כשכבר

[someone343]

כשכבר

אני כן כותבת אבל לא מוצאת מילים
ובסופו של דבר רוצה רק את המיטה
ושחקנית גרועה

אני חושבת שהכל בסדר, לא מאמינה לי, אולי לא..

 

[אלומת האור]

אוהבת אותך

סתם חשוב לי שתדעי.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

ברור שלא הכל בסדר

כי אם היה בסדר, למה את מרגישה ככה?
ואם כשההתנהגות שלך, האכילה שלך, המציאות בחוץ היא בסדר [אני משערת שלזה את מתכוונת כשאת אומרת שהכל בסדר] אז למה את מרגישה שיש משהו נורא לא בסדר שמסתתר שם מתחת ושאת לא יכולה לדבר עליו?

אני כל כך מקווה שתמשיכי להיות בטיפול, ותמשיכי לכתוב כאן,
ולא תתכנסי לתוך השתיקה, אלא תתאמצי עוד ועוד לשמור על החוטים האלו החוצה. אני מאמינה בתהליכים האלו ומאמינה שבסופו של דבר הדיבור הוא הכלי הכי מרפא. הייתי רוצה שתטעמי מזה גם את....