כשמישהו/משהו נעלם- ולא שואלים שאלות

[dina199]

 

[dorit73]

תודה דינה , אני מעריכה את זה מאוד.

ובהזדמנות הזאת סליחה שהייתי גועלית בזמן האחרון.

 

[dina199]

 

[הגשמתי חלום]

 

[dorit73]

סיפרתי לו עכשיו.

שאלתי אותו אם הוא זוכר אותה. הוא ענה שכן. אמרתי לו שהיא מתה היום. הוא שאל למה. אמרתי לו שהיא היתה זקנה וחולה ושהיא היתה בבית חולים. אז הוא שאל אם היא מתה ליד הבית חולים ואיפה היא עכשיו. אמרתי לו שהיא מתה בתוך הבית חולים ושעכשיו ישימו אותה בקבר מתחת לאדמה. ואז הוא החליף נושא והתחיל לדבר על משהו אחר לגמרי. האמת, עדיף ככה. אם הוא לא ישאל, אני בטח לא ארחיב.

 

[bambina האחת]

אני בטוחה שהוא עוד ישאל

לוקח להם זמן לעבד את המידע, זה לא קל. גם שלי בהתחלה הסתפק בכמה שאלות והיה נראה כאילו לא מעניין אותו יותר, אבל אחר כך הוא התחיל לחזור לזה שוב ושוב עם יותר ויותר שאלות.

 

[Navva]

עשית נכון

 

[arana1]

זאת תגובה מאוד אופיינית

יש סרט ממש לא רע על אוטיסטית מבוגרת ("עוגת שכבות" עם סיגורני וויבר ואלן ריקמן) שהבן אדם שלקח את בתה בטרמפ שבו היא נהרגה בתאונת דרכים בא לספר לה על זה והיא מגיבה בצורה כל כך עניינית ויבשה וחסרת רגש שהוא מתבלבל לחלוטין(ונשאר אצלה בבית ומתאהב בה) סליחה אם זה נשמע לא הולם ואני משתתף בצערך באמת(אף פעם לא בכיתי כמו שבכיתי שאמי נפטרה) אבל הייתה כאן פעם מישהי שסיפרה שהיא נורא פחדה מתגובת בנה להעלמותו של החתול האהוב שלו והופתעה מזה שהוא בקושי הגיב אחרי שהיא סיפרה לו א"ס יכולים להיות מאוד מאוד מאוד מאוד מופנמים,ביחוד כשזה נוגע לשאלות וחוויות עמוקות מאוד,בדיוק בגלל שזה נוגע בהם במקומות שמעבר למילים ולביטויים ולמחוות הזמינות .

 

[dorit73]

תודה.

אין לי שום בעיה עם התגובה של הבן שלי, להיפך, זה מה שציפיתי. אני חושבת שהתיאור שלך מאוד מדוייק. זה דווקא היה מאוד חינני בעיניי ותמים כשהוא שאל אם היא מתה ליד הבית חולים. בכל אופן, תודה על ההסבר.

 

[schlomitsmile]

 

[אמאמהדרום]

משתתפת בצערך

 

[ענתנוי]

אין טעם בשאלות

כי הכל מובן מאליו. מוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים. דברים באים, דברים הולכים. מי שחי במודעות מלאה חי גם עם הידיעה וההשלמה והקבלה של השינויים הבלתי נמנעים. מה הייתי מצפה מהורים (ולצערי זה לא היה לי בילדותי)? - לשתוק אבל לא להשתיק. לבטא הכל, אם יש לכם את הצורך ולא לפחד לגעת בנושאים כואבים וקשים. לא להסתיר מידע בשום אופן, כי אנחנו "שומעים" גם את מה שלא נאמר, וזה רק מחריף את הכאב ויוצר תחושה של בדידות וניתוק.

 

[תקוות בתשלומים]

תוכלי להרחיב?

מה ז"א לשתוק? להגיד שקרה משהו או לא להגיד? לחכות שאת תפני אליהם או ליזום שיחה?

 

[ענתנוי]

לשתף

לא ליזום שיחה בנושא, או לגשש או לחפור. אם את מרגישה צורך לדבר על זה, תדברי. בלי חשש. ואם לא - אז לא. בשבילך - לא בשביל אף אחד אחר. זה ההבדל החשוב ביותר מבחינה תקשורתית - אנחנו משתפים, גם אם אף אחד לא נמצא בסביבה - אם יש לנו צורך לבטא משהו. או שותקים - עד שהמילים צפות מעצמן (או שלא...). אם התקשורת נשארת פתוחה, כל הנושאים מותרים לשיחה, ורצף הדינמיקה החברתית לא נקטע - הנושא יעלה מעצמו, כשיגיע הזמן.....

 

[תקוות בתשלומים]

מעניין. באמת מעניין.

לפעמים אני מרגישה שאנחנו חיים בעולמות מקבילים. אני כילדה הייתי רוצה שיגידו לי אם סבתא שלי נפטרה, לא שישתקו סביב זה כי אין להורים שלי צורך לדבר על זה איתי. את אומרת מצב הפוך.

 

[ענתנוי]

עולמות מקבילים

זה הכי קרוב לאמת לפעמים אפילו יקומים הפוכים. תמונת מראה שבה הכל נע בדיוק הפוך למה שהייתה מצפה. אפילו ברמה של ביטויי הגוף - התנהגות אדישה במצב של סערה רגשית, התפרצות של צחוק ועליזות במצב של צער וכאב, התנהגות חסרת ביטחון כשיש ביטחון עצמי מלא וכ"ו.

 

[dina199]

אני בעד לדבר על הכל

בלי להסתיר ובלי לחכות לשאלות. אז מבחינתי אם קרה מאורע כלשהו - זה כבר מספק את הצורך לדבר עליו.

 

[nofaritrit]

אני תמיד

מעלה את הנושא כשקורה מוות במשפחה ובכלל התעסקות עם מוות נראית לי טבעית מאוד אולי כי זה חלק מהמקצוע שלי ובכלל חלק גדול מחיי. הבן שלי מוצא פתרונות לכל עניין המוות. פתרון מספר אחד: הוא יהפוך למלאך, יעלה בסולם לשמיים לבקר את החברים המתים, יוריד להם את הכנפיים והם יחזרו לחיים. פתרון מספר שניים:כולם בסוף ימותו אבל אלוהים יברא אותם מחדש פתרון מספר שלוש: הוא כתב מכתב לאלוהים שיחזיר את המתים להיות חיים. היה מרתק לקרוא את התגובות של אראנה וענתנוי