לא משהי חשובה
New member
כשלא באת
נסעת והשארת אותי לבד
הכל נהיה מטושטש
כולם אמרו שזה יעבור מהר
כולם אמרו שאני יפסיק לחשוב עלייך
עברה עוד מעט שנה
ועדיין אין לילה שאני לא חושבת עלייך
הכאב חותך אותי כמו סכין
אני זוכרת שישבתי וחיכיתי
באותו רגע הגשתי מטומטמת
כעסתי עלייך שלא באת
שהברזת לי
מאיפה יכולתי לדעת
מאיפה יכולתי לדעת שאף פעם לא תבוא
אני לא רציתי שתסיע
עד היום אני מתפללת שהייתי אומרת כל מה שרציתי לומר
ועכשיו לעולם לא תשמע
"אני הולך לבכות לך
תהיה חזק למעלה
לנצח אחי אזכור תמיד"
הימים בלעדך נעשים קשים
עד יום אני יושבת מחכה
שתחזור
הבית צריך אותך
אמא צריכה אותך
אבא צריך אותך
אני צריכה אותך
הבית צריך אותך
אני מתפרקת בלעדך
אני זוכרת יום אחד
הייתי המחנה של התנועה
גם אתה אבל בתור מדריך
לא סתם מדריך- מש"צ
וראית אותי יושבת לבד
לא בפעולה ושאלת מה קרה
אז סיפרתי וישבת וחיבקת אותי עד שהפסקתי לבכות
ועזרת לי ואמרתי שאני תמיד יכולה לבוא עלייך
ולא צריכה להגיד סתם שבסדר
אמרתי לי זה בסדר שלא בסדר
תהיה חזק למעלה בישבילי
אני צריכה את זה
"עכשיו אחרי יומיים שלושה,
שנסעת ולקחת את כל מה שהייתי איתך
גיליתי תמונות על הקיר הלבן,
וכמה עננים באפור על תקרת המטבח.
ממש באותו היום שנסעת
צלצל השעון והעיר את הבית כולו.
ושמש חורפית בתריסים נכנסה,
וראיתי פנים בקפה דומות לא דומות.
פתאום כשלא באת,
אני רציתי כל כך,
ופתאום כשלא באת,
נעשה לי קר,
והדלקתי את האור בחדר הסמוך,
וחיכיתי לך שעות בלי אויר וגוף.
אחר כך גלשה התקרה לרצפה,
והשחקים נמלאו ציפור,
ונסעתי רחוק כמו יונה של בר,
והייתי חולם והייתי ער.
לאט לאט כבה האור לבדו,
ונותרתי חשוך, והייתי לבד,
מן הקיר הלבן גלשו התמונות,
עצובות עצובות, כי פתאום כשלא באת.
פתאום כשלא באת..."
רציתי שתבוא ואני בטוחה שרצית לבוא
אני ממשיכה להגיד לעצמי שזה לא אשמתי
אבל אם לא אני לא היית נוסע ולא חוזר
אני מתגעגעת עלייך
נסעת והשארת אותי לבד
הכל נהיה מטושטש
כולם אמרו שזה יעבור מהר
כולם אמרו שאני יפסיק לחשוב עלייך
עברה עוד מעט שנה
ועדיין אין לילה שאני לא חושבת עלייך
הכאב חותך אותי כמו סכין
אני זוכרת שישבתי וחיכיתי
באותו רגע הגשתי מטומטמת
כעסתי עלייך שלא באת
שהברזת לי
מאיפה יכולתי לדעת
מאיפה יכולתי לדעת שאף פעם לא תבוא
אני לא רציתי שתסיע
עד היום אני מתפללת שהייתי אומרת כל מה שרציתי לומר
ועכשיו לעולם לא תשמע
"אני הולך לבכות לך
תהיה חזק למעלה
לנצח אחי אזכור תמיד"
הימים בלעדך נעשים קשים
עד יום אני יושבת מחכה
שתחזור
הבית צריך אותך
אמא צריכה אותך
אבא צריך אותך
אני צריכה אותך
הבית צריך אותך
אני מתפרקת בלעדך
אני זוכרת יום אחד
הייתי המחנה של התנועה
גם אתה אבל בתור מדריך
לא סתם מדריך- מש"צ
וראית אותי יושבת לבד
לא בפעולה ושאלת מה קרה
אז סיפרתי וישבת וחיבקת אותי עד שהפסקתי לבכות
ועזרת לי ואמרתי שאני תמיד יכולה לבוא עלייך
ולא צריכה להגיד סתם שבסדר
אמרתי לי זה בסדר שלא בסדר
תהיה חזק למעלה בישבילי
אני צריכה את זה
"עכשיו אחרי יומיים שלושה,
שנסעת ולקחת את כל מה שהייתי איתך
גיליתי תמונות על הקיר הלבן,
וכמה עננים באפור על תקרת המטבח.
ממש באותו היום שנסעת
צלצל השעון והעיר את הבית כולו.
ושמש חורפית בתריסים נכנסה,
וראיתי פנים בקפה דומות לא דומות.
פתאום כשלא באת,
אני רציתי כל כך,
ופתאום כשלא באת,
נעשה לי קר,
והדלקתי את האור בחדר הסמוך,
וחיכיתי לך שעות בלי אויר וגוף.
אחר כך גלשה התקרה לרצפה,
והשחקים נמלאו ציפור,
ונסעתי רחוק כמו יונה של בר,
והייתי חולם והייתי ער.
לאט לאט כבה האור לבדו,
ונותרתי חשוך, והייתי לבד,
מן הקיר הלבן גלשו התמונות,
עצובות עצובות, כי פתאום כשלא באת.
פתאום כשלא באת..."
רציתי שתבוא ואני בטוחה שרצית לבוא
אני ממשיכה להגיד לעצמי שזה לא אשמתי
אבל אם לא אני לא היית נוסע ולא חוזר
אני מתגעגעת עלייך