - למה לא נותנים לו למות בשלום? המסכן כבר מחושמל כולו מרוב מכות החשמל,הגוף שלו כבר מחורר מרוב הזריקות והעירויים, והוא מזמן כבר עזב את עולמנו, הרופאים, כבר חייבים לקבוע את שעת המוות, ומשום מה -הם לא עושים זאת. לפעמים, גם אם זה נורא קשה, צריך לדעת לקבל את המציאות המרה ולהסתכל לה בעיניים. מישל